״שיראו לך
את הצבע הכהה
ואת המחשבות העקומות
את האגרוף הגס
את התינוקת הזקנה
את העברות
שבין אישה לגופה
לבין אישה לילדיה
את חילול הרגע
את קידוש הבכי
את תאות הפה לתפיחת שוקולד
את הקנאה במשוררים
את הגנבות של הדעת והזמן והנכסים
והאהבה תעמדי זקופה
שיראו לך
את הורידים הפוגמים בחלקת העור
את קוי המתאר של הגוף החי
את הצמא למגע
את הסלידה ממגע
את המלמול הלא פוסק "תאהב אותי תאהב אותי תאהב אותי"
את קולה הקר של אבן הרחים "עלובה עלובה"
את הפס הדק שמסמן חוט הזהב של הנשימה
תעמדי זקופה
שיראו לך
את
צלם אלוהים.״
אם הייתי יודעת לכתוב שירה, את השיר הזה בדיוק הייתי רוצה לכתוב.
והיית