בימים האחרונים באשפוז היה לי קושי נפשי מוגבר להגיע, לחזור ולהיות שם.
בעיקרון אני שונא את כל בני הנוער שאיתי באשפוז.
מתעב.
הם לא שקטים. הם מאוד "נוכחים".
ברמת האשפוז עצמו הוא די בסדר לרוב.
היום היה לי דווקא יום טוב. אולי היום הכי טוב שהיה לי מאז שנכנסתי לאשפוז.
היה לי אמנות, כתיבה, חדר כושר ומשחקי קופסה.
הייתה פרידה מבחורה אחת באשפוז וגיליתי בחוגים המשותפים שהיו לנו היום שהיא די דומה לי.
היא גם כותבת יפה.
מעניין לראות שגם כשאני לא סובל כמעט אף אחד שם יש גם אנשים שאני יכול יותר להרגיש בנוח איתם.
בעיקרון היום היה היום האחרון שלה