מרגיש שלא עבדתי מספיק

רונין · 2022-06-20T19:34:01+03:00

לאחר שתכננתי את התוכנית שלי לגור ביפן ולהקים שם משפחה. חלק מהתוכנית זה לדעת כ 10 אלף מילים לפחות כדי להגיע לרמה של שוטפות. כמובן שזה לא רק ללמוד אלא לתרגל ולראות שהבנת את המילים האלה באמת כדי לדעת איך ומתי להשתמש בהם, מכיוון שיפנית היא שפה שמאוד מאוד נשענת על הקשר, לאותה מילה יכולה להיות יותר מ פרשנות אחת, לפעמים 20 פרשנויות ואני לא מגזים כלל. בנוסף לכך, 10 אלף מילים זה בהחלט לא מעט. כל יום אני קורא מנגה ולוקח משם מילים שאני לא מבין, ואחר כך ישר מתרגל אותם כמה שאפשר. אחר כך צופה באנימה במהלך היום וגם משם לוקח מילים. אבל זה פשוט לא מספיק.. יש לי כמובן תרגול פעם בשבוע דיבורי עם איזו יפנית שהכרתי ממש לפני 3 חודשים + אבל החלק המעשי והקשה הוא בעיקר בלימודים העצמאיים שלי, ולדעת להבין אנימה בלי כתוביות ביפנית ולקרוא מנגה או כל ספר אחר ללא עזרה במילון, ולבסוף גם לדעת לדבר יפנית בצורה שוטפת ללא תקיעות ארוכות מידי. זה 3 מטרות, צעד אחד וראשון שיש לי לפני שאני יכול להמשיך לצעד הבא שלי שזה להיות מורה ליפנית בעצמי ולעשות מזה כסף. מעולם לא ספרתי כמה מילים אני יודע רק עד לאחרונה. כרגע באופן ממוחשב אני יודע כ 125. לא את כולם אני מבין עד הסוף, אבל את הרוב יחסית כן. אני היום עשיתי כרגיל כדי ללמוד.. אבל מרגיש לי שבזבזתי הרבה זמן. אני מתעכב על כל מילה עד שאני לא מבין אותה במלואה, ובאיזה הקשר משתמשים בה. לפעמים אני מתעכב על מילים שאני כבר יודע אבל מסתבר שיש להם משמעות אחרת ממה שלמדתי. והאמת שנתתי לתסכול להציף אותי.. ופשוט באמצא נגמר לי הכח אז עזבתי הכל.. וזה לא מרגיש לי טוב, ומרגיש לי בזבוז של יום. אני שונא את התחושה הזאת. ולמי שקרא את הפוסט שלי אתמול, אני מבין למה העבודה מעלה בי חרדה כעת.. כי בעצם זה מפריע לי באמצע החיים, זמן שיכלתי לבזבז על ללמוד... אבל מה לעדות הכסף מצד שני.. אני שונא את זה. אני לפעמים מוצא זמן ללמוד גם בזמן העבודה אבל זה פשוט לא אותו הדבר ואין אותו יעילות. אני צריך את הכסף, אבל אני צריך גם זמן.. נשמע שאני צריך לקום יותר מוקדם. אני רוצה ללמוד באופן מלא (להבין את ההקשר ואת המשמעות במלואה) 50 מילים כל יום כדי להתקדם בקצב יחסית מהיר. זה קשוח אבל אפשרי. מרגיש לי ששאר הדברים להתעסק בהם כל עוד זה לא היפנית, אין להם הרבה תועלת גם ככה. היום הזה אי אפשר להחזיר אחורה וחבל לי.. אבל הבטחתי לעצמי להסתכל קדימה, רק קדימה. ההווה כרגע לא משהו והעבר רק מבאס, והעתיד רק נותן לי תקווה לחיים חדשים ואחרים. אם פעם העתיד היה מביא איתו חרדות, עכשיו כשהוא מסודר לי בראש הוא מביא לי נוחות. לכן אני נמצא רק שם, וכל העבודה שלי והמאמץ שלי הולכת לעתיד, כדי שיהיה לי הווה טוב יותר. בזמן הזה שנשאר לי אנסה להבין איך אני יכול לשפר את הביצועי לימוד שלי הלאה. כרגע אני בודד, עם עבודה שאני שונא, עם אנשים שאני שונא. בעתיד זה בדיוק ההפך, לא בודד, עבודה שאני אוהב, עם אנשים שאני אוהב. לכן אני ממשיך קדימה. ואני מסוגל לראות את מהעתיד את העתיד הבא שלי. מה מחכה לי שם. זה מסע ארוך, אבל אני רוצה שהוא יהיה משמעותי ומרגש. אחרת מה הטעם לחיים האלה בלי המסע המרגש והעוצמתי.