לשתף אותכם
טוב הבנתי, רוב חיי צריכה לחיות בתהפוכות של מצבי רוח לתקופות
הרבה ימים ולילות של עצב וכל יום העצב הזה הופך להיות ויותר דיכאון עד שאני מגיעה לתחתחית
נתתי הבטחה למשפחה שלי שלא עושה כלום ושיתנו לי כמה לעבוד עם עצמי שאקום על עצמי. המשפחה – אחותי והילדים באים ומנסים לשמח – רק שאצא מהעצב – אז אני קמה על עצמי ומחייכת ושמחה בשבילם , כן בשבילם לא בשביל עצמי. תנו לי עוד טיפה להשאר בעצב, כי לבד יבואו הימים של המאניה ואז אני קמה בגדול ואז אני "כל יכול" ואז זה הימים של המאניה
אוף – לא רוצה, לא רוצה אני רוצה להיות יציבה ולחוות רק רגעים קט