על קצה המזלג

הפרעת אכילה יקרה, אם לא קשה לך מידי תעלמי לי בבקשה מהמחשבות, את מפריעה לי להשלים את המטלות. בגללך איבדתי קשרים, הזדמנויות, ואת הרצון העז שלי לחיות. את אורחת בלתי רצויה אשר מסרבת לעזוב את גופי, אך אני מנומסת מידי על מנת לדרוש שתצאי! על מנת לספק את תאבונך הרב, הגעתי לשפל ההתנהגות האנושית. כעת נותרתי עם תחושה ריקנית. עם דמעות בעיניים, וסיבוכים בקיבה, איני מבקשת ממך כל חמלה. כל שאני מבקשת ממך לקראת השנה החדשה: תלכי ואל תביטי חזרה.

*מזמינה אוכל*

דפיקה נשמעת בדלת זה השליח ששמח לראותי.

הוא יודע שאני נותנת טיפ גדול וכי רק אתמול ואפילו שלשלום הזמנתי מהמסעדה שלהם כמות אוכל המספיקה לשמונה אנשים.

טורקת את הדלת אחריו, קורעת את השקיות, ודוחסת לפי את הדבר הראשון שבא ליד.

זה יכול כל דבר, אבל מבחינתי העיקר שהאוכל הזה יסמל את האויב הכי גדול של כל תזונאי או ספורטאי באשר הוא.

כלומר, חייב להיות שומני, חייב להיות מלא סוכר, בצקי, ועם ערך גליקמי בשחקים.

את חסרת תועלת..אומרת לעצמי בראש, הממ מתענגת על ביס ענקי ועסיסי של הפיטה עם חביתה וחומוס וסלט כרוב עם מיונז ומעט

עוד...