N Edit חרדות בלתי נשלטות, מוציא לי את כל המוטיבציה והחשק… מתי זה מפסיק? אני מרגישה שאני כבר לא מזהה את עצמי. החרדות האלה שולטות לי בחיים, אני מרגישה בובה על חוט של המוח המעוות שלי. כל פעם אני חוששת שיקרה לי משהו נורא. הכל בגלל שקל לי מדי לדמיין את עצמי בנעליים של אחרים, אז כל פעם שאני שומעת סיפורי זוועה הם רודפים אותי עד לרמה שהם הופכים להיות חלק מהפחדים האישיים שלי – אפילו שמעולם לא חוויתי דברים כאלה! זה מתחיל בבעיות נפשיות, רפואיות, וגם סיטואציות שאין שום סיבה שאקלע אליהן. כל דבר בחיים מפחיד אותי. וזה כבר משפיע עליי פיזית, אני מרגישה חולה. השרירים שלי כואבים כל הזמן מהמתח, אני לא רפויה אף פעם תמיד דרוכהעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה חרדות בלתי נשלטות, מוציא לי את כל המוטיבציה והחשק… מתי זה מפסיק? <p>אני מרגישה שאני כבר לא מזהה את עצמי.<br /> החרדות האלה שולטות לי בחיים, אני מרגישה בובה על חוט של המוח המעוות שלי.<br /> כל פעם אני חוששת שיקרה לי משהו נורא.<br /> הכל בגלל שקל לי מדי לדמיין את עצמי בנעליים של אחרים, אז כל פעם שאני שומעת סיפורי זוועה הם רודפים אותי עד לרמה שהם הופכים להיות חלק מהפחדים האישיים שלי – אפילו שמעולם לא חוויתי דברים כאלה!<br /> זה מתחיל בבעיות נפשיות, רפואיות, וגם סיטואציות שאין שום סיבה שאקלע אליהן.<br /> כל דבר בחיים מפחיד אותי.<br /> וזה כבר משפיע עליי פיזית, אני מרגישה חולה. השרירים שלי כואבים כל הזמן מהמתח, אני לא רפויה אף פעם תמיד דרוכה. זה פוגע לי בשינה, נסיעות מחוץ לעיר נהיו סיוט בגלל המחשבה שאין בית חולים קרוב ואין מקום עצירה זמין.<br /> אני בחורה צעירה ובריאה ואת זה עכשיו אני כותבת במלוא ההיגיון הבריא שיש לי – אבל כשהמחשבות תוקפות זה כאילו מישהו עושה לי היפנוזה ומשכנע אותי שזה באמת קורה לי!<br /> היום היה לי התקף של כמה שעות, שפשוט הייתי משוכנעת שזהו, התחלתי להתפלל, להתחנן, יש לי ילד בבית רק להגיע אליו.<br /> מרגישה לא שפויה. אני לא יודעת מה לעשות. אני גם בהריון עכשיו ולא מוכנה לקחת כדורים במהלך ההריון מתאימים או לא. אני מטופלת בCBT אבל רק התחלתי טיפול ונראה שיש לי עוד דרך ארוכה עד שהם יעלמו. הייתי אצל נוירולוג היום ששלל שיש לי בעיה נוירולוגית. ביום רביעי הקרוב יש לי הולטר לב לוודא שהכל תקין בלב. עמוק בפנים אני כבר יודעת את התשובה אחרי שעברתי לא פעם ולא פעמיים אקג ועדיין… לא מרגיש שזה יעזור. מה אני יכולה לעשות? איך להירגע? אני לא בדיכאון ב"ה אבל מרגישה שזה שואב ממני את כל החשק לחיות ולצאת ולהנות, מרגישה איכות חיים ירודה. והכי גרוע בכל זה שאני מרגישה שאני עושה זאת לעצמי. אשמח לשמוע קצת חוות דעת של מי שעבר\עובר את זה ואיך מתמודדים עם זה בחיי היומיום? איך לומדים לחיות לצד זה עד שהטיפול עוזר ומעביר את החרדות לאלתר? (בתקווה שזה מה שיקרה?) </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה