רונין - כמוני

רונין · 2022-06-22T22:39:41+03:00

הוא חוזר ממלחמה מול מיליוני איש כאשר הוא לבד. הטקטיקה שלו הייתה גרועה ולא טובה. לא מחושבת עד הסוף לכן הוא נפגע. נפגע בלי סוף והמון כאב מחרבות החיילים האחרים. הוא צבא של איש אחד. אין לו מאסטר ואין לו אף אחד. הוא איש של עצמו, משוטט לו בטרטוריה שלו, ומנסה להרחיבו. כמו בכל מלחמה יש יריב, כמו בכל מלחמה יש צדדים. אך שם הוא עומד, באמצע עם החרב המיושנת שלו. שיערו הארוך עף ללא שליטה ברוחו מול פניו, את השיער הוא אפילו לא אסף, דבר שיעלה לו ביוקר. ולמרות שהוא יודע זאת החליט להתעלם. עומד בפיסוק ומבט מאיים. מולו יש סוסים ועליהם חיילים, וגם חיילים רגליים, חצי וקשת לצד השני, הצבא שמולו ממש חזק וגדול, הם שם אמנם כמה מטרים רחוקים ממנו, כאשר הוא שם לבד ואין אף אחד מאחוריו, עומד בחלוקו השחור ובפיסוק רחב. החרב לצידו בתנוחה רחבה, לצד, מוכנה לחתוך כל דבר שיבוא מולו. החרב שלו יפה ועתיקה, מיושנת אבל עדיין חזקה. לצלול אל תוך מבטו אפשר לראות כבר מבט עייף, אבל מבט שעדיין לא ויתר. מבט שחייב להחזיר לו את החירות שהוא איבד. הוא עומד שם כאשר ידו הריקה לצידי הגוף, מוכן לזוז ולרקוד עם התזוזה של היד השנייה שמחזיקה בחרב. נחוש ללמוד גם במלחמה הזאת, בקרב הקטן הזה על עצמו ועל האויב. לידו הכל חול ושומם, בצד השני שם האויב. ולפתע באופן צפוי האויב מתקרב. הרונין שם עדיין עומד, אם כי אין לו מאסטר עדיין יש מישהו שאומר לו מה לעשות. מחכה להזדמנות לתקוף מול מיליוני איש שאליו מסתערים.. בזמן שהם דוהרים לכיוונו, מחפש נקודות תורפה שבה בלי מאמץ גדול יוכל לגעת ולהפיל לא מעט אנשים. אך הכל סוער וגועש בתוכו כמו שאף אחד לא יוכל להבין. הראש לא שקט, והלב דופק. אך עדיין נחוש ונשאר בעמדתו. האויב מתקרב בצעקות וקריאות גאווה. הוא בצניעות רבה מחכה להפתיע. מרגיע את הראש והלב עד כמה שהוא יכול, מבט קטן על הרצפה שמכסה לו את כל הרגליים, תחושת כבדות כאשר מנסה לקחת צעד. נזכר במטרתו, ומרים את מבטו אל האויב חזרה. מסתכל להם בעיניים ומאט את הכל. מתרכז בדברים החשובים, ומחכה עוד. עכשיו הם כבר קרובים, ונשאר עוד מטר קטן כדי לפגוע ברונין עם חרבותיהם. הרונין שם לב לחרב שמגיעה מולו מחייל שרוכב על סוסו, בשנייה ברק ניצוץ בעינו ומצליח להפיל אותו. הרונין ממשיך להפיל אחד אחרי השני, אך מקבל גם מלא דקירות מהאויב. בכל דקירה מבין איפה הוא טעה, והיכן צריך לחשוב שוב כאשר הקרב ייגמר. יודע שהוא לא ימות כי בזה הוא כבר מיומן כדי שלא יקרה. זה היה אסון הוא כבר ידע זאת ממזמן. בכל שאת הרגיש שכבר אין לו ברירה, להתייצב בקרב הזה לבד. מצליח להדוף לא מעט מהאויב, אך בסופו של דבר הפילו אותו לרצפה. הרונין מבין שהוא חייב לסגת גם אם זה יעלה בדמו. הוא נתפס בשבי על ידי אותם חיילים אכזריים ללא שום מוסר. כאשר ידו מוחזקות יד אחר יד על ידי חיילי הסוס. יד אחד לצד ימין, יד אחד לצד שמאל מוחזקת על ידי חייל אחד, וחייל שני שלצידו. מבטו של הרונין מושפל בבושה וכאב. מבטו איבדה את הרוחו הנחושה. לא כי הפסיד בקרב. אלא פשוט הוא עכשיו חושב, היכן הוא טעה ואיך היה אפשר לשפר. תוך כדי שאוביו לוקחים אותו בדרך אל ארמונם, אל המלך, אל המאסטר שלהם. הרונין חושב על טקטיקה אחרת. בזמן שנם חושבים שהם ניצחו במלחמה, הוא יודע שהם הפסידו בו. אין שום רעיון במוחו של הרונין, וראשו פשוט שחור. אבל אין דאגה בליבו בגלל אשר הדבר. אך גופו ורוחו פגועים כל כך. מדמם, כואב ותשוש. מובס, בושה ואשמה. הרונין מסתכל בדרך על אישה עדינה ויפה בענייה. מסתכלת אליו במבט מודאג, והוא מסתכל חזרה. עינייה מאוד מושכות וסוחפות, כמו מערבולת שסוחף אליו את כל מה סביבו.עיניים עדינות אבל חזקות. ופניה היו כה חלקות. הרונין מסתכל אל עינייה במבט של סמוראי כאשר המאסטר שלו הלך ונעלם. מבט עצוב וחודר וכואב, מבט שרוצה להגן ולשפר. עינייה התאימו לשאר הגוף, שיערה חום וארוך, ודבש. ובגדייה היו פשוטים אך מבטאים את נשמתה בחוזקה רבה. משהו נעים, משהו שהזכיר לרונין מי הוא. היא חולפת על פניו והרונין מאבד איתה את קשר העין, כאשר הוא בנואשות לא רוצה להפסיק את קשר העין, מסובב את ראשו כדי להמשיך, ורק כדי לראות דהיא עדיין מסתכלת עליו עם אותו מבט קודר ועצוב ודאגני. מבט ששואל "מה גרם לכל זה, ולמה הוא שם לבד בלי שאף אחד יסייע לו" מבט סקרני אך כאילו שהיא כבר יודעת את התשובה לשאלותיה, אך עדיין שואלת ותוהה.. הרונין ממשיך כאשר ידיו מוחזקות בכח. משפיל את מבטו למטה ועוצם את עיניו בחרטה ותסכול. היה צריך להיות טוב יותר כדי להשיג את מטרתו שוב. להרחיב טריטוריה ולהקים אימפריה משלו. צבא שבו חייל לא יושאר מאחור. זהו חלומו שצועק בליבו. חלום שנראה שכמו החול, מתמוסס לו לאט לאט מולו. תוך כדי דהירת הסוס האיטית אך העקבית, נשאר עוד קצת כח ברונין שהוא חושב להשתמש בו. הוא חייב לסגת, הוא חייב לנוח, להיות בשבי זה לא אופציה מבחינתו, כי שם פשוט יהרגו אותו. ובחלוקו יש כיס שמסתתר, ובתוכו יש לרונין את מה שהוא צריך כדי להעלים לזמן קצר את ראייתם של החיילים ולגרום להסחת דעת. זה לא שלרונין לא הייתה את האפשרות מכתחילה, תמיד הייתה לו את האפשרות ולא חשב עדיין להשתמש בה, עד לאחר שראה את אותה בחורה שעיניה הביעו בו חרטה ואשמה. הרונין, כאשר ידיו מוחזקות ומוגבלות, מוצא נקודת תורפה שראה כבר זאת מזמן בחייל שלצידו במשאל, במהירות תוקף את החייל ומשחרר את הידו, ובכיסו חרב קטנה נוספת שאיתו דקר את ראשו של החייל שמימינו. החייל נופל מהסוס, ומהבהלה, הסוס שמשמאלו מפיל את החייל שרוכב עליו. הרונין חופשי לגמרי, בעוד שצבא שלם מולו עדיין קיים. אך הצבא הפעם קטן, בגלל שחצי ממנו חזר לארמון, הפעם הרונין הורג כמה שבאים ישר מולו במהירות כאילו לא נלחם ונפצע לפני כמה דקות אחדות. מלטף את אחד הסוסים בעדינות כדי להרגיעו, ובסוף כובש את לבבו, ורוכב אליו אל מקום מחבואתו, כאשר הצבא נשאר מאחור בתהדמה. הרונין מגיע אל מקום מחבואתו עם סוס האוייב. אך כעת הוא שייך לליבו של הרונין שרוכב. הוא יורד מהסוס ולוקח את חרבו יחד איתו ונכנס אל מערתו. אין שם אמנם מי שיטפל בו, אך הרונין מנסה ככל האפשר כדי לדאוג לעצמו. זה אמנם לא הכי מועיל ולא טוב. אבל אין ברירה לרונין שמתגורר לבדו. לאחר שמנסה להירפא בכישלון, שרוחו ממוטטת. נגמר לו כל העזרה ראשונה שהייתה לו במערה ופשוט הניח את חרבו וניח אותו על איזה סלע, התייאש ושכב ברצפה ובחול שמחוץ למערתו. שם הוא שוכב בייאוש בלי ידיעה.. ולפתע איש זר פגש אותה שם ביציאה... האיש הזר חבש כובע שמסתיר את פניו, ובגדיו פשוטים וקרועים משל הרונין. קולו לא ברור אך משהו נעים בו. האיש הזר נעצר מול הרונין ושואל "מה קרה בחור צעיר ?" הרונין משיב בקול עייף ותשוש "חיי פשוט נגמרים" "הינך לבד מתמודד מול מיליון חיילים..." השיב האיש הנחמד. והרונין מעט בתהדמה עונה בחזרה "כיצד אתה יודע זאת. כיצד ידעת אתה שאני נלחם לבד מול מיליוני חיילים?" האיש לא השיב ולא ענה. הרונין המשיך בתקווה, להגיד את מה שיש על ליבו ולמה רוחו מעט נשבר. האיש הזר הקשיב ולא דיבר יותר מידי. ולאחר שיחה יחסית קצרה, הרונין מתחיל לקום מהרצפה. באיטיות ובזהירות רבה.. פצעיו פתאום החלימו קצת יותר, מבלי העזרה הראשונה המספקת. חרבו שמונחת על הסלע נלקחת על ידי הרונין הפצוע. תוקע את חרבו בתוך האדמה ובחול,ותוך כדי שידיו וכל גופו נשענת על תחת החרב כדי לעזור לו להישען, ברך אחת נוגעת בחול, ואחת באוויר, יד אחת נשענת על תחת החרב שתקועה באדמה ובחול, ויד שנייה נתמכת על גבה של אותה יד. וראשו מושפל למטה, ומביע אות הערכה ותודה כלפיי האיש הזר. כשהרים את ראשו, האיש נעלם. רוחו של הרונין הוצתה באש, אך הגוף עדיין עייף. רוחו גודל ועולה שוב על פני השטח, תקווה מלאה בליבו... מחליט לתת לגוף לנוח באופן מלא.. ותוך כדי חושב על הטקטיקה הבאה שלו. בתקווה וידיעה שמחר כוחות מחוגשים יהיו לו, הרונין נכנס למערה ומניח את חרבו לידו ונכנס למיטתו. נותן לגופו לנוח ולרוחו להתרומם. רגיעה בתוך ליבו, רגיעה שכאילו הכל דומם... מדמיין את חלומו לפני שהוא יושן. נותן לכל פצע להישאר ולהירפא. משקיף על חייו תוך כדי שינתו, וכותב את חייו בראשו... מתרגש לגבי מחר, ומתכנן את תקיפתו, תוך כדי מקווה ויודע שיגיע לחלומו...