הימים עוברים כל-כך לאט,
אך גם כל-כך מהר.
אני מרגיש כאילו אני רץ מפעילות לפעילות, כדי שלא אאחר.
חלילה, שלא אגיע ויהיה לי זמן לנוח.
אבל מצאתי מנוחה אחרת, בחדר כושר.
פעם אחרונה שהייתי באותו חדר כושר היה לפני שנתיים באשפוז המלא האחרון שלי.
באותו זמן חדר הכושר היה הבריחה שלי.
הרבה זמן עבר מאז ולאט לאט מצאתי תירוצים לא ללכת להתאמן וכמעט ושכחתי מה זה.
באשפוז היום יש לי כל יומיים חדר כושר לשעה שלמה.
כל-כך כיף.
הכאב, העצבנות, החופשיות שיש שם.
לשמוע מטאל באוזניות ולרוץ, להזיז את הגוף.
לעלות ולרדת במדרגות נעות.
להרים משקלים, להרגיש חז