עברתי חודש מטורף.
טבעתי בסבל
נדרסתי מהכאב.
הייתי כבר עם פסיעה מחוץ לעולם הזה---
ו-א-נ-י ב-ט-ו-ב.
לא האמנתי שזה יקרה אי פעם.
הייתי מיואשת ברמה הכי קיצונית.
והצלחתי היום לצאת עם חברה,
לאכול לנשום ולרקוד.
לרקוד את החיים
כי אני פנתרה.
אני חזקה מהכל!!
תנסו. בבקשה תנסו
להאמין שיכול להגיע רגע כזה
וגם אתם תרגישו ככה.
חיבוק לכל המתמודדים
ולכל מי שצריך♥
היה לי היום התקף חרדה
קשוח ממש
לאחרונה זה קצת התגבר.
אין לי הרבה התקפים אבל הם ארוכיםםםם
זה גורם לי לפחד מכל דבר
חברים רצו שנצא סופ"ש אבל אני מפחדת,
המשפחה נוסעת לים המלח ואני לחוצה.
מפעיל אותי בכל יציאה מהשיגרה,
ומפחדת מהשד שפתאום בא...
מה עושים?
אם אתם מזדהים תנו לי הכרה....
צלש על החיוך
צלש על חיבוק
צלש על זה שאני לא מבחוץ.
צלש ללוחמת
צלש לכועסת
צלש על זה שאני לא מוותרת.
ציון לשבח
ציון דרך לנופלת.
לשרוטה שקמה וממשיכה ללכת.
ואין לי כח לסרב.
בגלל החג אין עבודה. אין שגרה.
אני מידרדרת.
אין לי כח לצאת, לספורט ולדאוג לעצמי.
אני נשאבת חזקקקק
ויש עוד שבוע ארוך?
תנחמו אותי. תנו לי כח.
זה בתוכי
זה השד
שטורף צורח.
הורס ת'צמי
לא נותן לי לנשום
מוחק לי ת'חלום
תוקע לי מקלות,
ומעיף לתהום.
ודי,
אין לי כבר כח
אפילו אין להאשים
שוכבת אבודה
שוב פעם בודדה
בסא
שהכל זה בידיים שלי.
ראיתי היום ילדה יפיפיה
שרצתה משחק של חבר.
השטחה על הריצפה בכתה....
צרחה מבכי.ומלא דמעות, ורקיעות,
הייתה אבלה, ועצובה.
ואז קיבלה חיבוק לטיפה ונשיקה,
והמשיכה לשחק...
ככה אני רוצה.
באלי לבכות לבכות לבכות.
בלי לחשוב על כלום, בלי להבין
אבל גם באלי שמישהו יתן לי חיבוק.
לטיפה, ואולי אפילו נשיקה.
מישהו שיהיה שם בשבילי,
וישאל "אותי מתוקה שלי מה קרה?"
זה מפרק אותי לחתיכות כל פעם מחדש.
ההתקפי חרדה האלה.
הם באים ותוקפים עם כל הכח.
לא מוותרים. לא מדלגים על תסמין.
מחייבים אותי להרגיש הכי רע שיש.
כל הלילה.
ישנה ומתעוררת אחרי רבע שעה, מבועתת.
מתחילה התקף עד שהוא נרגע,
ואז מרגישה עייפהההה
חוזרת לישון ושוב...
ועשיו מרוקנת, מרוסקת, חלשה.
למה????
למה זה טוב?????
די, עוף לי כבר מהחיים!!!
אין לי כח להתמודד עם זה.
יש לי מספיק עם מה!!!
מישהי פה מזדהה??
זה לא קל להכיל טוב.
אני כמהה לטוב, לחיבור עצמי, לחברות, לרוגע שלווה ושמחה.
אבל כשזה מגיע אני לא יודעת איך לאכול את זה...
רגילה לרע, לבדידות לעצבות, זה המקום הנח שלי. המוכר והידוע.
היום ביליתי עם מכרות היה לנו טוב.
כל מיני חברות שלי מחפשות אותי, רוצות ומחבקות.
אני אהובה חשובה ויקרה להרבה אנשים.
והאנרגיה הזאת החיובית שלי רק מזמנת לי דברים טובים ומפתיעים...
מה עושים??
זה נשמע חלומי, ושאני סתם מתקטננת ובוכה.
בפועל זה מציף, מבלבל, וקשה להכלה....
אני צריכה תמיכה.
מישהו שירצה להקשיב לי.
שיתענין בי באמת.
שיכיל אותי,
ויאהב אותי כמו שאני.
או נכון יותר לכתוב מישהי?
שתרצה לשמוע מה עבר עלי השבוע.
שאעבד איתה דברים שעברתי,
ואשפוך קצת הגיגים שחשבתי,
שהנפש תרגיש מחובקת.
אפילו קצת. לכמה דקות,
הי בוקר טוב עולם.
אני כבר כמה ימים עם מלחמה מטורפת עם הגוף.
רעידות, לחץ חזה, קוצר נשימה, דפיקות לב, הקאות, ועוד כאלה מאפיינים שנשמעים חרדה, עד כדי שאני יכלתי למצוא את עצמי נופלת על הרצפה, והגוף בוגד בי...-
לא מצליחה לקום, לא מצליחה לתקשר, עד שאיכשהוא נלחמת בציפורניים וקמה. [לא הצלחתי לבד הייתי צריכה תמיכה...]
ואני לא מבינה... זה לא נשמע חרדה כי זה מתמשך כבר כמה ימים ברצף...
המטפלת שלי לא ממליצה על כדור. היא מבחינתה זה יעבור.
אבל כבר אין לי כח.... אני מרוסקת....
זה כל כך קשה המלחמה הזאת, שאני מפחדת שיגמר לי הכח לעולם....
וגם אני לא מבינה מה זה
