עוד מבחן - כמוני

פרפרונית · 2022-08-04T13:29:05+03:00

בוקר. קמה מלילה קשוח של הרבה דאגות וחרדות ושינה טרופה של בקושי שעתיים, מתארגנת לצאת למבחן. מסתכלת במייל, רואה שלא קיבלתי מייל חדש. לפני כמה ימים שלחתי מייל למזכירה בנוגע לכיתה שהייתי בה שבוע שעבר, שבגלל שהמזגן לא עבד ולמשגיחה היה קר אז לא החלפתי כיתה, וכתוצאה מהחום (בין היתר) איבדתי הכרה. ביקשתי ממנה אם אפשר להחליף כיתה למבחן היום, והיא לא ענתה לי. שלחתי לה גם מייל אתמול, ולא השיבה עליו. כשאני בדרך לאוטובוס אני מצלצלת למשרד שלה, והיא עונה לי. אני שואלת אותה בנוגע לכיתה והיא מתחילה לצעוק עליי, "זה מה יש, תסתדרי". ניסיתי להסביר לה ושאלתי למה לא ענתה לי למייל, אומרת לי "מה זה משנה עכשיו?". הייתה מאוד עצבנית עליי, ונעלבתי מזה, אני לא יודעת להתמודד עם צעקות. הגעתי לאוניברסיטה והחלטתי לפני המבחן לעבור אצלה ולהבין פנים אל פנים את העניין. לא רוצה להתחיל את המבחן כשאני בתחושות כאלה לא נעימות. ניגשת לדלת, היא סגורה. לא נעים לי לדפוק. מחכה כמה דקות ליד הדלת בביישנות, בסוף מחליטה לדפוק עליה. דופקת פעם אחת, אין מענה. שומעת בפנים קולות. מנסה שוב, פתאום נפתחת הדלת. אני נכנסת למזכירות, שואלת אם היא נמצאת ומפנים אותי לחדר פנימי. רואה את אותה אחת שצעקה עליי, היא הייתה נראית זועפת בפנים. אני לא מספיקה להגיב והיא כבר אומרת את..? ועניתי שכן. ניסיתי להסביר לה את הבעיה והיא ענתה לי קצת בקשיחות אבל בעקיפין התנצלה על חוסר ההבנה. אני שמחה שהיה לי אומץ בסוף לגשת ו"להתעמת" איתה פנים אל פנים. אח"כ ישבתי עם שני אנשים מהקורס כדי ללמוד קצת למבחן לפני שהתחיל. המבחן עצמו היה בסדר, והפעם המזגן בכיתה עבד (למרות שנכבה לפעמים לעשר דקות). אח"כ ישבתי עם כמה 'חברים' שעשו את המבחן לדבר על מה שהיה, ויצאתי הביתה. לפחות היום לא איבדתי הכרה. מקודם אני מקבלת הודעה מבן הזוג שלי, הודעה מרגיזה. שואל אותי על איזו תגובה שלי בפייסבוק, שהוא פירש אותה אחרת לגמרי, ולא אהבתי את איך שדיבר אליי, ניסיתי להסביר לו למה התכוונתי אבל הוא ירד עליי ואמר לי "לכי תעבדי על מישהו אחר". חסמתי אותו באותו הרגע מהכעס. אין לי כוח לעוד מריבות היום. יש לי עכשיו הרבה מטלות לעשות, ושוב אני באפיסת כוחות. יש לי בחילות והגוף חלש, מנסה להבין מי איתי ומי נגדי, כל פעם אני מופתעת מחדש לגלות שאמון שאני שמה באנשים נשבר. אני חיה באיזה שהוא סרט שעכשיו זה לא יקרה, הפעם זה יהיה שונה, ושוב ושוב זה נגמר באותה נקודה אכזרית, שאני לא יודעת איך לצאת ממנה.