B Edit טיפול יום, קושי בהשתלבות.. התחלתי השבוע טיפול יום, אחרי שנים של תקיעות, ושכשאף מטפל כבר לא מוכן לקבל אותי, אלא שולח אותי לשם. אז אמרתי, ננסה.. וכל כך קשה לי. אני פשוט בהלם מוחלט מהמקום הזה. ואפשר להגיד שנשברתי אחרי יומיים. יש לי חרדה חברתית, קשה. ואני לא מצליחה אפילו לשבת בקבוצה. אז יש קבוצות מדכאות פתוחות שכולם שם אומרים על כמה שלא בא להם לחיות, ואני לא מבינה איך זה מקדם אותי לאנשהו. וסתם יושבת שם ושותקת. ויש קבוצות שכבר ממש קשה לי איתן, שזה לעשות דברים מול כולם. ואני פשוט לא משתתפת. אני לא חושבת שלמישהו שם יש חרדה חברתית. לא נראה שלמישהו יש בעיה לדבר בכלל. אבעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות טיפול יום, קושי בהשתלבות.. <p>התחלתי השבוע טיפול יום, אחרי שנים של תקיעות, ושכשאף מטפל כבר לא מוכן לקבל אותי, אלא שולח אותי לשם.<br /> אז אמרתי, ננסה..</p> <p>וכל כך קשה לי.<br /> אני פשוט בהלם מוחלט מהמקום הזה.<br /> ואפשר להגיד שנשברתי אחרי יומיים.</p> <p>יש לי חרדה חברתית, קשה. ואני לא מצליחה אפילו לשבת בקבוצה.<br /> אז יש קבוצות מדכאות פתוחות שכולם שם אומרים על כמה שלא בא להם לחיות, ואני לא מבינה איך זה מקדם אותי לאנשהו. וסתם יושבת שם ושותקת.<br /> ויש קבוצות שכבר ממש קשה לי איתן, שזה לעשות דברים מול כולם. ואני פשוט לא משתתפת.<br /> אני לא חושבת שלמישהו שם יש חרדה חברתית. לא נראה שלמישהו יש בעיה לדבר בכלל.</p> <p>אבל אתמול.. אתמול היה השיא.<br /> לא רק שהמקום ממש מרגיש לי מפגר מכל המשחקים שיש שם, אבל בקבוצה עצמה, אנשים התחילו לרוץ בחדר, ואז לבחור כל מיני חפצים ולדבר עליהם.<br /> אני קפאתי במקום עד שפשוט יצאתי החוצה.</p> <p>ביקשתי לדבר עם הפסיכיאטרית.<br /> כי אחרי הכל, לא רציתי לוותר, ולראות מה כן אפשר לעשות. ואם אפשר לסנן קצת קבוצות, ולהגיע למה שיותר קל לי.<br /> וזה היה הרגע שהכי נפגעתי.</p> <p>היא הייתה בחדר עם סטודנט לרפואה.<br /> אז פתחתי את הדלת ושאלתי אם אפשר לדבר איתה.<br /> היא ענתה לי מגעיל ושאלה למה אני לא בקבוצה. כשהדלת עוד פתוחה, ושהסטודנט שם מסתכל עליי.<br /> אמרתי לה אני אגיד לך אחר כך.<br /> חיכיתי כמה דקות, ואז היא אמרה לי להיכנס. ביקשתי ממנה לדבר איתה לבד. והיא ענתה לי בצורה כל כך מגעילה.<br /> כאילו הדבר הבסיסי.. כבוד מינימלי. ולדבר ב 4 עיניים, בלי כל הנספחים האלה, כי גם ככה קשה לי שכולם מסתכלים עליי, ואני לא אשב שם כששניהם מסתכלים עליי ואדבר על כמה שקשה לי.<br /> היא ענתה לי מגעיל שהוא לא יוצא.<br /> אז אמרתי לה אוקיי, תודה. והלכתי הביתה.<br /> ומאז, אף אחד בכלל לא טרח לדבר איתי. פשוט הלכתי הביתה באמצע, מרגישה כל כך גרוע ורוצה לוותר על כל הטיפול הזה.</p> <p>והיום אני כל היום במיטה. ויצא לי טוב, או לא טוב, שהיום בכלל אין טיפול.<br /> אבל מחר, אני כבר חושבת לסנן וללכת רק לחצי מהיום.</p> <p>אני לא יודעת מה לעשות.</p> <p>כל כך נפגעתי ממנה.<br /> המקום הזה שוק טוטאלי. מכוער לגמרי. כל הרצפה שבורה. המקום ישן ונוראי.<br /> יש שומר בכניסה וזה מרגיש לי כמו כלא. ובהפסקה אני פשוט יוצאת החוצה לחוות קצת את החיים ו… לברוח משם.</p> <p>האנשים עצמם.. אם ביום הראשון ראיתי שם מישהי צעירה שממש נראתה לי שמחה והתחברתי אליה, אז אמרתי שאלך ביום שני, והיא בטח תהיה שם.<br /> אבל היא לא הייתה.<br /> ואני לא יודעת מה הולך במקום הזה. אבל כל האנשים שמגיעים יום אחד, ביום השני כבר נעלמים.<br /> כל אחד בא למה שבא לו והולך. או לא בא בכלל.<br /> אז כתבתי לאחות מייל שזה לא מראה על רצינות, וזה שאנשים שם באים לא באים, גורם לי לפקפק ביעילות של המקום בכלל.</p> <p>אני לא יודעת מה לעשות.<br /> אני רק יודעת שאין מצב שאדבר בקבוצה.</p> <p>אז בשביל מה אני שם?<br /> בשביל מה אמרו לי שזה הפתרון בשבילי?</p> <p>אני ממש גמורה ואין לי עם מי לדבר על זה בכלל.<br /> כל השבוע הזה אף אחד שם בכלל לא חשב לדבר איתי, ולא מתייחסים לאדם היחיד. אלא רק למי שמדבר בקבוצה.<br /> לא שואלים אותך איך אתה מסתדר, כלום.</p> <p>וכשאת רוצה לדבר, את חוטפת יחס מגעיל מאחת שחשה את עצמה רופאה.</p> <p>להמשיך להגיע לשם, להפסיק?<br /> יש לי פסיכולוג .. חדש.. שהוא כזה מלווה אותי ברקע. אפילו לא קורא לזה טיפול.<br /> ואמר לי שאם אני עוזבת שם, גם הוא עוזב.</p> <p>מיותר לציין- שעזבו אותי מלא מטפלים.<br /> ומה אעשה בלי כלום? אין לי מושג.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה