התחלתי השבוע טיפול יום, אחרי שנים של תקיעות, ושכשאף מטפל כבר לא מוכן לקבל אותי, אלא שולח אותי לשם.
אז אמרתי, ננסה..
וכל כך קשה לי.
אני פשוט בהלם מוחלט מהמקום הזה.
ואפשר להגיד שנשברתי אחרי יומיים.
יש לי חרדה חברתית, קשה. ואני לא מצליחה אפילו לשבת בקבוצה.
אז יש קבוצות מדכאות פתוחות שכולם שם אומרים על כמה שלא בא להם לחיות, ואני לא מבינה איך זה מקדם אותי לאנשהו. וסתם יושבת שם ושותקת.
ויש קבוצות שכבר ממש קשה לי איתן, שזה לעשות דברים מול כולם. ואני פשוט לא משתתפת.
אני לא חושבת שלמישהו שם יש חרדה חברתית. לא נראה שלמישהו יש בעיה ל
התחלתי השבוע טיפול יום, אחרי שנים של תקיעות, ושכשאף מטפל כבר לא מוכן לקבל אותי, אלא שולח אותי לשם.
אז אמרתי, ננסה..
וכל כך קשה לי.
אני פשוט בהלם מוחלט מהמקום הזה.
ואפשר להגיד שנשברתי אחרי יומיים.
יש לי חרדה חברתית, קשה. ואני לא מצליחה אפילו לשבת בקבוצה.
אז יש קבוצות מדכאות פתוחות שכולם שם אומרים על כמה שלא בא להם לחיות, ואני לא מבינה איך זה מקדם אותי לאנשהו. וסתם יושבת שם ושותקת.
ויש קבוצות שכבר ממש קשה לי איתן, שזה לעשות דברים מול כולם. ואני פשוט לא משתתפת.
אני לא חושבת שלמישהו שם יש חרדה חברתית. לא נראה שלמישהו יש בעיה ל
הי, נשמע לי שאת צריכה לשנות כיוון של מסגרת טיפולית... 'לחקור ולדרוש' לגבי אפשרויות אחרות להעזר בהן.. אם תקלידי בגוגל "לנצח את החרדות - פוסט בקהילת דכאון וחרדה בכמוני" אולי זה ייתן לך עוד כיוון למצוא עזרה נוספת.. אפשר להתייעץ עם כותב הפוסט בפרטי...נשמע שיש לו הרבה ידע ונסיון.. בהצלחה?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהי יקרה, עצוב לקרוא את מה שאת כותבת. האם מדובר במסגרת פרטית או משהו של הקופה שבה את מבוטחת? אם מדובר במשהו פרטי הרי שאת יכולה לחפש מקום אחר. ישנן מסגרות שהן ברמה גבוהה עם התייחסות אישית הולמת. אם מדובר בטיפול במסגרת הקופה - הייתי בודקת אופציות נוספות לפני שהייתי עוזבת.
מצד אחד נטיית ליבי היא להגיד לך: "לא התייחסו אלייך יפה - תברחי משם" כי אני מאמינה שלכול אדם ראויה התייחסות מכבדת, אינטימית ואוהבת כזאת שתתאים לצרכיו ולרשותיו. ומצד שני אנחנו חיים במציאות ובמציאות שלנו הרבה מאוד מאוד מאוד דברים הם לא לרוחינו (בהמעטה) כואבים ולא מתאימ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו