אני מסתכלת על השמיים והם כחולים
והשמש מאירה מנצנצת
ובמקום ללטף ובמקום לנחם היא פוצעת
הקרניים שלה נכנסות לי לעור לקרקפת לקרנית שולחות זרועות ושואבות ממני חלקי נשמה שמוזרקים להם זיכרונות של פחד וגועל מסריחים מסיגריות ואלכוהול חשוכים ועייפים כואבים ולוחצים מותשים ופוחדים ובשניה אחת אני כבר לא במציאות אני אי שם בתוך אחד הסיוטים המוח מתרוקן מושתק המחשבה לבנה וריקה והסרט מוקרן והגוף מגיב לסבל מחדש כאילו ההדמייה היא ההווה
האנרגיה החמה לא מצליחה להטעין את הגוף אלא רק מחלישה אותי יותר כאילו במכוון כאילו היקום כולו מואנש ליצור שרק רוצה לפצוע או