היי,
האם זה בסדר לקחת כדורי אשלגן (מה שיש לי זה micro-kalium), כשלוקחת וולבוטרין?
תודה מראש
-
4 תגובות
היי, קצת מתביישת ומרגישה מטופשת לשאול, ובכל זאת...
לוקחת מזה כמה חודשים וולבוטרין, ושותה אלכוהול לאחרונה כמעט כל יום.. מבחינת כמות- לא יותר מחצי בקבוק יין.
יודעת שזה לא מומלץ כל עוד נוטלת את הכדור אבל זה מה שקורה כרגע..
רציתי לשאול: מה בעצם הסיכון? מה עלול להיגרם?
תודה מראש
-
2 תגובות
סיפרתי לפסיכולוגית שבימים האחרונים אני מרגישה כל הזמן לחץ מאוד גדול, העוצמות משתנות. אני מרגישה את הלחץ בבטן, בחזה, בלב ובגרון. כשהזכרתי דפיקות לב מואצות, היא אמרה לי באדישות וקרירות שלא אופייניים לה, שכדאי שאלך לרופאה לבדוק שהכל בסדר.
על אף ההתנגדות האוטומטית שהרגשתי, אני בהחלט מבינה את כיוון המחשבה הזה, אבל יש לי כמה חששות:
• עצם ה-ללכת לרופאה... מאוד קשה לי כל מה שנוגע בלטפל בעצמי.
• סבלתי הרבה שנים מהפרעות אכילה שדרשו בדיקות ועניינים ואישפוזים, ועושה לי רע אפילו לחשוב על לעשות, למשל, אק"ג..
• נגיד ואלך לרופאה, יש לי הרגשה שהיא
-
2 תגובות
בחודש+ האחרון אני חווה עלייה גדולה במשקל, מתת משקל לתקין (בליווי דיאטנית..)
התחושות שההשמנה מביאה איתה הן קשות מנשוא.
בנוסף אני סובלת גם מדיכאון (מטופלת תרופתית אבל זה לא עוזר וגם אף כדור שלקחתי לאורך השנים לא עזר) והפסיכולוגית טוענת שלדעתה גם סובלת מפוסט טראומה מורכבת.
האובדנות מאוד מאוד החמירה בשבועות האחרונים,
ממש כמו שיש לי את הדחפים לצום/להקיא/לפגוע בעצמי, כך גם יש דחף עז למות.
אני כן מצליחה לשמור על עצמי איכשהו מבחינת סימפטומים של הפרעת האכילה
אבל מרגישה שהגעתי לקצה גבול היכולת שלי, מכל בחינה אפשרית.
-
5 תגובות
אני לא יודעת אם יש כזה דבר "החלמה", נשמע כמו איזה חלום רחוק...
בכל מקרה, אני חושבת שאין "החלמה" אחת, או דרך אחת. לכל אחד הדרך שלו, זה ברור לי.
אבל אני עייפה מלמצוא לי את הדרך, כי עד היום אף דרך לא הצליחה, יהיה יותר מדוייק אף לומר שכל דרך שניסיתי- כשלה. אני כשלתי.
אז אני לא יודעת לאן עוד לפנות, מה עוד אפשר לעשות. אין בי טיפת אמונה בעצמי.
נכון לעכשיו אני תוך כדי עוד "ניסיון" שכזה, שכלל בין היתר עלייה במשקל
וזה שובר אותי. מרגישה שקשה לי לנשום, ללכת, לעמוד, לשכב, לשבת... הכל.
כל פעם כאשר אני בתהליך של עלייה במשקל ושל חיפוש דרך החוצה
-
4 תגובות
כמו שכתבתי בפעם הקודמת שכתבתי כאן- קצת אחרי השיחרור מתלה"ש, ויצאתי החוצה והבנתי כמה שנשארתי לבד. החברות הכי טובות- התרחקו. ואני מרגישה צורך לומר שהנה, חזרתי. אבל זה לא אפשרי. הן במקום אחר.
עם אחת מהן אני בקשר פעם בשבועיים בערך, שאר החברות הן בנות שהיו איתי במחלקה, שאני אוהבת אותן באמת מכל הלב
אבל חברת אמת- חברת נפש, כמו שהיו לי פעם, כבר אין. וזה חסר לי.
אני כועסת על עצמי כל כך על הנזק שגרמתי לחיים שלי. ויודעת שאני רק בת 19 ו"כל החיים לפניי", אבל זה לא מרגיש ככה. אני מרגישה שהובלתי את עצמי היישר לתהום שאין לי מושג איך לצאת ממנה, שהר
-
4 תגובות
בסוף נובמבר יש לנו טיול שנתי.. בעיקרון אני בדרך כלל לא יוצאת לטיולים. פעם אחרונה שיצאתי זה היה בכיתה י' והיה לי שם ממש קשה מהבחינה של האוכל, כי האוכל שם היה בבופה ויש לי בעיה שתמיד במצבים כאלה אני נכנסת להתקף חרדה..
עכשיו, כל פעם שיש דברים שכוללים הרבה שעות ושינה מחוץ לבית אני לא יוצאת, אבל עכשיו זה הטיול שנתי האחרון של יב' שזו שנה אחרונה והזדמנות אחרונה לצאת ככה עם כל השכבה וכל הכיתה ובאיזשהו מקום אני כן מרגישה רצון לצאת, אבל אני יודעת שאין סיכוי שאצליח לאכול שם, במיוחד שלאחרונה המצב שלי פחות טוב וזה שני לילות שישנים באוהלים, שגם לז
-
8 תגובות
היי, אני בת 17 ושוקלת 52 והגובה שלי הוא 1.49
כמה קלוריות אני צריכה לאכול ביום בשביל לשמור על המשקל וכמה אני צריכה לאכול בשביל לרדת במשקל?
תודה מראש :)
-
1 תגובה