זה היה ממש ממש אאוץ.. כל השיעור.
הסוד שלי רעד לי ברגליים.
ודיברו גם על החוויה שנשארת אצל האנשים הקרובים שנשארים אח"כ בעולם בלי האדם שיקר להם.
זה כאילו לקח ממני גם את האפשרות היחידה שהייתה לי במוח על איך להתמודד, כאילו לזרות לי מלח על המצפון שגם ככה יש לי.. וזה כואב נורא.
ברור שלא רוצה להיות במקום הזה.
אבל מה אני אעשה שככה מרגישה…
אז גם לרגשות שלי אין מקום עכשיו?
אני בטח צריכה להסתכל על זה בצורה יותר סלחנית… אבל הנה אני שוב אשתכנע בלמה לא, ושוב אתרחק מעצמי, כי זה מה שבתוך תוכו העצמי רוצה.
זה לא אומר לעשות את זה באופן פיזי וממשי, אבל ז