ציפור מדבר

היי, כתבתי פה קצת בפורום בעבר, אני בת 23, עם רקע של גילוי עריות בתוך המשפחה בילדות,
והיסטוריה ארוכה של הרס עצמי והתעללות בגוף שכוללת תפרים, אלכוהול, סמים, תרופות, אכילת יתר רגשית, הרעבות והקאות.
אני לא נכנסת לפרטים כי אני יודעת שזה אסור, אבל בכללי-
מגיל 8 סובלת מעודף משקל כל החיים. עד אז הייתי ילדה מקל.
היתה לי אכילה רגשית קשה, מלווה בהמון אשם ובושה, מחביאה פחיות קולה מתחת למיטה, חפיסת שוקולד מתחת לכרית וכו'.
הגעתי לעודף משקל (המשקל הכי גבוה שהייתי בו) לפני שלוש שנים.
לפני שנתיים התפרצה הפוסט טראומה וההכרה בהתעללות של אבי בי, ויעוד...

רק פיינט אחד. חיסלתי חצי אתמול וחצי היום בבוקר כשהוא יצא לעבודה.
אחר כך החלטתי לצום והתאמנתי אחריה ביופסיה מצוואר הרחם למרות שאמרו לי שלא.
אני לא שולטת בכלום, אבי הפסיכופט (אקרא לו ע׳) פגע בי קשות ואמא שלי מכחישה.
אמא של ע׳ סבתא שלי משמנת את כולם בכסף. והתיק נסגר, נסגר לפני שבוע ואין זכרונות.
ואני לא זוכרת.

ואני רק שונאת את עצמי יותר. אין למעגל הזה סוף.
השנאה, הזעם הבושה.
ואין חתכים, אין תפרים, אין אלכוהול וסמים.
לא נשאר כלום להתעסק בו. מלבד זה.

והקטע הכי מצחיק זה שבכלל לא נהניתי מהגלידה.

היי. בת 22. סבלתי מגילוי עריות מצד אבי מאז שנולדתי. הייתי תינוקת וילדה יפהייפיה ורזה מאוד, רזה מדי.
התחלתי לעלות במשקל בסביבות גיל 6, והייתי נערה מלאה, בגיל 10 מחביאה שוקולד מתחת למיטה. לעולם לא הסכמתי לדבר על משקלי ועל ההשמנה שלי.
אני סובלת מcomplex ptsd (פוסט טראומה מורכבת),
שהתפרצה לפני שנה ואז החלו ההרעבות.
במקביל סיפור חיים קשה מאוד שכולל יחסים עם גברים מבוגרים, סמים ואלכוהול מגיל צעיר, פציעה עצמית, בעיות למידה, התנהגות, בדידות חברתית.
הגשתי תלונה במשטרה לפני כחמישה חודשים אבל הזיכרונות לא מספיקים. אני סובלת מאמנזיה קשה של כעוד...