אם יום אחד,
תעיז להרים אלי ראש
אראה כאב חד
שאין מי שיחבוש
אביט לתוך עיניה
עמוק בין החרכים
אראה מבין שיניה
חיוך אבל לא חיים
אביט בה מרחוק
לא אעיז להתקרב
ובין קולות הצחוק
הד צחוקה כואב
אביט עליה מהצד
תנפנף לי לשלום
תשאר תלויה היד
חידלון, כניעה, תהום
סליחה מבקשת
כבר לא יכולה להיות
חיכת בסבלנות, כובשת
האמנת שאחזור לחיות
מבקשת ממך למחול
זאת אני שמאכזבת
אבל לא כיום אתמול
היום כבר מוותרת
מהייאוש העזת לחלום
שאהיה רכה, חומלת
הבנת אבל היום
שבאמת לא מסוגלת
עלי את לא כועסת
מבטך כשל איש זקן
לא רוצה, רק מואסת
השלמה- בלי לתקן
מבט אחרון בצער
ואת ליבך