אני סןבל הרבה זמן מהתקפי פאניקה/חרדה שלא טופלה כנראה, אני בן 27, אני כל הזמן בחרדה שאנלא בריא, זה התחיל בקורונה בתחושת ריחוף שעברה לי, ועכשיו שוב חזרה. ומאז אני חי בפחד מהפחד , פחד תמידי. תקוע בחיים שלי, פעם הייתי עושה כל שנה בדיקות דם, עכשיו מרוב שנוצר בי פחד, אני מפחד לעשות לא מהבדיקה עצמה חלילה, אלא מהתוצאות.... מכיוון שאני בטוח שיש לי משו. עכשיו חזרה לי התחושת ריחןף/ סחרחןרת, כיאלו עומדים להתעלף. אני מאד מאוכזב מעצמי, וגם הוריי. אנא ממכם, אני זקוק לעזרה. מתחנן ממש
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.בן 27, כבר משהשתחררתי מהצבא יש לי מן חרדות בריאות ולא טיפלתי בזה, פשוט נתתי לזמן לעבור, אני תקוע בחיים. ואני לא יודע מהיכן להתחיל, פעם בכמה זמן מגיע לי תחושה כזאת של כאילו עומד לקרות משו, מין כמו כאילו עוד שניה מתעלפים, תחושת ריחוף, ואז בסוף לא קורה דבר וזה עובר, זה הולך ובא, הולך ובא, יכול להיות שכמה חודשים לא יהיה את זה, ןאז פתאום זה בא. זה התחיל בקורונה ששם הייתי בשיא החרדה, ונמשך עד היום בגלים, אני מפחד, פשוט ככה. אני לא מתבייש להגיד, אני חי בפחד, אני גופה מהלכת. זה תוקע אותי בחיים, מכיוון שאני כל הזמן חושב מתי הפעם הבאה ששוב אר
-
Edit .
-
Edit .?
-
Edit .
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.3.2025שלום לך יקר, תחושת ריחוף נקראת הרבה פעמים דה ריאליזציה או דה פרסונליזציה ומתאפיינת בהרגשה של ניתוק מעצמי או מהסביבה. אבל למרות שהתחושה קשה מנשוא ( באמת ) היא בהחלט תסמין של חרדה ואני עוד יותר בטוחה בכך מאחר ואתה מספר על חרדה שנמשכת שנים. החרדה מפעילה את מערכת העצבים הסימפטתית שגורמים לשינויים פיזיולוגיים שגורמים לתחושת הניתוק אבל הם בהחלט לא קשורים לבעיה נוירולוגית .
מה שלא ברור לי מתוך מה שכתבת זה האם אתה מטופל ? הדבר הראשון שמחייב זה ללכת לטיפול / לקבל אבחון ולהתחיל להתמודד עם החרדה - ישנן הרבה דרכים להתמודדות כמו להבין מהם הטריגרים
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.3.2025מתחילים בפנייה לרופא המשפחה. שואלים אותו איך ניתן להגיע לפסיכולוג /מטפל רגשי דרך הקופה בה אתה מבוטח. במידה ויש לך אפשרות כדאי לפנות לטיפול פרטי שאז אינך מוגבל בזמן הטיפול. במקביל מציעה לקבוע תור לפסיכאטר /ית. האם יש מישהו במשפחה שמודע למה שאתה עובר?, אחת הדרכים היעילות היא לשתף מישהו קרוב שיסייע לך ממש ייתן לך יד יקבע לך תורים ולך איתך בפעמים הראשונות. מה דעתך?
-
Edit
ד"ר שרון פורת רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון. https://mentalics.co.il/מומחה כמוני · 8.3.2025שלום עדן, נשמע כמו הפרעות חרדה משולבות עם התקפי פאניקה לסירוגין ודאגה רחבה שמתאימה להפרעת חרדה כללית. הטיפול הוא משולב: שיחות עם פסיכולוג אחת לשבוע ויעוץ ראשוני אצל פסיכיאטר פרטי עבור מתן טיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון.
-
Edit
מ30 רווקה מבוגרת, עובדת בגן ובמעוןחבר קהילה · 9.3.2025ניסית לטפל בשנים האלה? טיפול ותמיכה רגשית מאוד עוזרים
-
Edit אשמח אם מישהי שעבר שבר כזה או עובר, שיגיב. אננ מרגיש בודד(מהבחינה שכאילו זה קורה רק לי) ותמיד שואל ״ למה דווקא לי״ , אני מרגיש מאד בודד כשזה קורה, מין מחשבה של ״ מה דפוק אצלך עדן?״
-
Edit לך לפסיכיאטר. אל תמתין!
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.3.2025עדן -מה גורם לך להסס עם פנייה לטיפול? ככ הרבה שנות סבל לחינם....
-
Edit .
-
Edit האם מישהי חווה את זה? אני זקוק לעזרה
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 24.5.2025עדן יקר, זה לא כל כך מורכב - פנה לפסיכיאטר או פרטי או דרך הקופה - דבר ראשון!.
דבר שני בקופת חולים שבה אתה מבוטח ישנה רשימה פסיכולוגים - מצא פסיכולוג שמתמחה בחרדה או כל פסיכולוג ופנה אליו.
במידה ואין בקופה תורים צידיים ויש לך אמצעים כלכליים פנה לפסיכולוג/ית פרטיים - אין קל מזה!!!!
אתה גם יכול לבקש מאנשים כאן שימליצו לך על פסיכאטר /פסיכולוג לפי איזור מגורים ןלפנות אליהם.
.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומישהו מזדהה איתי?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואני גם בחרדות, אבל לא רפואיות.
זה מאוד קשה.
טוב שכתבת פה ואני בטוחה שמישהו יעזור לך.
האם ניסית טיפול?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה שכתבת,ולא לא ניסיתי. כל פעם שזה קורה לי אני מתכנס בתוך עצמי,מסתגר בחדר וחושב שיש לי משהו,אני חייב ללכת לבדיקות דם לבדוק שהכל בסדר,פעם הייתי הולך כל שנה,ומאז הקורונה והמלחמה ביחד נכנס בי פחד שאני עוד יותר חולה,ז״א אני עוד יותר מאמין שיש לי. משהו,ואז מפחד מהתןצאות של הבדיקות. שזה דבר שלא היה לי,זה רק לאחרונה.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואולי כן כדאי לשוחח עם מישהו או טיפול. אפשר היום גם פגישות בזום אם קשה לך לצאת
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואוףף קשוח.
מזדהה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומאד, אני מאד מיואש ולא יודע מה לעשות
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואולי תנסה לקבל טיפול נפשי. זה עוזר מאוד.. לי זה עוזר מאוד מאוד.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהקטע שקשה לי לקשר את הנפש לגוף, ז״א שדברים פיזיים בגוף קורים בגלל הנפש
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושלום לך יקר, אני מבינה את הבלבול והמצוקה שאתה נמצא בהם, כאשר יש מצוקה פיזית היא ככ נוכחת בגוף שקשה להאמין שהיא מגיעה ממקור אחר. אבל תחשוב על כך שכשאנחנו מפחדים הלב מתחיל לפעום בחוזקה ופתאום אנחנו יכולים לשמוע ממש את ההלמות שלו באזניים. כשאנחנו מתרגשים - לפעמים מתפשט לנו בגוף חום ואנחנו מתחילים להזיע. כשאנחנו מדמיינים לימון בפה (תנסה) ישנה הפרשה של רוק. כשאתה מדמיין את כל המחלות האלו - הגוף מגיב, היא נכנס לחרדה והחרדה יוצרת מחשבות עוד יותר קשות.... והגוף מגיב. ובגדול - חבל חבל חבל על הסבל שלך. אין מה להיות מאוכזב מעצמך ובהחלט גם לא לה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה אורית היקרה- חיזקת מאד!! מה את ממליצה?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומי עוד מזדהה עם התחושה?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה רבה על הייעוץ
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהיי עדן, מזדהה. אצלי החרדות הן לא רפואיות- שם המוח שלי ישן בתמימות מתוקה. אין לי משהו מרגיע לומר חוץ מזה שהמון אנשים מרגישים כמוך, וחיים במציאות יום יום. הכל בסדר.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותודה רבה לך. קשה ללא ספק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומי עוד מזדהה עם המצב? אשמח לשוחח
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחותיארת התנהגות חרדתית במגוון צורות. הפתרון הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. במידה וקיימת פגיעה תפקודית ניכרת- ניתן לשלב נוגד דיכאון וחרדה דוגמת ציפרלקס.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחובטח שקיימת, דורך במקום: נמנע מדברים
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחומחזקת את דבריה של ד"ר פורת - כדאי להתחיל עם טיפול סי בי טי, במידה ואין שיפור משמעותי בסימפטומים יש לשקול טיפול תרופתי. כל הסיכויים שעם שני אילו תוכל לשפר מאוד מאוד את איכות חייך. בהמשך ניתן יהיה לשקול הפחתה או הפסקה של הטיפול התרופתי. מה דעתך?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחודעתי היא ששתיכן צודקות . איך מתחילים?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו