Edit עשיתי מעשה המצב המשפחתי שלי לא הכי טוב. יש בעיקר סכסוכים עם אחותי, והיום בארוחת שישי היא רבה עם סבתא שלי וצעקו אחת על השנייה וניסו גם לשים אותי באמצע וזה היה לא נעים. בגלל ההתרעות שהיו על טילים למרכז אז רצינו להתכונן בהתאם והממ"ד זה החדר של אחותי. החדר שלה, מפוצץ בגדים ושטויות עד אפס מקום, יש לה בעיה קשה של קניית בגדים, אולי אפילו הפרעה נפשית. אי אפשר להיכנס לחדר שלה, והיא לא מסוגלת לסדר אותו. אין לה כוחות נפשיים, ברגע שהיא רק רואה את הבלאגן היא בורחת. גם אחרי שאספנו חלק מהבגדים שלה שישבו במסדרונות הבית ושמנו במחסן כי כבר לא היה מקום לזוז, היא מעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 9 תגובות עשיתי מעשה <p>המצב המשפחתי שלי לא הכי טוב. יש בעיקר סכסוכים עם אחותי, והיום בארוחת שישי היא רבה עם סבתא שלי וצעקו אחת על השנייה וניסו גם לשים אותי באמצע וזה היה לא נעים. בגלל ההתרעות שהיו על טילים למרכז אז רצינו להתכונן בהתאם והממ"ד זה החדר של אחותי. החדר שלה, מפוצץ בגדים ושטויות עד אפס מקום, יש לה בעיה קשה של קניית בגדים, אולי אפילו הפרעה נפשית. אי אפשר להיכנס לחדר שלה, והיא לא מסוגלת לסדר אותו. אין לה כוחות נפשיים, ברגע שהיא רק רואה את הבלאגן היא בורחת. גם אחרי שאספנו חלק מהבגדים שלה שישבו במסדרונות הבית ושמנו במחסן כי כבר לא היה מקום לזוז, היא ממשיכה להזמין בגדים ולקנות עוד ועוד בטענה שחסרים לה בגדים או שהיה איזה מבצע. היא חייבת לי כסף כבר כמה חודשים וגם להורים שלי, אבל במקום לתת אותו היא מבזבזת מהמשכורת שלה על עוד קניות. היא הולכת לטיפולים אבל היא לא משתפת על הבעיה הזו אז לא עוזרים לה לפתור אותה. היא ישנה בתקופה האחרונה אצל חבר שלה כי פשוט אין לה אפילו יכולת להיכנס לחדר שלה, והיא ממשיכה להזמין בגדים גם אליו, וההורים שלי וגם אני כבר מתרגזים על זה מאוד. אחרי ארוחת השישי היא הלכה לישון אצל חבר שלה, ובדיוק התחילו אזעקות אז הלכנו להכין את הממ"ד ופשוט לא היה אפשר לזוז שם ובקושי היה איפה לדרוך. ערימות של בגדים וזבל שזרוקים בכל מקום, אפילו חרקים מסתובבים כמו באיזו מאורה. וזה היה קשה נורא. ההורים שלי התעצבנו, כמעט אפילו בכו, התחילו להזיז בגדים ולנסות לפנות מקום לשבת, אבל לא היה כמעט לאיפה להזיז כי פשוט מפוצץ. אמא שלי כתבה לאחותי לבוא לסדר את החדר מחר, והיא אמרה שתבוא לפנות קצת מקום שיהיה איפה לשבת. אבל כמו שאני מכירה אותה, כל פעם שהיא ניסתה לבוא לסדר אותו היא פשוט נמרחה ושיחקה בטלפון או במחשב ובקושי נגעה בפריט אחד או שניים. </p> <p>אז החלטתי לעשות מעשה.</p> <p>הם יצאו מהממד, ופשוט התחלתי לסדר את החדר. לקפל את כל הבגדים, הרים על גבי הרים שפשוט יוצאים מכל החורים, להכניס לארונות, לפנות את הזבל והחפצים, לפחות את המיטה רציתי לרוקן מדברים, ואחרי 4.5 שעות של נון סטופ סידור הצלחתי לפנות את המיטה ואת הרצפה, אבל החדר עדיין מבולגן. זה היה קשה, מאוד. לא היה לי כוח לעשות כלום בזמן האחרון, אפילו לא ללמוד, והחדר שלי בעצמו מבולגן, לא ברמות שלה אבל עדיין צריכה לסדר אותו ולא היה לי כוח. אבל כשראיתי איך שההורים שלי הגיבו, לא הייתי מסוגלת להיות אדישה לזה. אם היה לי אומץ הייתי יוצאת עליה ואומרת לה את כל מה שאני חושבת על העניין, ומחזיקה בבטן כל כך הרבה שנים. בגלל ההפרעות שלה אני לא משתפת שום דבר ומנסה להיות ה"ילדה הטובה" כדי לאזן את הבעיות שהיא יוצרת. אבא שלי שמע שאני מתעסקת עם החדר והגיע וראה איך הצלחתי לסדר והוא היה מאוד מופתע, ואמר לי כל הכבוד, ראיתי שזה שימח אותו. הוא קרא לאמא שלי והיא הגיעה לראות והייתה כל כך בהלם, פערה פה ועלו לה דמעות בעיניים, נתנה לי חיבוק ואמרה לי תודה. כבר חצי שעה שהיא לא מפסיקה להגיד "וואו" ואומרת שהיא לא תירדם מההתרגשות. מהיכרות עם אחותי אני יודעת שהיא תתעצבן עליי, מאוד, בטירוף, שעשיתי את זה. יש לה בעיה גדולה שנוגעים לה בחפצים שלה, ומפעמים אחרות שהייתי בסתר הולכת לסדר לה את החדר אז היא הייתה ממש מתרגזת עליי וצורחת שהרסתי הכל. יש לה סדר מאוד מסוים שהיא אוהבת לשים את הדברים, אבל כבר לא הייתי מסוגלת לעמוד מנגד. אני יודעת שלא סידרתי את זה כראות עיניה אבל רק להסתכל על החדר שלה מעלה את הלחץ דם והעצבים, בעיקר אצל ההורים שלי. עם סבתא שלי היא כמעט ניתקה את הקשר בגלל שהיא סידרה לה. אין לה הודיה והערכה. מחר כשהיא תבוא אראה איך היא תגיב, ואראה כמה זעם אאלץ לספוג, אבל מקווה שהפעם זה יהיה במינון קצת יותר נמוך, בגלל שהיא כן עוברת טיפולים והיא קצת יותר רגועה לאחרונה. כעת סיימתי והגוף מפורק, ממש, גם ככה הוא עוד עייף מכל התקופה ועכשיו גם תפוס וכואב. עוד יום שהלך לי ולא הצלחתי ללמוד בו כמו שצריך, משום מה לאחרים יש לי כוח ולעצמי לא. הלוואי שהייתי יכולה גם למצוא את הכוח הזה עבור עצמי, איך שהוא. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה