לעולם הבא..." גילו 20.5 משרת בצבא, בחזקת אביו מגיל 14 וכנראה מושפע לרעה שם ואין לי מושג מה לעשות.
אינו מבין את משמעות הדבר עבורי.
גם בלי זה אני בודדה מצבי דיכאוני, ללא סיוע מאף גורם, בנוסף בעיות שינה, נכות פיסית קבועה ועוד.
האם ניתן לקבל עובדה כזאת שבן יחיד פוסל ומוותר על אימו??




כאב לי מאוד לקרוא את מכתבך. אחד הדברים הקשים ביותר לאם זה התנכרות של ילדה ממנה ואובדן הקשר עמו.
אני מבינה ממכתבך שמדובר בסיטואציה המתרחשת על פני שנים ובכל זאת זה עדיין כואב ואי אפשר להתרגל למציות זאת.
ודאי ניתן לקבל את העובדה. אבל למה בעצם?
האם את מרגישה שמיצית את כל האפשרויות לתקן את הקשר עמו?
הנושא של גירושים הוא בד"כ טעון עבור הילדים והם הרבה פעמים מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן, קל זה בטח לא.
הייתי מציעה כן ליזום עמו מפגשים, להתקשר אליו תכופות, לומר לו שאת אוהבת אותו ולא רוצה לותר עליו, שכואב לך המצב הזה ביניכם.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוהדבר מורכב ומסובךביותר. טעון מאוד עם האבא.
האבא הוא אחד מבני האדם שהכרתי השליליים ביותר. ידעתי מראש שאנשא לאיש שאתגרש ממנו. נשאתי לו רק מכיוון
שנכנסתי להריון. עוד בתקופת היותנו חברים הבנתי עליו יותר מדי.. אך הבנתי שעלי לקבל אותו משתי סיבות:האחת מכיוון
שהייתי אחרי ניסון אובדני שכמעט הצלחתי לסיים אולי עם חיי לולא הגיע לדירתי אדם קרוב שמצא אותי מוטלת ללא הכרה עם גפיים מעוותות והבהיל אותי לטיפול נמרץ (הרבה סוגי כדורים שונים שנטלתי עם עוד..) ואז לא הרגשתי עם הרגליים ונפגעו לי 2 כפות
הרגליים ונאלצתי להשתקם וללמוד להל
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחונשמע שגידלת את הילד בנסיבות לא פשוטות. את עצמך התמודדת עם בעיות בריאותיות, התגרשת בהיות הילד מאוד צעיר. הקושי להציב גבולות לילד מתעצמת כשההורים מתגרשים, קל וחומר שיש איבה ועוינות.
עם זאת נשמע שעשית באמת כמיטב יכולתך.
לגבי בנך נשמע לי שגם לו לא היה פשוט וגם היום אני בטוחה שאינו חי בשלום עם הנתק ביניכם. ציינת שהוא נראה "מבוהל"-ודאי עובר עליו משהו. אני חוזרת למה שהצעתי מקודם. האם יש אדם שקרוב לשניכם שיכול לסייע ולתווך, להשפיע על הבן לפחות להיפגש אתך ולשמוע מה יש לך לומר לו? איזשהו קרוב משפחה או מכר משותף שבנך מעריך ומכבד
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחושכחתי לענות אל כך מפני שידעתי שלא קיים אדם כזה. גם על כך בני נפגע ומרגיש פגוע. לא היה לי קל לגדלו מפני מס' סיבות:
א. אני בעצמי כפי שניתן להבין גדלתי בצורה כפי שהסברתי לא תקינה. ניסיתי אך נכשלתי בהצבת גבולות. הילד גם ניזוק
מפני שאביו משתמש בו ככלי נקם בי.
ב. הילד הרגיש אצלי לא טוב גם מכיוון שאין לי משפחה תומכת ו/או חברים קרובים (מעצם היותי פגועה וקשה לי ליצור קשרי אנוש טובים) אך בזמן היותי בחזקי דאגתי לכך שאתחבר לאימהות שונות רק כדי שיהיו לו חברים. היו לו אך "בע"מ".. איכשהו. כיום
אין לי אדם קרוב שיכול לסייע לי להתקרב אלי
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוזה נכון שע"פ החוק בנך בגיר ולא ניתן לאלצו להיפגש אתך, הגם שלדברייך הוא לא מבין מה ההשלכות של בגיר.
עצוב לי לשמוע שאין לך מערכות תמיכה כלל או מישהו שאת יכולה להעזר בו. אולי במשך הזמן יהיה מישהו כזה או שיהיה לך איזשהו רעיון.
אני בכל אופן כן מציעה להמשיך לנסות ולא לוותר למרות שאת נפגעת תכופות וכל דחייה מצדו צורבת עוד יותר בלב.
אין ספק שיש לכם היסטורית יחסים וקשר לא פשוטה שאינה מאפשרת כעת להתקרב בנקל וכנראה יקח זמן רב ליצור אמון ומוטיבציה לחידוש הקשר, אבל מאהבה והבעה שלה בפני בנך לא יצא משהו רע. אם את מרגישה שאת זקוקה לפסק ז
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואין מה לעשות. ולגבי טיפול בעצמי, הלוואי והיה אדם שיכול לסייע לי עצמי. לצערי איין.לא סתם אני אדם אובדני מזה כשנה וחצי. גם לאחר שבררתי איתו פרונטלית באם רצונו באימא והוא השיב לי את תשובתו לפני כשנה וחצי.. הדבר הספיק לי. מאז נסיתי מס' פעמים לסיים עם עצמי. לא הלך. עצרתי בשלב מסוים משום שהבנתי כי לא אצליח בצורה שא
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואת כ"כ נשמעת מיואשת. אפילו כשאת מדברת על לסיים את חייך את מבטאת את הייאוש בכך שלא תוכלי לסיימם בדרך שאת רוצה.
ואולי אני שומעת כאן גם אמביוולנטיות, אולי את בכל זאת רוצה להאמין ולקוות שאפשר לחיות בעולם הזה, אני שומעת אותך זועקת לעזרה ולא באמת רוצה לותר על חייך וגם לא לותר על בנך.
לפעמים בחיים לכל מקום שאנחנו פונים אנחנו נתקלים במכשולים ואז נוצרת תחושת תקיעות, אבל לפעמים משהו קטן אחד יכול להשתנות ולהשפיע גם על כל האחרים.
את נמשמעת אשה רגישה וגם נשמעת אשה עם כוחות. העובדה היא שהצלחת לשרוד כ"כ הרבה שנים עם הרבה קשיים וגם לבחו
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו