כל בני המשפחה והחברים ששמעו בתקשורת על יום הגברת המודעות לטרשת שהתקיים השבוע, התקשרו אלי, שאלו איך אני מציינת את היום, באילו אירועים אשתתף וכו. אני בחרתי להתעלם. אולי כחלק מהכחשה.. "יש לי מחלה אבל אני לא חולה", "לא צריכה לשנות את סדר היום שלי", "יש לי חיים מלאים מעבר למחלה" אבל בשורה התחתונה אני מצטערת כל כך שהתעלמתי. זו היתה ממש התכחשות, כמעט מודעת. סירוב להכיר בנוכחות המנטאלית של המחלה בחיי. וכעת, כשרואה את כל האירועים, ההרצאות, מאמרים וכו מצטערת שמנעתי מעצמי את המעורבות, השייכות, הרחבת הידע, אפילו השותפות במענה על הסקר ומתוך כך להר