אני יוצאת מהחדר וחולפת על פני המראה, אי אפשר שלא לראות את העלייה של החודשיים האחרונים, מכל מקום זה מגיע אלי, הגינסים כבר לא נסגרים, התגובות של האנשים ברחוב מגיעות אלי אחת ליום ומהדהדות לי בראש, הדחף לאוכל כבר חזר להיות כמו פעם. nואני, אני יושבת לי במקלחת ובוכה. בוכה כי קשה, כי אין לי יכולות שליטה יותר, כי אני מזניחה את עצמי, כי כולם יעזבו אותי עכשיו, כי קשה לי. קשה לי עם הק"ג הנוספים שעוטפים לי את הבטן, חתיכות הבשר על השולחן קורצות לי מרחוק מאד ומהצד השני, הקרוב יותר-קורץ לי הבשר שעל הגוף, מבקש שמישהו יקח אותו וימצא לו מקום טוב יותר
-
2 תגובות
