נתי23

היי, מסקרן אותי לדעת כמה מכם חוו/חווים בחייכם את התחושות המדוברות - (דה ריאליזציה - חוסר מציאות/חוסר תחושת חיות/ הרגשת חלום/ערפל, קושי להתחבר לרגשות, קושי להרגיש) (דה פרסונליזציה - ניתוק מהעצמי, הרגשה שהגוף לא שייך לי, שאני צופה מעצמי מהצד). אני רואה לא פעם ולא פעמיים אני משתפים כאן בפורום על תחושות מאוד דומות, והם אפילו לא שמעו על שני המושגים האלה, שבכללותם לא מתארים מחלת נפש אלא סוג של תחושות, שיכולות להפוך להפרעה ובדרך כלל מהוות טריגר לחרדות או דיכאון. בגדול, אני חוקר את הנושא לא מעט - הייתי (ואני אומר בלשון עבר כי זה בהחלט נרגעעוד...

כמו שרובנו יודעים וסובלים לצערי, חרדה זו תחושה בלתי נסבלת של לחץ ופחד בלתי רצוני - עם שלל תסמינים מגוונים "ומהנים" לעומת דיכאון, החוסר תקווה, החוסר אופטימיות והקושי בכלל להקים את עצמך ולעשות משהו כי הכל נראה חסר טעם. ואני שואל, מה לדעתכם יותר קשה להתמודדות? אני אבחר בחרדה.

אז אפשר להגיד שאחרי תקופה ממושכת שבה לא חוויתי דה ריאליזציה, או ניתוק בכללותו, בימים האחרונים אני מנותק עד מאוד וכמו תמיד, מי שלא חווה ושחלילה גם לא יחווה, לא יכול להבין איזה עינוי מיוחד זה. סתם פורק, מקווה שיחלוף.

לא מסוגל להתמודד עם בעיות שינה. בדרך כלל אין לי, ישן מעולה ונרדם דיי בקלות ביומיים האחרונים מתמודד עם מחשבה טורדנית - איך אני עובר ממצב ערנות לשינה, עוצם עיניים שעה שעתיים ונכנס לחרדה מזה שאני לא מצליח להרדם. לא מסוגל לסבול את זה, לא מוכן להתמודד עם בעיות שינה זה המפלט שלי, הדבר היחיד שקצת נותן לי כוחות. מה אפשר לעשות? עצם ההתמקדות בשינה גורם לי לא להירדם.

בחרתי לקחת את הדימוי לאחת המחלות הכי קטלניות שיש כיום, ממש כמו סרטן - שמתפשט ושולח גרורות לכל אזור ואזור בגוף - כך גם החרדה. גם אם היא יושבת רדומה, היא תמיד תהיה שם, וברגע הכי לא צפוי תתקוף אותך - וכיאה לחרדה תשבית לך כל חלקה טובה בחיים. אנשים שלא יודעים מה זה חרדות מאוד קשה להסביר עד כמה ואיך החרדה עלולה לשתק את חייך, מכל בחינה ובכל דרך - הרגשה כאילו אתה חנוק, מועקה בלתי נגמרת ואין סופית, הכל שחור ומעורפל. ללא ספק אני מצוי בתקופת חרדה קשה, אך מתפקד, תמיד בכל החודשיים האחרונים ניסיתי לתפקד ולא לתת לחרדות להשבית אותי – גם כשהייתי מנעוד...

מנותק, מבולבל, ניתוק איום ונורא.. שתיתי מלא אתמול ובאמת הייתי בראש טוב ונהנתי, רק לקראת הסוף כבר הגעתי למצב של סחרחורת, נכנסתי למיטה והלכתי לישון. עוד קמתי לעבודה , וצריך להמשיך לתפקד.

יש תקופות שיותר, יש תקופות שפחות. כבר מעל שבוע שאני מרגיש ניתוק (לצערי הוא לא חדש לי), וכן גם חרדה ולחץ סביב שאלות קיומיות. האמת שהרבה זמן לא חוויתי את זה בתדירות כזו, זה יותר מעצבן ומציק ממה שזה מפחיד. להוסיף כדור/לעלות מינון פשוט לא יקרה, ניתן לזמן לעשות את שלו, נלחם, נתמודד ובעזרת השם נצא מזה. אני לא אתן לזה לשבור אותי, נגמרו הימים. מי שבאמת לא חווה ניתוק שהעולם נראה מוזר, ולא אמיתי, לא יודע מה זה סבל אמיתי - פשוט סיוט. פרקתי:) בתקווה לשנה אזרחית בריאה יותר נפשית ופיזית לכל האנשים היקרים והאהובים פה.

היי, מסקרן לדעת עד כמה החרדות הנוראיות או מצבי דיכאון מצליחים להשפיע על אורח החיים : יציאה לעבודה, או בכללי ניהול חיים חברתיים כאלה ואחרים. איך אתם מתמודדים?

ירדתי לא מזמן ממינון של 20 מג ציפרלקס ל 15, מהסיבה שהוא עשה לי ממש לא טוב. יש תקופות כמו זאת, של מחשבות טורדניות ודה ריאליזציה - האם הכל חלום/אמיתי. למדתי קצת יותר להתמודד עם זה, אבל זה מציק בטירוף. אופציה של להכניס עוד רעל וכדוריל לגוף שלי - מעדיף למות ולא לעשות את זה - ככה שלעלות מינון או להוסיף כדורים ממש לא אופציה עבורי, ואם זה תלוי בי גם ארד לעשר מג.

האם כשזה קורה לכם אתם מרגישים שהמציאות ממש מפחידה, נחוות כלא אמיתית. קושי להבדיל בין חלום למציאות, או משהו בסגנון?. אין ספק שמי שלא קרא על ההפרעה יכול לפרש זאת כמשהו פסיכוטי, למרות שאין קשר בין זה לבין פסיכוטיות. אבל התחושה, שהמציאות נחוות כלא ממשית/ברורה ומוטלת בספק זה משהו איום ונורא. מה אתם עושים כשזה קורה לכם?