ג Edit סופ"ש חרדתי נוראי הייתי אמור בשבת לצאת לטיול עם קבוצה של צעירים, כאשר הייתי אמור להסיע שלושה אנשים שגרים יחסית קרוב לי. יום חמישי בערב והמציאות סטרה לי בפנים: חרדה עזה, חזקה ומצמיתה – הקאות, בחילות, חוסר תיאבון, תשישות, חולשה נוראית, קושי פיזי לדבר (עד עכשיו), מחשבה שאני הולך למות, מחשבה שאני רוצה למות, קשיי נשימה, שינה מטורפת… למה? הטיול, ההסעה, הדאגה לכלב שלי שפעם ראשונה יהיה יום בלעדיי (היה אמור להיות אצל אחי), ההתארגנות הקצרה לטיול והפחד שלא אצליח ללכת את המסלול הקל-בינוני. אבל זה הרבה מעבר לזה: בדידות נוראית, אי אמונה שתהיה לי זוגיות, שעות רבות מעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 8 תגובות סופ"ש חרדתי נוראי <p>הייתי אמור בשבת לצאת לטיול עם קבוצה של צעירים, כאשר הייתי אמור להסיע שלושה אנשים שגרים יחסית קרוב לי.<br /> יום חמישי בערב והמציאות סטרה לי בפנים: חרדה עזה, חזקה ומצמיתה – הקאות, בחילות, חוסר תיאבון, תשישות, חולשה נוראית, קושי פיזי לדבר (עד עכשיו), מחשבה שאני הולך למות, מחשבה שאני רוצה למות, קשיי נשימה, שינה מטורפת…</p> <p>למה?<br /> הטיול, ההסעה, הדאגה לכלב שלי שפעם ראשונה יהיה יום בלעדיי (היה אמור להיות אצל אחי), ההתארגנות הקצרה לטיול והפחד שלא אצליח ללכת את המסלול הקל-בינוני. </p> <p>אבל זה הרבה מעבר לזה: בדידות נוראית, אי אמונה שתהיה לי זוגיות, שעות רבות מתות, מחשבה של "מה יהיה"? תחושה שהכול סוגר עליי, קושי לפרוק את הדברים הללו… לקחתי כמובן כדורים רגילים וכדורי הרגעה, אבל הם עזרו חלקית מאוד.</p> <p>פרקתי קצת בסופ"ש, בעיקר בוואטסאפ: אחים שלי, המטפלת שלי, חבר שכתבתי לו שאני לא מרגיש טוב. לא יצאתי לטיול וזה קצת הוריד מהחרדה, לפחות בשבת (וגם ירדה לי סוג של אבן מהלב לאחר שהטרמפיסטים שלי מצאו הסעה אחרת), וגם חשתי קצת יותר טוב בשבת – אכלתי קצת, תיפקדתי, יצאתי עם הכלב לגינת כלבים. אבל זה היה נוראי וזה לא נגמר. תחושה נוראית. מי היה מאמין שיכול להיות קושי פיזי לדבר? ממש קושי לבצע את הפעולה הטכנית השגרתית הזו?!!</p> <p>למה?</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה