גורם חוץ

בן 46: חרדה חזקה, שבגינה אני לוקח 300 מ"ג ויאפקס בכל יום + דיכדוך עמוק מאוד בשל בדידות וחוסר זוגיות (אולי זה דיכאון?) + 3-4 קלונקס בממוצע בכל יום + מתח אדיר שדורש הוצאת אנרגיה אדירה + שתיית בקבוק יין בכל לילה (כן, אני יודע שזה גרוע מאוד. אבל מציין כרגע עובדות).

כל זה שווה: שינה ממוצעת של משהו כמו 18 שעות ברוטו בימים שבהם אני לא עובד (וגם לעיתים תשישות בשעות מסוימות שבימים שאני עובד).

בעצם אני לא חי בימים אלו. רק ישן, מוציא את הכלב, אוכל פה ושם, קצת טלוויזיה ואולי מפגש חברתי/משפחתי של שעתיים-שלוש, וגםפזה לא תמיד.

מרגיש שזה אבוד לי.

שלום לכולם.

אני סובל שנים רבות מחרדות קשות, ובטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי/תרופתי למעלה מ-20 שנים. בדיעבד אני יודע שהחרדות החלו כבר בגיל צעיר יותר, ואפילו שידעתי שמשהו לא בסדר, לא ידעתי לתת לזה שם. זה בקצרה.

עם כל הקושי, אני מתפקד והגעתי להישגים במהלך השנים, מאז שאני בטיפול. בפרט, אני עובד ועבדתי עבודה במשרה מלאה במקומות שלא היה לי פשוט להתקבל אליהם ולהצליח בהם, אבל זה קרה.

אני כותב עכשיו כדי לפרוק: חיפשתי עבודה במשך תקופה ארוכה, כי רע לי בתפקיד הנוכחי שלי, אך רק המחשבה של עזיבת מקום העבודה הנוכחי שלי לוותה בחרדות קשות, כיוון שיש לי קביעות

לקחתי הערב כדור קלונקס חמישי להיום (דבר שהוא לא יוצא דופן, לצערי). אלא שהערב לקחתי שלושה קלונקסים תוך משהו כמו 3.5 שעות, והכדור האחרון גרם לי ללחץ מההשפעה הרעה שהוא עלול ו"חבריו" עלולים לגרום, כך שנכנסתי לחרדה חזקה מאוד זמן לא רב לאחר לקיחת הקלונקס החמישי. פיזית אני חש סחרחורת חזקה מאוד ומתח שרירים בכל הגוף. מנטלית אני חש שעלול לקרות לי משהו, עד כדי מוות, וזה גורם כמובן לפחד עמוק.

אז מה עושים...? מלכוד 22... לקיחת עוד קלונקס עלולה רק להחריף את החרדה (וכמובן שקלונקס שישי הוא דבר רע בפני עצמו), ומנגד, החרדה לא עוברת..

ייאוש!

אני בן 44. אין לי ילדים, אין לי מי שאוהב אותי ביום יום (למעט הכלב שלי), יש לי אומנם משפחה גנרית, אבל אני במקרה הטוב רואה אותם פעם בשבוע, ואני לא מדבר איתם במהלך השבוע.

לא עשיתי שום דבר משמעותי בחיי, אני לא אשאיר תגלית מדעית מדהימה, יצירות אמנות בלי נשכחות או כל דבר אחר חשוב ("ומה אני אשאיר אחרי? האם אשאיר איזה דבר" התשובה למילים הנפלאות של השיר הזה, היא "לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!").

לפני 13 שנה אמא שלי ז"ל התאבדה בשל דיכאון ואני מקנא בה שהיה לה את האומץ.

אני סובל מחרדות חזקות 30 שנה ובמודעות אליהן יותר מ-20 שנה. לא היו לי קשרים זוגיי

כדור אז והיום

אני רואה משחק כדורגל ומקנא בשחקנים שעל המגרש,

נזכר איך בתור ילד, בכל פעם שעליתי על כר הדשא הייתי נרגש,

אבל בתור נער ההתרגשות הפכה לחרדת קהל,

ועד היום כשאני נזכר בסיוט מאז, אני נהיה אומלל.

לא הבנתי בשנות בגרותי שלתופעה הנוראה יש שם והגדרה,

רק ידעתי שכל שבת אני חווה דבר איום ונורא.

חלפו כמה שנים ובטיול של אחרי הצבא חוויתי חרדה מטורפת,

ורק לאחר מכן הסתכלתי אחורה על הדברים בצורה אחרת.

לו רק בגיל נעורים פסיכיאטר היה מאבחן אותי ומסיק שיש אצלי חוסר איזון במוח,

אולי כבר אז הייתי מתחיל לקחת כדור קסם שהיה מרגיע אותי ונותן לי כוח.

מזה שנים

בן 43, עם חרדות חזקות מאוד מזה שלושים שנה בערך (מאז שהייתי נער), במודעות לכך שאני בחרדה במשך יותר מ-20 שנה: עשרות שנים של כדורים, קלונקסים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, דיכאון, בדידות, תסמיני חרדה עזים (קשיי נשימה, דופק מהיר, דיסאוציצאיה, תחושה שאני הולך ליפול ברחוב, תחושה שאני הולך למות ועוד..) , ייאוש, הקאות מרובות, חוסר תקווה, עצבות, דכדוך. 

אמא שלי ז"ל התאבדה מדיכאון ואני רוצה להצטרף אליה ואל כלבי האהוב שגם הלך ממני, אבל אני פוחד מאוד מהמוות. רק זה עוצר אותי.

אני בלי זוגיות גם בגלל החרדות וגם בגלל שאני לא רוצה ילדים משלי או זת זוג שכבר י

הרגשתי מתח, לחץ ואף חרדה,

אז עשיתי כמה דברים שיעזרו לי להירגע,

דברים קטנים, אבל משמעותיים ברגע כזה של מכאוב,

דברים שיגרמו לי בשאיפה לחוש קצת יותר טוב:

לקחתי כדור הרגעה כדי להסדיר את המחשבה,

נשמתי לפי התרגולת כדי לתת לאוויר לזרום כהלכה,

שיחקתי משחקים טיפשיים בסמארטפון, כי הם מרגיעים את הנשמה,

צפיתי באיזה שטות בטלוויזיה כדי לא להתרכז בבעייה,

שתיתי מים כדי לא להתייבש ועל מנת שירוו לי את הצימאון,

כתבתי פוסט קצר באתר 'כמוני כדי לפרוק את השיגעון,

תיקשרתי עם המטפלת שלי כיוון שבשעת צרה היא מעניקה לי המון

ופתחתי את העיתון של שישי כדי לפתור תשבץ היגיון.

אל

שלום. יש לי מרשם לקלונקס (בין היתר), אבל לפני יומיים הלכתי לשני בתי מרקחת במרכז ת"א - BE וסופר פארם ולא היה במלאי, ואמרו שייקח עוד זמן. זה מכניס אותי לחרדה מהחרדה - שייגמרו לי הכדורים (לא נשארו לי הרבה).

מישהו יודע איפה יש במלאי בת"א, או אפילו לא בת"א?

תודה מראש לעונים.

אני באופן כללי בחרדה ומטופל שנים בכדורים, אבל הרבה זמן לא היה לי התקף כמו הערב.

הלכתי למכון כושר, שזה כשלעצמו דבר שגורם למתח, ולרוב מלווה בלקיחת קלונקס, אבל בדרך כלל זה נשלט.

אך הערב, הכול התנקז לכדי חרדה חזקה מאוד שהתבטאה פיזית בסחרחורת ודיסאוציאציה, ומנטלית במחשבות שאני הולך למות, שזה לא יעבור לעולם ושאין לי מושג איך אצא מזה.

איכשהו התאמנתי קצת, ואז נחתי הרב זמן (שיחקתי בינתיים בפלאפון) עד שאיכשהו הצלחתי להביא את עצמי להתקלח, להתלבש ולנסוע הביתה. זה היה עוצמתי ונורא.

הכול התנקז פה: בדידות איומה, חרדות בלתי פוסקות, החרא שנקרא החיים שלי (

יש לי בארון התרופות מגוון רחב של כדורים בשלל צבעים וצורות,

חלקם לשימוש יום יומי ומרביתם בעת הצורך, למקרה שנוחתות עליי צרות.

יש כדורים שאני רוכש ללא צורך במרשם עליו מישהו רשם בכתב חרטומים מעוגל,

אך לצערי, יש גם כאלו שבשביל לקנותן אני צריך להביא אישור מהדוקטור אצלו אני מטופל.

יש לי כדור לבן באם כואב לי הראש, הגב או הצלעות,

כדור ירוק באם חום הגוף עולה לשלושים ושמונה מעלות,

כדור כתום לו הבטן משמיעה צלילים צורמים,

וכדור צהוב ללחץ דם שעולה לגבהים רמים.

למקרה של תקלה באחד מאיברי הפנים, יש לי גם כמה סוגי טיפות,

זאת למשל באם ישנה דלקת באוזן, אף סתום

בשנים קודמות עשיתי לרוב על האש עם חברים בערב יום העצמאות וכלום ביום העצמאות. השנה אני לא עושה כלום גם בערב. בדידות איומה וקשה. אין לי אפילו אנרגיות לפרוק יותר פה, רק לכתוב את הפוסט הקצר הזה. לשנה הבאה בזוגיות. אמן :)