הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.לא מצליח. התקדמתי המון, בשיא הרצינות. עברתי כברת דרך עצומה ומפותלת והיום אני נמצא בעבודה, בהתמחות, בלימודים שחשובים לי ושאני חושב שמשפיעים על אנשים. אני בכיוון הנכון.
אבל איכשהו, להמשך לגברים פשוט לא מסתדר לי בפאזל. אני מנסה לעכל את הסוגיה שנים וזה לא עוזר.
זהו. אין לי יותר מה להרחיב, חוץ מזה שזה מעציב אותי שאני לא מצליח להיות אני עצמי במלוא היכולת מול אחרים. ואולי זו ציפייה מוגזמת וזה קשה, כי ככה זה, קשה. לא רק לי, אלא לרוב האנשים שנמשכים לבני מינם.
עצוב.
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 3.12.2016שלום לך יקר. מהיכרותי איתך אין לי כל ספק שהתקדמת המון. אתה אדם שלא מוותר ובאמצעות הנחישות שלך כובש שוב ושוב יעדים. יחד עם זאת כיבוש יעדים אלו עם כל הקושי שבצידם הנם עדיין בתחום ״איזור הנוחות״ שלך, שכן להצטיין, להתאמץ, להצליח כל אלו הם חלק מה די אנ אי שלך. הפריצה של איזור הנוחות נעשית ע״י הליכה מעבר לגבולות אזור הנוחות ובמקרה שלך להיות זה שאיננו ״הולך עם הזרם״, להיות זה שאיננו מתפקד בהתאם למה שמצפים ממנו ואפילו הפוך מכך... כל אלו קשים עבורך כקריעת ים סוף. יכול להיות שבשלב הזה של חייך עלייך להניח את הקונפליקט הפנימי הזה של להתגלות או לא -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 3.12.2016היי בחור אחד. יש לי ידיד כמוך. אדם מוצלח בטירוף מבחינת הסטנדרטים של העולם, חתיך והכל, ועשיר וטוב לב רק הוא הומו. זה אכל ואוכל אותו. ומה זה עושה? זה לא מאפשר לו לחוות אהבה אמיתית בחיים. הוא נשאר לבד, היה לו אפילו בן זוג שאהב אותו אהבת נפש, והוא לא נתן לו להיות בן זוג אמיתי שלו. כי זה לא מושלם. נכון, את יפה כבר הרבה אנשים אמרו. נכון, היא יפה
עיתונים גם כתבו על זה שאת יפה ושיש לך עתיד. זה נכון מה שהם מספרים. אבל אני היחידי שיודע שאף על פי יופייך המשגע
לא תדעי אהבה אמיתית לעולם. 3> -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 3.12.2016אהבה זה הדבר היחיד שחשוב בחיים האלה -
Edit אהלן,
תודה על התגובות אבל האחרונה קצת מפחידה, כי אולי באמת במצב הדברים הנוכחי זה הכיוון שמתעצב, למרות העבודה העצמית, למרות השאיפות, אני הולך ומתרחק מהזווית החברתית, הכדורים נוגדי הדיכאון, הכושר, התזונה, מאפשרים לי ריחוק רגשי ואני הולך ושוקע בו ובקרייריזם - נסיון למקסם את היכולות המקצועיות והאקדמיות, בניית נתיב זוהר ו'נכון'.
אבל בסוף הדרך, אולי אפספס כל כך הרבה כי לא אתן לעצמי לחוות ולהרגיש? אני חושב שאני מודע לבעייתיות הזו ועובד עליה רבות, אבל אולי יש מאפיינים שהם קבועים ובתוכם אני מתנהל: מצב משפחתי, חברתי, הכרתי של התפיסה של העול -
Edit :( -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.12.2016בחור יקר. מציעה לך לשמוע את אחת ההרצאות של ה״מניקסים״ שמתארות היטב את המסלול שאתה צועד בו והמחירים שלו. יכול להיות שכרגע אתה צובר ביטחון במסלולים המוכרים שיאפשר לך יום אחד לעשות את השינוי המיוחל. אני חושבת שאתה צריך לעשות חשיבה עם עצמך ( בלי שיפוטיות וכעס) ולבחון מה הכי חשוב לך כרגע. מה הם האתגרים שאתה מוכן להתמודד איתם כרגע? כל זאת תוך ידיעה של המחירים שהנך משלם על כל החלטה.
ישנן שלוש אופציות בחיים:
להמשיך לסבול
לעשות שינוי פנימי : כזה שמאפשר לך להביט בדברים אחרת
לעשות שינוי חיצוני.
בחר עם איזה מהן אתה הולך כרגע תוך מודעות למחירים....
מה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.12.2016מתנצלת תגובתי עלתה ללא הרווחים שהקלדתי ולכן ארשום שוב. שלושת האופציות הן: 1. להמשיך לסבול2. לעשות שינוי פנימי - לשנות את המחשבות והרגשות בנושא לדוגמה ״זה בסדר שאני לא נלחם כרגע בגילוי הנטייה המינית שלי כי אני צובר כוחות/ אנשים/ תוארים 3. שינוי חיצוני כמו הרשמה לאתרים רלוונטיים והשקעת אנרגיה במציאת זוגיות מתאימה .
מה דעתך? -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 27.1.2017אני שמחה שמה שכתבתי נגע בך, גם אם הייתי קצת אכזרית... אני אומרת דברים בפרצוף בעיקר כי אני רוצה לעזור. וכי אין לי מה להפסיד. אז התנצלותי הכנה. אז דבר ראשון הצלחה מסחררת זה לא כל כך רע, וכנראה שאם תרצה בן זוג יהיה לך. רק תשנה את עצמך. תתחיל להבין שזו הדרך שהחיים שלך מתכווננים ותוסיף אליהם גם אהבה. אתה יכול לקבל את כל ה"חבילה"! רק אל תעצור את הרגש. אז יש לו משהו אחר בין הרגליים- אז מה!! למה אתה צריך לסבול? תגיד לכל העולם- תלכו לעזאזל!! תמותו!!! אני אוהב, אני אחיה, מגיע לי. מגיע לי הכל! לא משנה מה כולם אומרים או מה צריך להיות! תפסיק לנסות -
Edit היי ביצועית ואורית!
דבר ראשון תודה לכן, אני כל הזמן נפעם מאיזו זווית ייחודית ומרשימה האתר הזה מנפק לי. נראה שקורים לי דברים טובים בזמן האחרון, אני ממש הולך בו-בזמן של שני הסעיפים האחרונים של אורית, מצד אחד להבין את עצמי "זה בסדר שאני כרגע לא יוצא בראש חוצות עם הנטייה המינית, אני משקיע באפיקים אחרים", ומנגד - כן, יש לי רגעים שבא לי בן-זוג ואני באמת מחפש והתחלתי להזמין אנשים "לקפה", למרות שבקהילת הגייז זה מאד נוקשה ונבחן ונבדק על בסיס מראה לפעמים ותו לא. זה לא מרתיע אותי, אחד, מפני שכן, אולי לא נעים להודות, אבל לא בדיוק מכוער וכן מתקבל -
Edit ץ -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 11.2.2017הי לך יקר. אני ממש ממש גאה בך!!!!! אתה כל הזמן הולך ומתפתח.... עקב בצד אגודל. אני לא חוששת לגבייך. אני מאוד מאמינה בכוחות שלך ויודעת שלבסוף תגיע לאן שתרצה. כל הכבוד לך על ההתמדה בטיפול. על היכולת להפיק ממנו דברים. זה לא דבר של מה בכך והיכולת הזו היא בהחלט פרוגנוזה מצוינת לעתיד. אני באמת סבורה שהביטחון ההולך וגובר שלך ביכול להבין מה טוב ונכון לך ויתרה מזו לפעול לפי התובנות הללו יובילו לביטחון וליכולת להתמודד עם הנטייה המינית ולעמוד יום אחד מול המראה ולאהוב את מה שאתה רואה על כל החלקים שבו. אינך חייב לעסוק ישירות בעניין הנטייה המינית גם -
Edit היי,
חש בזמן האחרון קצת עצוב, קצת תקוע. התקדמתי מאד, עשיתי תהליכים, אבל אני די דורך במקום מבחינת הנטייה המינית. לא כל כך מצליח לקדם את הלספר לחברים קרובים, או לאנשים אחרים שחשובים לי ועדיין מאד לא נוח לי לפעמים עם הזהות הזו שהיא חלק ממני...........
עצוב, אבל מוכר גם מפעם. -
Edit ע -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 4.3.2017שלום לך יקר. אתה מעלה מתח תמידי בין הצורך להתגלות והצורך להסתיר כאשר ברור שישנם מחירים אבל גם רווחים לכל כיוון. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא מה הדבר שהכי חשוב לך כרגע ולהתמקד בו. כך לדוגמה אם הדבר שחשוב לך ביותר הוא מציאת זוגיות לשם הנך צריך להפנות את משאביך ומי שיבין בדרך את הנטייה המינית שלך שיבין... אינך צריך לצאת בפומבי ולבשר על כך - אני סבורה שדברים יעלו לבסוף באופן הטיבעי ביותר. במידה וכרגע הדבר שהכי חשוב לך הוא לשמור את הדברים בסוד - תשלים עם זה. אל תנסה לדחוק בעצמך. אני סבורה שיגיע הרגע בו ימאס לך להשקיע אנרגיה בסודיות ול -
Edit היי אורית,
אין מישהו כזה כרגע לצערי. אני חושב שאני צריך לשקול יותר ויותר להשתתף בקבוצות גאות, אבל אין לי אומץ לעשות את זה. גם אחרי טיפול כל כך ממושך וגיל מבוגר מאד יחסית לתהליך, אני לא מצליח. לא נורא, זה חלק מהדרך מסתבר.
אני מתמקד בהגשת מועמדויות למקומות לשנה הבאה ובכושר שאני אוהב ובלהינות משארית התואר הראשון. לא כ"כ מדמיין איך דברים מסתדרים באיזור הנטייה המינית.
בנוסף אני מחליף מבטים עם מישהו בחדר כושר, אבל זה חוזר לעניין החשיפה והמבטים -- אני לא יודע מה המשמעות של המבטים האלה בכלל. הוא מאד מסקרן אותי. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 12.3.2017אורית יוגב -
Edit אני מרגיש יותר ויותר צורך לספר לחברים קרובים ולחברות טובות על הנטייה המינית. הגעתי לשלב שזה מעיין תנאי הכרחי להתפתחות אישית שלי. דווקא בפן הלימודי תעסוקתי אני בסמסטר האחרון לתואר וזו נראית כמו רק התחלה, הקדמה למשהו אמיתי ומחקרי. אני מוצא את עצמי מסתקרן מהמון תחומים בו-זמנית ומעז לחשוב על אופציות נהדרות, במקביל ותוך כדי. אני נזכר בעצמי ולא שוכח להתאמן, לאכול כמו שצריך, לישון היטב, לא מחמיץ אף שבוע כמעט בטיפול. אני מקפיד מאד על בריאותי הנפשית כי אני יודע שבעקיפין זה מה שבנה ויבנה אותי גם בהמשך. יכול להיות, שכמו שקראתי אצל משפחת המינסקים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.3.2017שלום לך יקר -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.3.2017שלום לך יקר. לעיתים נדרש זמן עד שכנפי הציפור מתחזקות. היא גדלה- הכלוב קטן עליה ולבסוף הוא נפרץ באופן טבעי. מה דעתך? -
Edit אני בתקופה לא פשוטה. ההורים מתמודדים עכשיו עם הבקשה שלי לספר לאנשים הקרובים אליהם. לא קל להם. הם לא מבינים למה צריך לחשוף ואני מתלבט יחד איתם מה הדרך הנכונה. מה הנתיב הנכון לקחת. אם להודיע, לא להכחיש ששואלים על חברה, למי לספר במיוחד. מזכיר לי, את הדרך הארוכה שעשיתי לבדי לגמרי, דרך ארוכה מידי, מאד. עצוב לי שהדברים נדחו עד כה. אני מרגיש תחושת החמצה וחמיצות מאד קשה. על הזמן שעבר ולא היה בי כוח לחשוף את הנטייה. מצד שני, לקח לי המון זמן להשלים וליישב את הסתירה, שטרם יושבה סופית, בתוכי. אבל למה זה כל כך קשה? זה לא חייב להיות כך ולא מ -
Edit היי, אני סיפרתי לכמה חברים. זה לא הביא להקלה, סתם עוד משהו שקרה. וזה יכול לפעמים לאכזב, כי צפיתי למשהו אחר. אבל לאט לאט אני מרגיש מרחב ושקט שמתקדם. בסוף, את רוב הדרך עשיתי בעצמי ולבד. אני חש כאב על כך שהיא הייתה כל כך קשה. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.4.2017שלום לך יקר. אני מבינה שהתאכזבת מכך שהגילוי לא הביא להקלה. אני חושבת שהמכשול העיקרי העומד בפנייך הוא הקבלה העצמית. האמן לי שלרוב האנשים לא ממש אכפת מהנטייה המינית שלך- כל אחד מתמודד עם השק שלו.... אולי בהתחלה זה מעורר עניין, מפתיע אחר כך - זה לגמרי סיפור שלך. השאלה היא לא אם לגלות או לא אלא איך לחיות כך שאתה תממש את עצמך ואת האהבה שיש בך.... -
Edit היי אורית היקרה, יקרה כל כך. אנו מכירים המון שנים (כבר אפשר לומר?). והאמת, כן. אני מבין מה שהבנתי תמיד יותר - שזה מסע אישי בעיקרו. שאני צועד בו לבדי. לדודתי היקרה נולדה תינוקת יפיפיה, מושלמת ומדהימה. זה עורר בי כל כך הרבה חמלה ואהבה, רגשות שלא חשתי כבר שנים. היא אם חד הורית ונאבקה שנים להביא את התינוקת הזו. משום מה אני לא רואה את עצמי בעסק הזה - יחד עם בן זוג. אני גם לא רואה את עצמי בכללי עם בן זוג באירועים, בחתונות ובמסעדות, זה עדיין קשה לי מידי. אני חושב שאני עדיין נאבק בעצמי, ואני נמצא בנקודת המנעות - אני נמנע מלחשוב על משפחה ק -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 11.4.2017נשמה. אתה משלם מחירים עצומים. כל יום. העובדה שאינך יכול להיות גאה בעצמך, להינות ממי שאתה, לחגוג את מיניותך ואת הצורך שלך לזוגיות - כל אילו הם מחיר גדול לבחור צעיר, בריא ומוכשר בעל בריאות נפשית. למה?, למה שתשלם את כל זה ?, לא פשעת ולא חטאת ומגיע לך לאהוב ולהתאהב. כבעל משפחה שיש בה חברים חד מיניים שמקיימים משפחות למופת. צר לי שאינך יכול לדמיין אפשרות כזו. נסה לפקוח עיניים. אני מאמינה שזה יבוא.... מה דעתך -
Edit זה יבוא. זה יגיע כי הלכתי דרך כל כך ארוכה עד לעמדה בה אני נמצא היום. אני נמצא במקום טוב. ברגע שאקבל את עצמי לחלוטין אוכל להיות גאה במי שאני ולדחוף את עצמי קדימה. אני מתקדם בדיוק למטרות שהצבתי לעצמי ומתחדד על מגוון המטרות שאני רוצה להשיג לעצמי. יש לי חופש פעולה רב, גב מאד חזק מההורים והמשפחה ואני מתקדם בצורה טובה. אני יודע שברגע שגם אמצא זוגיות, אני אתחיל לעסוק יותר במהות של הנטייה המינית ושל הקשר, ופחות בביטויים התדימיתיים שלה. וכבר היום אני מספר לחברים קרובים, מתוך כוונה ליצור יותר וודאות וקבלה בחיי. אני מאד מתלבט אם לנסוע לחו"ל -
Edit ישנם ערבים, כמו הערב, שאני חש כל כך רחוק ומתרחק. לא כשיר לעמוד במסע הזה, שגוזל את האנרגיות וממוטט את החשיבה החיובית. יש ערבים, כמו הערב, שאי אפשר להדחיק. שמנגנון ההדחקה עוד לא פועל, שהכאב חודר עמוק ומכאיב. על מה שהיה, על מה שיכול היה להיות. אני עדיין לא מקבל את עצמי כמו שאני וקשה לי. קשה לי גם אחרי שחברים יודעים, גם אחרי שההורים עכלו ובסדר עם זה, קשה לי. \לא פשוט לי, אני עייף מהדרך הזו, שגזלה לי שנים צעירות ויפות, שהעכירה את האווירה של רוב שנותיי האחרונות, שצבעה בצבעים של אימה וחושך את האופק. אני רוצה לדמיין את עצמי במקום אחר ומ
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.אין מה לעשות.
-
Edit מכיר את זה,החום בהחלט משפיע.אתה ממוצא אירופאי במקרה? -
Edit לא, אבל אני טיפוס שחם לו תמידית. וזה שילוב - המטלות, מזג האוויר ותחושת הזדוניות התמידית, בעיקר בסוגייה ספציפית. התקדמתי, אבל זה כל כך מייגע אותי. -
Edit איזה זדוניות? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.7.2016מבולבל? -
Edit כן!
כבר לא מבולבל האמת, בחור רגיל שמתמודד עם החיים הצעירים:)
יש קשיים, אבל אני במקום אחר היום. -
Edit הבעיה היא שיש גלעין פנימי שעדיין לא מקבל במלואו, אני עדיין חושש. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.7.2016יש דבר שלמדתי ממשפחת ה״מניקסים״, שקוראים לו ״אזור הנוחות״ מדובר באזור שקיים אצל כולנו מכיל את ההרגלים שלנו, החינוך, האמונות וה״טייסים האוטומטיים״ זה אזור קבוע ... לא ניתן לשנות אותו אבל ניתן להרחיבו. הרחבה נעשית ע״י גיוס אומץ וסיכון . איך יודעים שאנחנו מרחיבים את אזור הנוחות ע״י כך שכשאנחנו מגיעים לקירות שלו כואב לנו, קשה ולעיתים מרגישים שהדברים הם בלתי אפשריים. נראה שאתה עשית ״מסע״ ידידי אתגרת את עצמך לא מעט והצלחת. דברים עדיין לא מושלמים אבל אתה שם מתמודד ונראה שיש עתיד טוב יותר. מה דעתך? -
Edit אהלן
עיינתי באתר ל משפחת המניקסים, באמת נשמע מעניין. לפי התיאוריה הזו הרחבתי מאד את איזור הנוחות שלי. אני לא מאפשר למנגנון ההדחקה להתל בי ואני מתמודד עם הסוגיה הזו המון שנים. הבעיה היא, שזה לוקח זמן, ועוד זמן ועוד זמן. הייתי רוצה להרגיש שייך ואהוב על ידי עצמי ושלא כל שיחה תערער את היסודות החזקים שכל כך התאמצתי לבנות (או אולי -- לא כאילו חזקים?). גם היום אני מזהה בשיחות על הומואים לצד הסלידה והקנטור הידוע, רצון להכיר את הסוגיה ואת המקורות שלה ורצון "לגלות את הקהילה", שנמצאת במרכז השיח. הרי כל האמירות, גם הקשות, הן מאד מבררות וסקרניות. -
Edit נמאס לי כל כך מהמבחנים. באמת קשה לי ההשוואה מול חברים שלומדים ומשקיעים וזוכים להישגים נאים, ואצלי זה תמיד קשה - גם תחומים שחשבתי שאני מוצלח בהם, נכון, הציונים טובים, אבל לפעמים (לא תמיד) אני מתקשה להמנע מהשוואות. למה אצלי זה מורכב יותר? למה חברים אחרים לפעמים מופתעים לטובה, ואילו אני בעיקר לרעה...?
קצת מעצבן ומקומם אותי. אבל בסדר, זה מוטיב חוזר, החיים האלה תובעים ממני המון וזה לא חדש! אני אופטימי ואני אוכל להם, אני אעשה כברת דרך נוספת ואצליח מאד. אני לא נותן לזה לרפות את ידי. בסוף הממוצע הכולל הוא הקובע ואני אצליח להתקבל לתואר שני לת -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.7.2016יקר. אני גאה בך. זו הגישה!!!!. אני יודעת שזה לא קל אבל כל מה שאתה צריך לעשות. זה לדמיין את עצמך כ״קרן לייזר״ ממוקד לחלוטין במטרות של עצמך...אגב, היו שנים שאף אני סברתי שהחיים שלי קשים ומורכבים מאחרים ולאורך החיים אתה מגלה... לאט לאט שלכל אחד יש את החבילה שלו ולא כל כך מהר אתה מחליף את שלך על כל בעיותיה בזו של אחרות.
ישנו סיפור על הבודהה, שהגיעה אליו פעם אישה בוכייה עם פעוט מת בידיה, זועקת מכאב ביקשה ממנו להחיות את בנה.
הבודהה אמר לה שהוא יעזור לה ובתנאי שתביא גרגר אורז מכל בית בכפר שלא ידע סבל וכאב. כמובן, שהאישה לא הצליחה למצוא בית כזה -
Edit נכון. והנה, אני מתקדם למטרות שהצבתי לי. אני מרגיש נוח יותר עם עצמי, יש שיח ער (רגיש מאד, אבל מתמשך) עם ההורים, האווירה המשפחתית מאד השתפרה חרף העובדה שההורים מאד חרדים ולא מרוצים מכך שאחיה עם גבר, במרבית המקצועות הצלחתי להגיע להישגים נאים ובחלקם אף מצטיינים, למרות שהממוצע הכולל עדיין נמוך משציפיתי, כי קורסים מעצבנים מאד הורידו לי אותו ומשכו אותו מטה.
בכל מקרה, שנה הבאה, האחרונה לתואר, אני מתכנן להמשיך להשקיע בכושר, בחברים, בטיפול שאני מתמיד בו ולא מוותר עליו, ביחסים הרגישים מול ההורים בתקווה שיתנו לי חופש פעולה ליצור מערכות יחסים והת -
Edit נכון. לכל אחד ואחת החבילה שלו. אבל ההתמודדות שלי היא כל כך מורכבת וארוכה. דברים שבעבר חוויתי כבלתי אפשריים נראים לי היום כאפשריים. שמישהו אומר בקורס נשק, "להזהר לא לירות על הארון, כי יש שם הומו שרוצה לצאת ממנו" - זו אמירה שלו, זו לא אמירה שלי. בהתחלה נכנסתי לשוק מסוים, וזה צבט לי, אבל זה עבר, שינה צורה בהמשך.
אני כל כך רוצה לחיות ברווחה אישית, להצליח במה שאני רוצה, להצליח להרגיש לגמרי שייך. להרפות שצריך, ללחוץ על הגז שצריך. הייתי בסדנא מדהימה, שדובר בה על לחץ חיובי - מתי לחץ מניע אותנו להצלחה? מתי זה נכון שנהיה בלחץ? ועם זאת, גם מתי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.9.2016יקירי. הרשה לי לאמר לך שעשית דרך עצומה, ענקית. ממקום שכלל לא הייתי מוכן להודות בפני עצמך על הנטייה המינית למקום של קבלה. ממקום שלא האמין שניתן יהיה יום אחד לשבת בשולחן אחד עם ההורים כשהם ״יודעים״ לשיח ״ מתמשך וערני״. לכולנו ישנו חלק שבו אנו במיטבנו וחלק שבו איננו במיטבנו. כולנו אנושיים ואף אחד איננו יצור פלאסטי של מודל שלמות והצלחה. מסע הקבלה של החלקים ה״לא מיטביים״. נדמה לך שאתה נושא את אחת הבעיות המורכבות ביותר אך כפסיכולוגית אני יכולה לאמר לך שכמעט כולם נושאים בתוכם סיפור חיים שהם מתקשים לקבל כחלק מחייהם וכמספר האנשים כך מספר הסיפו -
Edit הי חברים,
אני רוצה לדבר על הנקודה שהיא "לא צריך 'לנפנף' בנטייה מחד, אך גם לא להסתירה". אין מה לעשות, אנחנו חיים בחברה, שיש לה מאפיינים לא הכי מקבלים את השונה לעיתים. אין לי ספק שעשיתי דרך והתחזקתי משמעותית. אין ספק. מצד שני, אני לא מקבל את עצמי בהבנה ועדיין קשה לי עם החלק הזה. אני לא חושב שלא להסתיר פירושו לחשוף בצורה נועזת, כי זה תמיד פוגש אותי בצמתים - הרי מיניות וזוגיות זה דבר כל כך חשוב ומרכזי בחיינו. אי אפשר להתלות, וגם לא נכון לעשות כך, בהצלחה אישית או מקצועית במישורים אחרים.
אני חושב שכרגע, השלב המאיים ביותר עליי הוא החשיפה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.9.2016נשמה. קודם כל עשית דרך ע נ ק י ת. אני יודעת שאני נשמעת כמו תקליט שבור אבל מה שנכון נכון. כמי שחיה עם משפחה שיש בה זוגות חד מיניים המגדלים ילדים. קשה לי לראות איך חיים בהסתרה. ברור לי שיום יבוא ודברים אחרים יעסיקו אותך וכבר לא תרצה להשקיע יותר אנרגיה בלהסתיר....ברור לי שכשתהיה לך אהבה גדולה תרצה בשלב כלשהו לצעוק אותה לשמיים ומעבר להכל כאשר אתה תקבל את עצמך ותהיה בעור שלך בטבעיות ונינוחות גם אחרים יזרמו כך עם הדברים.
אשתדל לקראת סוף השבוע לכתוב לך על איך לעבוד עם עצמך על ידי אמירה חוזרת ונשנית של מנטרות של קבלה עצמית. -
Edit
כן, עשיתי דרך ארוכה מאד, ומאד מפותלת. אבל עדיין לא מרגיש בנוח. אולי זו סביבת העבודה המאצ'ואיסטית שבחרתי? מצד שני, מה, אני זוכה לכל כך הרבה הערכה והוקרה, נותנים לי אחריות רבה באבטחה, והבטחתי שלא הנטייה המינית תמנע ממני להתקדם בחיים. החלום שלי שלהיפך - זה יהפוך למקור עצמה, קרבה, תמיכה. אבל לפעמים זה נשמע ונראה כל כך רחוק. אני רוצה לחלוק עם הקרובים לי את העובדה שאני גיי, אבל נמנע מסיבות מרכזיות: ההתמודדות של ההורים, שתקח עוד שנים רבות, ואפילו עשורים, וההתמודדות שלי: גם הגרעין הפנימי בתוכי עדיין לא מקבל ומבין ומוקיר את עצמי כפי שאני, גם -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 17.10.2016יקירי. חלק מהסבל הגדול שלנו בחיים הוא מהמקום שמתווכח עם המציאות. כמו שלאדם יש עיניים כחולות או גובה מסוים ולא יעזור לו כמה יבכה ויתלונן כך גם הנטייה המינית איננה עניין שבבחירה. אתה מלקה את עצמך על דבר שאיננו בשליטתך ולמזלך גם לא באמת יגביל דבר בחייך אלא אם אתה במו ידייך תיצור את ההגבלות. אני חושבת שמה שעומד בעוכרייך זה הפרפקציוניזם . האמונה שרק לאדם מושלם פיזית, נפשית ,אינטלקטואלית ואינני יודעת מה עוד יש זכות לאהבה ולחיים טובים. כמובן, שאם אשאל אותך תהיה נדיב וחומל כלפי האחרים הבלתי מושלמים אבל ככל בנוגע לך כל נקודה שאיננה במקום בתמונ -
Edit כן נשמע נכון והכרחי, על כך אני עובד בתקופה האחרונה. ששאל אותי חבר לעבודה לנטייה, והציג את זה כאילו אני עושה הר מעכבר, אפילו שלא עניתי מפורשות, כל כך הסכמתי איתו: אני צריך ללמוד ללטף ולקבל את החלק הזה שבי ללא שיפוטיות. בסדר, אני עובר תהליך מאד ארוך בנושא, כבר שנים רבות ומנסה לגבש זהות יציבה, על אף כל הקשיים. לומר שיהיו חיים קלים, זה לא נכון! ללהט"בים יש קשיים רבים והמון חסמים ומחסומים. זה עניין קשה, אין לזה נקודת סיום ואני חושב שכן הצלחתי להרגע בשנה האחרונה, כי הפסקתי לצפות שאני אסיים את התהליך. אני חי, ההורים יודעים ולא מרוצים, האחים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.10.2016חג שמח יקירי. אולי בגלל מי שאני מכירה חיים באיזור תל אביב אני יכולה לאמר לך שמי שאני מכירה, חד משמעית לא חש שהוא משלם מחיר כלשהו, היום לפחות על נטייתו המינית. אלו שאני מכירה אוחזים במשרות בכירות ובמשפחות עם ילדים. איש מהם כבר איננו ב״ארון״ וכנראה שמי שלא היה מקבל אותם בעל מקרה איננו האדם שאיתו היו בוחרים לבלות.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.שלום רב,
אני מטופל באסטו 10 (ESCITALOPRAM 10mg) במשך כחודשיים ברציפות, ונסתיימו לי הכדורים אמש. התור לפסיכיאטר הוא רק ב10.1. מה המשמעות של הפסקת הכדור עד אז?
בנוסף, רציתי לשאול שאני אכן חש רגיעה ושיפור במצב הרוח ויציבות, אך גם עייפות מאד גדולה, למרות שאני מקפיד על פעילות גופנית פעם-פעמיים בשבוע. יצויין כי אני סטודנט עם סדר יום של לימודים ועבודה, והמון עשייה. האם יש לכדור קשר לכך? אני לוקח כדור שלם כל ערב, והרופא ציין כי זו תרופה מעוררת ויש אנשים שמתלוננים שהיא מפריעה להם לישון. אכן, אני חש קצת קשיים בהרדמות אך יום למחרת אני
-
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 5.1.2016שלום רב,
תרופות ממשפחת ה SSRI כמו האסטו שמכיל Escitalopram לא מומלץ להפסיק בבת אחת.
הפסקה בבת אחת יכולה לגרום לתסמיני גמילה, ועליהם תוכל לקרוא בעלון לצרכן כאן
לשאלתך, עייפות היא אחת מתופעות הלוואי הנפוצות של האסטו ודומיו. לפי המיקרומדקס השכיחות שלה היא 5-8%.
לסיכום,
כדאי שתמשיך את הטיפול שנקבע לך, גם רופא המשפחה יכול לתת לך מרשם.
בהמשך, בפגישתך עם הפסיכיאטר, תשתף אותו בכל מה שספרת לנו, ותגבשו דרך פעולה ביחד.
לעלון לצרכן הקלק כאן.
בברכה,
סימה לבני
רוקחת
המרכז לייעוץ תרופתי אישי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 13.7.2015הי מבולבל, תקופת המבחנים תמיד מוציאה מאיתנו את "המיטב", אנחנו לרוב שוקעים יותר במקומות שממילא קשה לנו בהם. רובנו הגדול מתמודדים עם לחץ וחרדה (כן גם התלמידים המעולים) ובעיקר תחושת אי נוחות וחוסר תקווה שהיטבת לתאר. בהמשך לדבריו של עידן ומנסיוני פעמים רבות עם תום תקופת המבחנים מתחיל משב רוח רענן יותר. נשמע שישנם לא מעט אתגרים שמצפים לך בחייך, אבל אפילו היכולת שלך להעלות אותם על הכתב לדמיין כמה קשיים הם עשויים להיות הוא שלב משמעותי בדרך להגשים את רצונותיך. כתבת שישנם גלים של קשיים, מה עזר לך להתמודד בפעמים הקודמות? -
Edit לא יודע מה עזר, המשכתי הלאה, התמודדתי, איכשהו קמתי ונלחמתי. אבל העניין הוא שתש כוחי ממאבקים, אני כל הזמן במאבק מתמיד וזה יכול מאד להתיש. זה נכון אולי שתקופת המבחנים מוציאה ממני דברים מאד רעים ומציפה דברים אחרים. יש לי מטפלת קבועה, עובדת סוציאלית קלינית כבר שנתיים. עשיתי המון תהליכים להרגיש טוב, המון אנשים אוהבים אותי בלימודים ויש לי חברה מאד קרובה. לקחתי הבוקר שוב אלפרליד 0.25 שפסיכיאטר נתן לי בתחילת שנת הלימודים, כי הרגשתי שאני חייב קצת משהו מרגיע כדי לחזור ללמוד ביעילות. אני פשוט שונא את המבחנים, זו שיטה מטופשת ואני לא מצליח לבוא לי
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 16.7.2015מבולבל יקר. אולי לא להתקבל ל"תכנית היוקרתית" זו דווקא ברכה. אתה אדם עם כל כך הרבה דברים נפלאים ולהרגשתי עושה לעצמך עוול תמידי...אתה שוב ושוב חוזר על אותו מקום של להיות מצטיין, ללכת על המסלול הקשה וגם כשאתה שם וחורק שיניים אינך מאושר וההשגים אינם ממלאים אותך. האם באמת אתה זקוק לתכנית היוקרתית?, אולי נכון יותר תכנית נורמאלית שתאפשר לך גם לנשום? -
Edit יש בי שני כוחות סותרים - אחד רוצה להתבגר, להתייצב, לעבור לכביש המהיר, לנשום עמוק, ללמוד עוד צדדים של החיים, להיות אחרי החשיפה של הנטייה המינית, לחיות בנתח וברוגע. האחר, רוצה להפציע, לגעת, להיות מיוחד וייחודי ואולי הם סותרים כרגע, כי כיוון להצטיינות הוא תובעני ודורש התמודדות. וודאי שאני נמצא במחלקות מכובדות מאד באקדמיה, ויש לי בהן המון התמודדויות, אבל הצורך ההשוואתי שלי מול אחרים אומר לי שאין לי "טייטל יוקרתי", שאין לי דגל של יוקרה להתהדר בו, אבל אולי זו בדיוק הבעיה ואני צריך לנצל את השנים היקרות הללו להיות כאחד האדם, לנוח יותר, לעשות
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.7.2015מבולבל יקר. לכולנו ישנם ימים טובים יותר וטובים פחות. נקודת ההשוואה היא הסך הכל ואני יכולה לאמר לפי הכרותי איתך שבהחלט עשית דרך ואפשר לחוש אותה גם כאן. הדברים עליהם אתה כותב אינם חייבים להיות בסתירה: אתה יכול ל"החזיק" בתוכך חוויה של ייחודיות וניצחון ולהחליט כרגע להתמקד בתחושה של רווחה ובריאות אישית תוך ידיעה שבכל רגע שתרצה תוכל להפציע. מה דעתך? -
Edit רעיון מצוין. אני צריך לטפח חשיבה יותר עצמית, פחות לחשוב על כמה המערכת דפוקה ועל השיטה המטופשת של המבחנים ולמה העבודות לא שוות יותר ולמה ולמה ולמה. נמאס לי. אני עייף. זה פשוט לא פייר. אני עם כל כך הרבה התמודדויות, ונגמר לי הכוח להלחם. בא לי שדברים יבואו לי בקלות בחיים האלה, לפחות קצת.
להרגע, לקחת אוויר, ללמוד לקבל ולא להלחם בכל דבר. נגמר הכוח.
-
Edit והנה עם בתחושה הרעה הזו ניגשתי למבחן, שכל כך התכוננתי אליו ולא הצליח. יצאתי באמצע כי היה כל כך לא מובן ולא ברור. אני אובד עצות. אמא שלי מציעה מורה להוראה מתקנת אבל לא רוצה להכניס לי עוד צרות. בא לי להיות סטודנט רגיל ופשוט ולא להזדקק לעזרות מיותרות אבל למה למה כל כך קשה לי בחיים האלה. לא ייאמן, בכל מסגרת שאני מגיע תמיד לוקח לי מליון שנה לקלוט. כל כך קשה לי. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 23.7.2015יקירי. האמן לי שאתה ממש לא היחיד שקשה לו. רבים וטובים חורקים שיניים ונופלים בעיקר בשנה א. הבעיה היא בציפיות שלך מעצמך ואני חייבת לחזור ולאמר לך שאני רואה (ומוקפת משפחתית) בזוגות הוסקסואליים, שמנהלים חיים שלמים ומאושרים לא בגרם פחות מהטרוסקסואליים....באחריות. -
Edit אבל אני לא מצליח להרגיש בטוח בעצמי, לא משנה מה אני עושה. יש לי ימים מאד טובים ואופטימיים, אבל יש בעיה חמורה עם החוויה הרגשית שלי, עם הרגשי נחיתות ביחס לאחרים. נכון, לא כמו פעם, אבל אני עדיין פגיע מידי, לא חש בטוח, מתלבט מאד בכל מיני סוגיות, יוצר לעצמי ציפיות בלתי ריאליות שנועדות לחפות על חוסר בטחון במי שאני.
זה מעצבן, אני משקיע את מיטב כספי כבר שנתיים בטיפול ובסוף אני מבין שההתקדמות היא איטית, אבל בא לי להיות מאוזן, להבין את עצמי יותר, להרגיש סבבה. זה כל מה שאני מבקש. אני מציב לעצמי יעדים מאד גבוהים, וצריך נפש רגועה יותר כדי להתמוד
-
Edit נמאס לי מכל המורכבויות. אני חש שאני חווה בעיקר סבל ומאבקים בחיי.
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.7.2015מבולבל יקר. לכל אחד ה"מסע" שלו. אני יכולה להבין את העייפות המצטברת אבל מהכרותי איתך ישנם פעמים בהם אתה כן מצליח לשים את התרמיל הכבד בצד ולהינות מהדרך....האם אתה יכול לאפיין את אותם המצבים, שבהם אתה יכול לשים את הדברים בצד ולא לשאת אותם בכל רגע על גבך? -
Edit רציתי, רציתי מאד השבוע לשים דברים בצד. אבל המציאות חזקה יותר מהתכנון, כך אני נוכח לדעת פעם אחרי פעם. בארוחת ערב, שרק מלהסכים לה בטעות הבנתי איזו טעות בצעתי (כבר בדרך חשתי את המתיחות), אבא שלי שאל אותי מה קורה בתחום הרומנטי. מובן שההורים רוצים לדעת, אבל הם מאותתים שזה "לא נורמלי" מבחינתם. אני לא סתם חי בחרדות, ההורים שלי לא מקבלים את זה, חד וחלק. אם אמא שלי מדברת כל היום על תדמית וגם אבא שלי אומר "נראה שאתה עשוי ללכת לכיוון 'לא נורמלי'", זה מאד מאד מייסר.
זו לא רק פנטזיה רעה שלי. אני ידעתי מה היחס של אבא שלי לנושא ועל אף פי כן
-
Edit אחרי עוד מבחן, אני חש הקלה. אני לאט לאט מתקדם. נכון, יש לי המון קשיים אבל המון יתרונות. סתם חשוב לשתף גם ברגעים טובים. הכי חשוב להחזיק חזק, ואז הטוב מגיע, בדרכו.
-
Edit מבולבל יקר, אתה חי את החיים שלך, כדאי שלפחות תוכל לקבל אותם גם אם לא תשלים איתם. ההורים שלך יגיבו בדרכם, אולי הם מיושנים בדעותיהם או סתם תקועים במקום אבל מה שהם יעשו עם זה לא צריך להדאיג אותך. זה שלהם. ההתמודדות עם הנושא היא שלהם בלבד, אתה רק יכול לעזור להם, להסביר להם אבל גם זאת רק אם יסכימו. כרגע אתה צריך להתמודד בעצמך עם התגובה שתקבל מהם ותמיד תוכל להיעזר באחת מהעמותות שעוזרות לתווך בין המשפחה לגילויים מהסוג הזה. גם לי החיים לא קלים ובכל מקום שבו אני נמצאת אני מרגישה לא שייכת, כולל במשפחה עצמה. אמנם אצלי זה נובע מרגישות יתר אבל כבר -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.8.2015איזה כייף להיות איתך ברגע טוב שכזה. אני בהחלט מאמינה בך ורואה את הדרך העצומה שעשית. כל הכבוד!!!!!!!!!!, טוב שאתה כותב על רגעים טובים - כתוב את כולם בכדי שישמשו לך ארגז כלים לרגעים אחרים...מה אתה אומר? -
Edit אני חושב שלמרות כל הקשיים מעולם לא ויתרתי לעצמי, תמיד שאפתי לנקודה הכי גבוהה, למסגרת תובענית, לקחת אחריות. זה גם לא מובן מאליו, שאין רגע אחד מנוחה, ועוד מבחירה במרבית המקרים. אני צריך להיות פחות שיפוטי, יותר מקבל ומכיל וזה כנראה השיעור הגדול שלי בחיים שלימד אותי כל כך הרבה דברים על אנשים, על רגשות, על תגובות. מסתבר שיש לי יכולת לעמוד באתגרים, אלא שאני מפקפק בה מחוסר בטחון. ובזה בדיוק עכשין אני גם מטפל כבר שנתיים, מבין את חשיבות שינוי החוויה הרגשית, מתמיד בטיפול. אני לא אסים אותו ואמשיך לעבוד שנה הבאה ולממן אותו כי הוא מאפשר לי לבנות -
Edit ותודה רבה פז, על ההתייחסות ועל השיתוף. מעריך את ההתמודדות שלך עם הקשיים ותיארת היטב את המשוואה: האושר שלך גורם אבל להוריך. (לפחות לכמה שנים טובות), זו הטרגדיה ביציאה מהארון במקום כל כך מסןרתי, שיפוטי ושמרני. היה לי דימוי לא מדויק על ההורים, אני נזכר בכל כך הרבה הערות פוגעות שגרמו לי להתחפר עמוק בתוך עצמי. תודה. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 8.8.2015מבולבל יקר. כשאני קוראת את מה שכתבת עכשיו נחשול של זיכרונות עולה בי מההתכתבויות הראשונות שלנו. אני זוכרת את עצמי מתחלחלת מן האמירות של הורייך (ויסלחו לי הרייך שאני בטוחה שהם נתנו ונותנים גם המון טוב) ומהדרך שבה הפנמת אותן ללא עוררין. הורים, לצערנו הם רק בני אדם וכמעט כולם, כל אחד על פי דרכו סובל ממגבלות שונות ומשונות. בשביל זה יש את הדור הבא, שבכאבים ובמאמץ סולל את הדרך להתפתחות הבאה. הדעות של הורייך בעניין ההומוסקסואליות חשוכות. אין להן מקום יותר בעידן הזה (ולא שהיה צריך להיות להם מקום בעבר) וכנראה אתה נבחרת להאיר את החושך הזה....מהכ -
Edit אני מבינה שזה קשה להוריך, ואולי לשאר המשפחה ומכרים. אבל זמנים השתנו וכמו שיש קדמה בטכנולוגיה כך גם במגדר, ברפואה, וברוחניות (שאפרופו, לא כולם מקבלים כולל אבא שלי שממש אנטי לזה כי הוא בענייני מדע ואני הילרית). תסביר להוריך שככה אתה, ככה נולדת, זה לא פגם ולא ניתן לשינוי. כל תינוק נולד עם טמפרמנט שונה וכולל אישיות והעדפות שונות בחיים, גם אם זה בתחום המיני. כמו שכתבתי מקודם ישנן עמותות שיכולות לעזור להם להתמודד ולהסביר להם יותר. בנוסף חשוב שתאמר להם שאתה עדיין הבן שלהם, אותו אחד שתמיד היה ולא השתנית מעבר להעדפה הספציפית הזו. אני לא יודעת -
Edit אני אתן להם סיכוי, אבל רגע לפני השיחות - זה מאד מפחיד. נראה לי שזה יתקבל כמו שזה נרמז עד כה, באכזבה, בסוג של כאב איום ונורא, כאילו קרה אסון (פנימי וחיצוני) - וזה מרתיע. הגיע הרגע. לא אחיה כך יותר. הם יצטרכו לעבור את התהליך בעצמם ואפילו אם אנבה כל כך חזק לא אצליח למנוע מהם את הכאב. זו הטרגדיה, אך עייפתי מלדוש בה. אני מותש. -
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 12.8.2015נשמע שאתה מתקרב לרגע האמת, לעשות שינוי. סביר שלספר לא יעשה הקלה בתחילה, אבל יעשה משהו אחר במציאות שלך. פחות מותשות מהדייש הפנימי, ויותר התמודדות ריאלית עם סביבתך ובתוכה ההורים. בהצלחה לכשתחליט! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 12.8.2015מבולבל יקר. שולחת לך כל מה שאתה צריך (אומץ, נחישות, אמונה, תקווה....וכל מה שהנך נזקק לו), הגיע הזמן שתעשה זאת ותשחרר את עצמך וגם אותם מן הספקות ויסורי אי הוודאות. גם להם יהיה בריא יותר להיות מחוברים למציאות ןלהתחיל תהליך של הבראה וקבלה. תן להם צ'אנס להיות הורים מקבלים גם כשהעטיפה לא נראית כמו שרצו... -
Edit כמובן, שאצלי הדברים לא הולכים על פי התכנית, ותמיד מפתיעים. כל כך קשה. סיימתי את המבחנים בכל כך הרבה אכזבה - אני לא מצליח כפי שציפיתי, למרות שעשיתי מאמצים כל כך גדולים. אמנם קמתי שוב ושוב ומצאתי את הכח להמשיך, אבל שנה אחרי הצבא, אני עוד מתמודד עם קשיים עצומים ועדיין נמצא במקומות רעים.
למען ההגינות אני אגיד שדי הרבה דברים השתנו, בעיקר חברתית והיו גם כמה הצלחות מבחינת הלימודים אבל התמונה הכוללת לא כ"כ מסבירת פנים, יש לי ימים מאד קשים והמון עצבים. השיחות עם ההורים ידחו עוד כמה שבועות בגלל חופשה משפחתית שנכפה עליי לצאת אליה ולא מעוניין
-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 18.8.2015מבולבל יקר
שמח ששבת לכתוב, מניח שאחרי עוד מבחן מתיש. פעמים רבות בזמן הווה דברים נראים גדולים, מאיימים, משמעותיים, אבל במבט של שעה, יום ובטח שנה ועשור הרבה פחות. אני לא יודע לאיזה תואר אתה חותר אבל לרוב (לפחות מנסיוני ורבים מחברי) שנת הלימודים הראשונה היא הקשה ביותר, המון מבואות וקורסים שקשה להוציא בהם ציונים מאוד גבוהים.
חלק מטיפול CBT הוא למידת יכולת להתבונן על המציאות מכמה זוויות ולא לתעכב על הרע, כפי שכולנו עושים, כי זה יותר הישרדותי. מדבריך נשמע שהיו לך לא מעט הישגים וגם רגעים טובים. אומנות ההתבוננות המאוזנת איננה פשוטה ולוק
-
Edit היי,
טל - לאיזה טיפול אתה מתכוון? כי אני נמצא כבר שנתיים רצופות בטיפול אצל עו"ס קלינית, אני לא חושב שזה יאפיין את הטיפול שהצעת מעלה. ואם כן, גם ככה הוא גוזל את מיטב חסכונותי מהצבא, אז לא נראה לי שיש לי אמצעים כרגע.
בכל אופן, אולי הבעיה היא בכלל בציפיות שלי. למה אני מצפה, עם נסיבות כאלה בעייתיות? בחור רגיש מאד, גיי, למשפחה מסורתית ששמה דגש על תדמית ועל נראות, ומערכת יחסים מאד מורכבת בין ההורים עצמם לבין המשפחות שלהם. מצד אחד יש לי כלי ניתוח, מצד שני אני מסורס במציאות ביכולת לחוות ולהרגיש את עצמי שייך ואמיתי.
אז למה בכלל א
-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 19.8.2015נכון, חייך אינם פשוטים. 'אולי גם על זה צריך לוותר, על 'פנטזיית הטוב' ולהתרגל לאפרוריות'- אינני חושב שלוותר על המשאלה שיהיה כל הזמן טוב מוביל לאפרורויות. נראה לי שזה יכול להוביל להכרה שהחיים מלאי מורכבות והתמודדויות, וכי זה לגמרי לא אפרורי, ומחייב את כל משאביו של אדם. אני לא חושב שCBT הוא המענה לכל בעיית אנוש. CBT מותאם יותר לעזור בהתמודדות עם חרדות ודיכאונות יותר ממוקדים, שם הוא יעיל. לבעיות ומורכבויות החיים, ולמידת הדרך לשאת אותם ולגבש את אופן ההתמודדות עמם פעמים רבות טיפול דינמי העוסק בדיוק במורכבות זו הינו הבחירה המתאימה. -
Edit אז זהו, שאני מסכים מאד מיכה. התכוונתי שאולי אדישות היא מתכון טוב יותר להתמודד עם כל מיני מצוקות ופחדים- אבל בינתיים, החיים הפתיעו אפילו אותי (!) שפגשתי בחור מדהים ושקט, שנראה בדיוק כפי שאני אוהב ורוצה. אני מוצף בכל מיני רגשות, כי אני חושב שהוא גם בעניין שלי סה"כ, זה כאילו 'יותר מידי טוב', בטח אחרי התקופה הקשה והארוכה של המבחנים ואלה שלפניה. אבל מי יודע, אולי השיחות עם ההורים (שכבר יודעים) והקשר עם הבחור יחזיק מעמד ויתעצם ואז אאזור כוחות לחיות, כפי שאני, בהתאם למה שמתאים לי. אני מפחד שאני לא מפנטז יתר על המידה, אבל זה היה משהו מדה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 21.8.2015מבולבל יקר. וואו גדול. אני כל כך שמחה בשבילך. לעיתים המעבר מאפרוריות לצבעוניות של רגשות שמחים מהירה מכדי שנוכל לעכלה אבל כמה טוב שהיא מתרחשת. תמשיך לעדכן. מחזיקה לך אצבעות... -
Edit תודה, אני מאד מתרגש מזה. אני פתאום מבין את הדיבורים על מה זה להרגיש לגמרי חי ובעניין. בהחלט הפער הוא רחב, בין העולם העכור של אתמול לבין היום, שכל כך מרגש והעולם נראה אחרת. אולי גם בגלל הפער הזה טוב שאני בטיפול ארוך ויציב. אני לא מתכוון לוותר עליו, כי ברור שיש לי המון קשיים ותסבוכות להתמודד עימן. אבל איכשהו הרגשתי כל כך טוב ואני מתקשה להפסיק לחשוב על המפגש בנינו. עכשיו אני מתייעץ עם ידידה שיודעת עליי לגבי מה לשלוח ומה לגיטימי וכו'. לא ברור לי מה יהיה כל כך בהמשך! -
Edit וטל שלא תחשוב שתגובותיך לא עוזרות ומסייעות...הרי הכל זה סוגי טיפול שנועדו לקדם ויש להם תכלית די דומה, השאלה היא מה עוזר. :-) -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.8.2015מבולבל יקר. עכשיו, נצור בתוכך את התחושה החיה הזו. בדוק איך זה מרגיש?, איפה זה נמצא בגוף שלך?, איזה צבע יש לזה?, הטמע,ותפנים, בכדי שתוכל להעלותה בכל עת שהחוויה הזו תוסתר זמנית מנפשך....שיהיה בהצלחה.... -
Edit נצרתי ושחזרתי כל כך הרבה פעמים את החוויה ואת המפגש...מכל כיוון עם כל סוג מוזיקה ושיר שיזכיר לי אותה. נזכרתי בטעמים בקולות ובצבעים. אבל, אולי כרגיל אצלי, ההצלחה הסתיימה מהר. סמסתי לו הערב כי לא הבנתי מדוע מתעכב, לא יוזם או לא שואל ולא מתעניין. מסתבר שהוא הספיק בימי ההמתנה הדרוכה לשוב לאקס שלו... לא יודע מה אני מרגיש עכשיו. תערובת של אכזבה, מרירות, חמיצות, בוז והומור מר. מה בכלל צפיתי, זה היה 'יותר מידי טוב', לא היה גורם אחד שלילי שיכולתח לאתר, הכל הרגיש נכון ומקדם ומעצים ומפיח בי תקווה למחר טוב יותר. אבל שוב, הבעיה היא כנראה כתמיד -
Edit השבוע אני עושה אולי את השיחות. די מפחד מזה. -
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 1.9.2015יישר כוח! -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.9.2015מחזיקה לך אצבעות. יודעת כמה זה חשוב לך.... -
Edit אני אחרי השיחות. לפחות אין הסתרה אבל צפיתי שאולי יהיה קל יותר ולא היה, היה קשה מאד עם אבא ואמא. אמא אמרה שתתמוך ושידעה שנים, ואפילו שאלה כמה פעמים. אבא ניהל איתי משא ומתן שלם על זה שהוא חושב שלא לקחתי בחשבון אופציה של לחיות עם אישה...שהוא מבקש שאבדוק, שלא תהיה לו תחושת החמצה, חיים של הומואים שחיים עם נשים ומקיימים משפחות לתפארת, אז נכון שהם משלמים מחיר אבל זה עדיף לאין ערוך על אפליה שיש כלפי הומואים במקומות עבודה, במרחב הציבורי, בכל מקום. בשיחה ממש התנהל מאבק, הוא התחיל שהוא רואה בכך סוג של פגם ואז שגייסתי את המדע לעזרתי הוא נסוג מ -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 3.9.2015מבולבל יקר, אני מברך אותך על הצעד שעשית. אני יכול לומר לך שהייתי קשור לתהליך דומה אצל חברה שהוריה היו אמורים להיות "על הנייר" הורים מבינים, מקבלים ומפרגנים ובתחילה היה להם קשה, כי בתור הורה כל דבר שהוא לא הנורמה גורם לך לחשוש שלילד שלך (וגם לך בתור הורה) יהיה יותר קשה ועצוב אולם בהמשך הם למדו שאושר ונרומה הם לא אותו הדבר. נשמע שאמך מבינה ואכן תהיה שם בכדי לסמוך וגם אביך אמר את החשוב ביותר שאתה בנו והוא יתמוך, הוא חושש כמו שלעיתים אתה חושש שהחיים יהיו קשיים. הורים דואגים (זה חלק מהתפקיד שלקחנו על עצמנו שבחרנו להיות הורים).
שמח שאתה לא -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 3.9.2015מבולבל יקר. כל הכבוד!!!!. סופסוף. אל תבהל תן לאבא שלך זמן להסתגל ולצאת מהארון בעצמו. אתה כבר מעבד את זה אצלך בראש שנים ואילו אצלו זו הפעם הראשונה. תן לו זמן. אגב ראיתי אתמול את הסרט: "החתונה של ג'ני", שמדבר בדיוק על הנושא הזה. בת שהודיע להוריה שהיא לסבית ועל התהליך שעובר על ההורים ועליה. לא סרט שעשוי טוב אבל אולי יאיר לך משהו. אני מאוד מאוד גאה בך ובטוחה שהדברים ילכו ויהיו פשוטים יותר. -
Edit תודה רבה, אבל העניינים מאד רגישים ועדינים כרגע. הבוקר אמא שלי שאלה איך הסתיימה השיחה עם אבא וזה הסתיים בעימות ובבכי. הכל מאד רגיש, היא הקפידה לציין כל הזמן שזו תהיה התמודדות, ואני כל כך התעצבנתי - אני, אני לא מתמודד? אני לא מבין שזה קשה ואתקל באפליה? ההורים מאד חוששים שיהיו לי חיים קשים, שאנשים יתנגחו בי, שאופלה לרעה. לדעתי מכאן הכאב. אמרתי לאמא שלי שזה חדש מידי ואני לא מוכן לעוד שיחות מסדרון כאלו, אני לא עומד בכך. אמרתי שאני עם הקורבנות סיימתי, שאלתי את עצמי במשך עשור למה ולמה ולמה. אין למה, זה המצב. זה מעייף ומתיש לשאול כל הזמן -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 5.9.2015מבולבל יקר. באמת, כואב לי שאתה נאלץ לעבור כל כך הרבה. אני יודעת שכתבתי לך על כך הרבה ובכל זאת אומר שוב. את הנושא אני מכירה קרוב קרוב ממשפחתי ומחברים קרובים. אני חיה ליד זוגות הומואים שחיים ניפלא בכל היבט שאתה יכול לחשוב עליו. החל מזוגיות תומכת ומלאת אהבה ומגידול ילדים נהדרים ביחד. זה כבר כל כך הרבה שנים שאני יכולה להעיד שאיש בסביבתם אינו חש בחריגות או שונות. ההורים שלך אכן שמרנים אבל מעבר להכל כפי שכתבתי לך קודם: הם צריכים להסתגל. מה שאתה מעבד כבר שנים ארוכות. נפל עליהם הרגע והם מגיבים כפי שכל אחד מגיב על פי אישיותו כאשר דברים לא מתוכ -
Edit אהלן, עכשיו המערכה החדשה, שכן גם אמא הציעה אותה - וגם אבא בשיחה עצמה בשבוע שעבר, היא הקבלה של הנטייה המינית כעובדה, אבל נסיון להחביאה, כלומר לבחור בחיים עם אישה ובעוד מספר עשורים לנסות לבדוק מה קורה, כדי לא להיות חשוף לפוגענות ואפליה מתמשכת. גם אמא וגם אבא הציעו לי מפגשים עם אנשים ש'בחרו אחרת'- הומואים שחיים עם אישה ויש להם ילדים משותפים. זה קצת לא ייאמן, שצעדתי עד כה ועכשיו נפתחת מערכה נוספת שתמשך בטח זמן רב. כמובן שאני לא מתכוון לחיות עם אישה וכמובן שההורים שלי מאד דואגים לשלומי לא בגלל שהם מנדים אותי, אלא בגלל שהם רוצים לחסוך מ -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 12.9.2015מבולבל יקר. באמת כואב לי לשמוע זאת. אני מניחה שההורים שלך אינם יודעים לאן לתעל את רגשותיהם. תציע להם ללכת ביחד לטיפול, שלפחות יהיה מישהו מקצועי שיאמר להם שההצעות שלהם אינן רלוונטיות בעליל. אני חושבת שגם הם יודעים זאת וזה חלק מן התהליך שהם עוברים. אל תתייאש. הדרך אמנם אינה קלה אבל לבסוף הסביבה מפנימה את העובדה והחיים ממשיכים במסלולם....עשית תהליך מדהים. החלק הקשה ביותר מאחורייך. תן להם זמן לעכל את הדברים ולהפנים. אני מציעה שתבקש מהם כרגע לא להתעסק עם הנושא כי אתה רוצה להשקיע בלימודים ובאמת לנוח..אני לא חושבת שאתה צריך לרדת מהארץ, פשוט -
Edit היי, אני מותש. אין ספק שנפתחה כאן מערכה נוספת, הפעם מעל לפני הקרקע. יש משהו מאד מאכזב ומעציב בעובדה שאתה עובר שנים בעצמך, לבד, בחששות ותהיות ועיסוק אובססיבי במה יהיה ומונע מעצמך לחיות ולהיות דווקא בגלל האהבה העזה להורים והשמרנות שלהם ושאתה עושה את הצעש אתה מקווה שלפחות דברים ישתפרו. דבר לא השתנה, הדיון נעשה יותר גלוי אבל היחסים מורכבים כשהיו. כך על פי התחושה לפחות. וזה גורר אכזבה מרה ועצבות, ובעיקר - עייפות. אין לי כוח לחכות לעתיד, אני צריך להיות שקט עם עצמי, לחיות חיים נוחים. אני כל הזמן במאסק תמידי על הדבר הכי בסיסי, ולפני שיצאת -
Edit מאמין בפריפריה כמובן שתל אביב היא חלק חשוב מישראל ובלתי נפרד... ובכלל כל התהליך מול ההורים קוויתי שיתן לי כוח להיות עצמי מול החברים היותר רחוקים, מול הסביבה וזה מחזיר אותי אחורה - שזה קשה, יוצא דופן, משהו שצריך להיאבק עליו באופן תמידי. אפשר לחשוב, כאילו מה כבר עשיתי. הם מדברים על 'דרך שאני בוחר'. וזה תהליך מאד קשה ותובעני, וצפיתי שיחול שינוי לפחות קטן. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.9.2015מבולבל יקר. חכה רגע, תנשום. תן להורים שלך לעכל, להרים את הראש, לעבור תהליך, להפנים. אתה עיבדת את הדברים במשך שנים. הם לעומת זאת שמעו על הדברים רק עכשיו. התגובות שלהן הן בהחלט ראשוניות. מרבית הסיכויים שהן ישתנו ויתהפכו . הם יקראו, ישמעו על הנושא מאחרים, ידברו האחד עם השני וכך לאט לאט ההלם הראשוני יעבור ויבואו מסקנות חדשות ותואמות יותר את המציאות . כך זה קורה בדרך כלל. אני מבינה שמרגע שהודעת להם פקעה סבלנותך - כל כך הרבה שנים אתה מתמודד לבד וכעת רוצה להרגיש תמיכה ולצאת לחלוטין מתוך הארון החשוך והמחניק אבל להם זה יקח עוד קצת זמן... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.9.2015בנוגע למקום המגורים אני חושבת שאתה מתבלבל בין האידאליזם לרווחה האישית. אם אתה אידאליסט: צא לפריפריה ולחם את מלחמתך אם אתה דואג לרווחה האישית שלך ולמקום ששם איש לא ירים גבה לזוגיות בין שני אנשים מאותו המין - תל אביב היא עיר אידאלית. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.9.2015ובנוגע לחברים: עשית תהליך מדהים ועצום - זה הזמן בשבילך ללכת קדימה עם חברים ואנשים ממעגל רחוק יותר. אני משוכנעת, שתמצא בינהם כאלו שיתנו לך הרבה כוחות להמשיך. ההורים הנם בהחלט החוליה הקשה יותר... -
Edit תודה על ההתייחסות. אני שוב בתקופה די קשה, יש כל מיני התמודדויות רגילות של בני גילי: חגים ושבתות במחיצת משפחה שמרנית ומסורתית, חיפושים אחר שירה למגורים, ציפייה קצת בחרדה לפתיחת הלימודים כי מצד אחד זו אנרגיה חדשה, מצד שני לא כל כך הצלחתי בשנה שעברה ולא יודע אם הסקתתי את כל המסקנות איך ללמוד. בנוסף עבודה חדשה שגם דורשת למידה. בקיצור, הכל ביחד ויש גם זמן למנוחה אבל הוא מלא במחשבות ישנות שההורין העלו מחדש על הנחיתות, האפליב בכל מקום, הקושי הגדול, עדיין, להיות שונה בחברה. אני מאד עצוב כי מסתבר שככל שאני הולך ומתקדם בחיי, אני לא מתקדם לעב -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.9.2015מבולבל יקר. אני חושבת שמרוב מחשבות אתה מתקשה לראות מה השגת ועד כמה התקדמת. סיימת את הצבא בתפקיד בכיר, תובעני וקשה, התקבלת ללימודים בתואר נחשק ולא קל. התחזקת מאוד בטיפול , הפסקת להתלבט לגבי הנטייה המינית ואתה שלם ובטוח במי שאתה (הגם שאתה מרגיש לא מרוצה מכך), עברת את המשוכה הקשה והבלתי אפשרית עבורך של לספר להורייך, סיממת שנה א בתואר. מה דעתך על כל זאת? ואני בטוחה שיש עוד עם נתבונן יותר בתשומת לב.... -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 20.9.2015מבולבל יקר
תקופת החגים אכן יכולה להיות קשה ומורכבת. אם זאת בעוד מספר ימים היא תהיה מאחורייך.
כתבת שאתה לא מתקדם לעבר העתיד שחשבת שיהיה לך? אתה יכול לכתוב מעט מה דמיינת ? ומתי התהווה לו העתיד הזה ? -
Edit נכון, קרו המון דברים, גם עשיתי המון דברים. אבל איכשהו המצב חוזר לנקודת ההתחלה - יחסים בעייתים עם הורים. בשום מקום בו קראתי, לא הייתה תגובה מורכבת כמו של הוריי: מצד אחד להציג חזית של תמיכה כביכול, ומצד שני משהו אחר לגמרי - להציע ולהיאבק על חיים עם אישה, מחשש, כמובן לשלומי ולבטחוני ולהצלחתי. אבל זה מצב מורכב מאד שלא צפיתי לו בכלל. אני מבין את כמויות האומץ שנדרשו לי כדי להגיע ולספר, אבל אני חש שכל כך הרבה זמן הלך לשוא, כי הדברים ממשיכים להיות קשים ומורכבים ולכן קשה לי מאד להקשיב לדיבורים על "תהליך" והתקדמות...כי כמה זמן נאחזתי שיהיה בסדר
-
Edit ואני שוב מדגיש: יש לי הרבה תכונות מצוינות ועזרה מההורים וימים שמחים ובסך הכל אני מתקדם, אבל המייל של אתמול שיקף חוסר יכולת לראות את זה, מעיין תחושת פגיעות וקורבנות אינסופית, בגלל הדרך הארוכה והמתישה שלי. לפעמים אני מרגיש כל כך מותש, עייף ורצוץ, כאילו הכוחות שלי לא מספיקים כדי להתמודד עם האתגרים. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.9.2015אתה צודק. אתה באמת ניצב מול תגובה פתלתלת, מכעיסה וחסרת הבנה בסיסית של המצב אבל כפי שכתבתי לך זו רק ההתחלה. ההורים שלך צריכים לעבור תהליך. יש להם שיעור לעשות....אתה רק השליח. אני מאוד מאוד מבינה את הכאב והתסכול שלך. אני גם מבינה את הרגשת ה"מבוך", בהליכה סובבת. אבל ובשביל זה אני כאן....כמי שליוותה רבים במסע זה אני יודעת שיש "האפי אנד" וכן, אני יודעת שאתה לא מאמין לי - אינך הראשון ואינך האחרון אבל עכשיו בעודי כותבת לך שורות אלו קיבלתי וואטאפ עם תמונות של התאומים שנולדו למטופל שלי (שעבר דרך מאוד דומה לשלך) וחיוך האושר מרוח על פניו ועל פני -
Edit כן, מה שאני עושה עכשיו, הולך לדרכי, מתכנן יעדים, התחלתי לעבוד, אני מצפה כבר ללימודים שחלקם מאד מעניינים (אני קצת מאוכזב מהשלב הראשון באקדמיה אבל אולי בהמשך אביא את עצמי לידי ביטוי יותר).
זה לא קל, אבל אני מצליח גם לנתק את עצמי רגשית. ההורים בקשו לשוחח שוב ואמרתי שנדבר אחרי החגים, כי זו סיטואציה משפחתית ושמרנית ולא הייתי רוצה לנהל שיחה בהקשר הזה, אז נחכה לאחרי החגים, אבל הם אמרו שהם בודקים את העניין וחוקרים אותו בעצמם. יופי, כנראה כך זה קורה.
אבל עדיין מרחפת מעל הכל תחושת הקורבנות - למה נסיבות חיי כל כך מורכבות, וברור שהדשא של הש
-
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 27.9.2015מבולבל יקר,
אכן לא כולם נאלצים להתמודד עם אתגרים כמו שתארת מבחינה נפשית ומשפחתית ונשמע שכרגע אין פירות לקטוף בעקבות הצעד שעשית. אולם כמתבונן מהצד, הדברים שאתה כותב נשמעים אחרת, אולי לך זה לא מרגיש שיש התקדמות שיש שינוי, אבל מהצד נשמע שיש לו מעט. ההורים שלך בתהליך עם עצמם, ככל הנראה הם ידעו, לפחות אמא, אבל עכשיו הם צריכים גם למצוא דרך עבורם. ברור לי שאתה מחכה כבר שימצאו והכול יהיה טוב אבל סביר להניח שלא הכול יפתר ברגע כי החיים תמיד מורכבים (לא רק במקרה שלך).
אני מקווה שהשנה החדשה תהווה עבורך מקום למצוא מעט שלווה, שהעננה או העננים שפז -
Edit לצערי אני לא מאמין יותר. ממשיך הלאה, וכרגיל מה שמספק לי נחמה זה הצד המקצועי ולא האישי. מאותה נקודה שהתחלתי את הטיפול לפני שנתיים, הנה, בדיוק באותה נקודה, נערך למערכה נוספת מול ההורים אחרי החגים. אין לי יותר מידי מילים, רק עצב גדול וייאוש, ואני לא אסמוך יותר על הבטחות, של חיים טובים. מצטער. -
Edit לא היה דבר אחד שלא עשיתי, דרשתי מעצמי תשובות ושאלתי שאלות קשות ודחקתי בעצמי ועכשיו אני פשוט מבין, שרצף ההתבגרות היה כולו בודד, מייסר וכאוב, בגלל שאני כל כך רגיש עם נסיבות מורכבות. אז עכשיו אני מבין שגם אחרי ש'ניצחתי' את עצמי - זה לא מספיק, ולא יספיק. יש גבול למידה שהצלחה מקצועית יכולה לרגש ולספק והערב חזרתי למחשבות, מה היה קורה אילו היה קורה לי משהו נורא באמת, שהיה חוסך ממני את הכאבים. זה מוזר שזה חוזר עכשיו, אחרי דרך כל כך ארוכה ותובענות אישית. לא מרגיש שמצבי הולך למקום אחר, זה היה תמיד וכך זה יישאר. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 30.9.2015עצוב יקר. מבינה את הייאוש והאכזבה והעייפות....אתה בהחלט עובר "מסע", שהטירונות "קטנה עליו". ולמרות מה שאתה כותב אני מאמינה באמונה שלמה שנכונו לך ימים וזמנים טובים בהרבה מאלו....אני עדיים חושבת שטיפול תרופתי היה יכול לסייע לך המון בתקופה זו ואולי נותן לך כוח "לצפצף" על בורות קטנות וצרות נפש ולהתחיל להתכוונן כמו לייזר לקראת עתיד טוב יותר. למרות הבנה עמוקה ואמיתית (כך אני מאמינה) את רגשותייך אני מפצירה בך שלא תכנע למרמור עצמי אלא תשכיל לראות את כל הטוב שבך ולשנס את מותנייך לקראת כל התמודדות באשר היא. מה דעתך? -
Edit אבל מתי? מתי? מתי? אני מחכה שנים, שנים בחושך בידיעה שאני לא אוכל להיות מי שאני כי זה יהרוג את ההורים. ושאני חושף את עצמי, באיחור כל כך ניכר, אני מקבל תגובה שהתכלית שלה היא ההבנה שזה יגזול עוד שנים מהזמן שלי, מהחיים שאמורים להיות לי. ההתמודדות היא לא שלהם, כי הם משליכים אותה עליי וזה משפיע עליי, אני חלק מובנה מזה.
אין לי זמן יותר לחכות, אני לא מאמין יותר לשום אמירה של תהליך, אני פשוט עייף וכועס ומאוכזב. זה לא פייר. גם שאני רואה ביוטיוב כל מיני סיפורים מהעולם, זה בגילאים צעירים בכמה שנים ממני וזה מעלה בי תחושת חמיצות וקנאה, אם נגזר ע
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 6.10.2015עצוב יקר. אני מבינה את האכזבה אבל...וכאן אני הולכת לאמר את הדברים בלי לקשט את המילים. לך עם האמת שלך!!!!. להורים שלך נדרש תהליך אבל הם יעשו אותו איתך ובלעדיך. תחליט שאינך מחכה יותר, מצא את זה שליבך יאהב ותחיה את החיים. שום דבר לא ירד לטמיון. כאשר תחוש אוהב אהוב ונאהב ותרשה לעצמך להיות במקום הזה עד הסוף בלי סייגים ופחדים או אז תחוש איך כל האסימונים נופלים....האמן לי. נ.ב. אני עדיין תומכת בטיפול תרופתי לתקופה זו (סליחה אם אני מנדנדת באותו העניין...אני ממש סבורה שזה עשוי להועיל ביותר) מה דעתך? -
Edit קבעתי תור לפסיכיאטר. קשה לי להאמין שיתן משהו, אם אחרי הצבא שהייתי ממש בדיכאון ובתחילת לימודים הוא לא נתן כלום. אני ממש אבקש ממנו שזה יכול לסייע לי כי אני מרוסק מתגובת ההורים ועל אף שאני דורש מעצמי לעשות את הדברים, אני מרגיש לא יציב והטיפול פשוט לא מספיק להחזיק את כל המורכבות. נקווה שיבין, פעם קודמת הוא נתן לי רק כדורי הרגעה ישנוניים. (שכמעט גמרתי במהלך השנה החולפת). קורים דברים, לפעמים מסתדרים, אבל דווקא עכשיו אני חש קורבן כל כך גדול, עם תחושת חמיצות והחמצה, וכאב ועצב. זה לא, זה לא פייר. לא לי. שאני רואה תמונות וסרטונים של בחורים צעי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 13.10.2015עצוב יקר. באמת כואב לי שאתה עובר את כל מה שאתה עובר....החלק הזה עם ההורים ....חבל שלא נחסך ממך. מאידך, יכול להיות שזה מה שיבנה אותך חזק יותר בעתיד למרות ואולי בגלל כל הכאב הנוכחי. בצבא ישנה נטייה, כך נדמה לי לאור מה שאני רואה , פחות לתת טיפול תרופתי. אני מאוד מאוד שמחה שאתה הולך לפסיכיאטר כעת. אל תוותר, ספר לו מה אתה עובר מבחינה רגשית. ספר לו על כך שאתה מטופל רגשית זמן ארוך ועדיין מאוד מאוד סובל. אני באמת מאמינה שטיפול תרופתי מאוד יקל עלייך לעשות את המסע שאתה עושה כעת ואין לי ספק שכשתסיים את התהליך לא תזדקק לו יותר. בעניין הורייך היית -
Edit היי. אז קיבלתי מהפסיכיאטר חצי כדור esto ליום. אמרתי לו שיש התקדמות אבל עדיין הרבה מאד התמודדויות לפני, גם בצד האישי, המשפחתי והמקצועי. אני מרגיש די יציב אבל מאד חושש מכל המבחנים השנה, שכן בחלק גדול דווקא לא הצלחתי שנה שעברה כל כך, על אף המאמצים העליונים והשעות הרבות שהשקעתי. אני כל כך מקווה שאצליח להגיע לציונים טובים השנה שיאפשרו לי להתקבל לתכניות שאני שוקל. מעבר לכך שהשנה מאד עמוסה אני גם עובד וגם קצין במילואים מידי פעם כך שיש לי המון עומסים. עם ההורים רגיל - שתיקה סביב הנושא ודי התעייפתי אז אני לא כל כך חושב על כך מלבד נקודות שאני מ -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 24.10.2015עצוב יקר. אני שמחה שסופסוף קיבלת טיפול תרופתי ומקווה מאוד שהוא "יעשה את העבודה" ותחוש פחות כובד רגשי. שנה ראשונה היא לדעתי הקשה ביותר בתואר מן הבחינה שעדיין אינך יודע מי נגד מי ואיך ללמוד. השנים הבאות הן לאו דווקא קלות יותר ואפילו לעיתים מבחינת החומר קשות יותר אבל הראש שלך יותר "מכוונן" לדרך לימוד טובה יותר. אני מניחה שתחוש זאת במהלך השנה. עומס, כפי שאתה מתאר זה לאו דווקא רע.לעיתים זה מעניק סיפוק בשל העשייה. לגבי ההורים, השתיקה שלהם עשויה להעיד גם על תהליך שהם עוברים...עובדה, שכרגע אינם מציקים לך יותר בעניין "המרת" הזהות המינית שלך. א -
Edit כן, אבל הבעיה המרכזית היא שבשנה א' אמורים יחסית ללמוד איך ללמוד בדיוק ואני חש שלא הצלחתי במידה הראויה במבחנים (ממש לא כך - בעבודות שחשתי מנצח בהן כמעט תמיד), כלומר יכול להיות שיש לי בעיה ספציפית או שאני בא לידי ביטוי פחות במבחנים. בכל מקרה אני מאד חושש שלא אתקבל לתואר השני בהמשך, במידה ולא אשפר את עצמי (מה שברור לי שיקרה לפחות קצת ואז זה אמור להספיק אבל עדיין אני חושש שלא אתקבל כי זה יעד מאד מאד חשוב עבורי). בכל מקרה, מפריעה לי מאד הנטייה המינית בהקשר זה שאנשים סביבי לא באמת יודעים ויש פעמים שאני מרגיש ממש רע עם זה. כל החבר -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 29.10.2015יקירי. צעד צעד. כמו תמיד אתה מקדים את המאוחר. ביחס לתואר, אתה רק בשנה ב....יש עוד זמן לשפר ממש מוקדם להחליט אם יש לך בעיה או לא - כמעט לכןלם יש פער גדול בציונים בין שנה א לשנים הבאות כשבא הציונים בד"כ יותר נמוכים. כשתרצה להתקבל לתואר שני ואם ובמידה יחסרו לך נקודות: תמיד תוכל לקחת קורסים ולשפר - דיה צרה לשעתה (ואני לא חושבת שתהיה כזאת...) וביחס לפרסום הנטייה המינית גם זה יגיע אולי כאשר יהיה בן זוג ואז הדברים ילכו באופן יותר טבעי ופחות מאיים...מה עושה לך העובדה שאתה מאוד אהוב בכל מקום? -
Edit היי, זה נכון בקשר למבחנים. כרגיל, ההתמודדות שלי היא יותר רגשית ואני חושב (לפחות מקווה) שאשתפר כי אני חושב על כך הרבה ומנסה להיעזר בכל מיני גורמים שונים על מנת להתייעל ולענות בדיוק רב יותר. עם זאת עדיין נותרו לי חששות שמא לא אצליח.
חוץ מזה אמא שלי שוחחה איתי ואמרה שהיא ואבא מאד דואגים מהחשיפה, שכן החברה מאד אלימה ושמרנית והיא מפחדת שמא אני לא אתקבל למקומות תעסוקה או למשרות שארצה וגם שיפגעו בי בהערות מסוימות בהמשך. מכאן היא אמרה שהיא חושבת שאין צורך לחשוף 'מה עושים בחדרי המיטות' (כאילו נטייה בפני עצמה היא אך ורק תחום מיני אבל הקשבתי לה ב -
Edit וכמובן שזה חיזוק חיובי לראות כמה אנשים אוהבים אותי, בכל מסגרת, אבל האמת שעוברת לי מחשבה (אולי הקול של ההורים שחלחל ומחלחל) אם זה יישאר באותה מידה לו ידעו בצורה חופשית על הנטייה המינית. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 5.11.2015עצוב יקר. בעיקר עצוב לי על ההורים שלך שחיים עם רגשות כל כך חשוכים....הם באמת תקועים בעולם מאוד צר. יחד עם זאת כמו שכתבתי לך הרבה פעמים אני מאמינה שתגובותיהם עדיין תחת ההלם הראשוני. מזעזע אותי לחשוב שאתה צריך להגר בכדי לחיות באורח חפשי. יקירי. אנשים חיים כאן בזוגיות חד מינית מגדלים ילדים ומשפחות ונושאים במשרות בכירות וצריך להסתכל גם על העובדה הזו...ולא אנשים לא יאהבו אותך פחות כאשר ידעו על הנטייה המינית שלך....האם אתה יכול להאמין בזאת? -
Edit אני קצת מתחיל להאמין שהתהליך הכל כך מייגע שעשיתי נושא פירות. אני כבר לא מצפה להרים וגבעות, וזה לא נוחת נחיתות איומות, אני הולך ומתייצב ודואג לעצמי שאחיה בצורה נוחה יותר, לפחות נפשית. בקשר לידיעה על הנטייה המינית, אני גם מאמין בזה ואיפשהו אני יודע שזו תהיה התגובה הכוללת של מרבית האנשים. אבל -עדיין קצת פוחד.
בזמן האחרון חזרתי לקשר עם הבחור שנפגשתי איתו לפני חודשיים והוא לא רצה להמשיך. היה לנו מפגש מאד מוצלח וכיפי והחלטנו לקחת את הדברים באופן איטי יותר. אני שומר לעצמי ספקנות מסוימת כי בתקופה הקודמת הוא נטש מבלי הסברים עמוקים מידי ולכן אנ
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 7.11.2015עצוב יקר. קח את הדברים צעד צעד. ראה איך הקשר מתפתח. אתה צודק בכך שאתה מגונן על עצמך מאחר ואם נטש פעם אחת ללא הסברים אתה צריך לרכוש ביטחון שלא יעשה זאת שוב. נסה בכל פעם להעיז קצת יותר וראה איך הוא מעכל את הדברים. במידה והוא זורם ראה בכך "אור ירוק" להמשיך. מאידך, אם נסוג זה סימן בשבילך להאט. סוג של ניסוי וטעייה...לא הכי כייף שבעולם אבל בכל זאת קיימת תקווה. האם אתה מרגיש שב"סבב" הזה הוא יותר פתוח וזורם? -
Edit כן...אני מרגיש שהוא הרבה יותר בעניין הפעם, הוא גם מתקשר ושולח הודעות (קצת פחות ממני כי הוא טיפוס יותר קר כנראה, ויש בזה גם קסם משל עצמו), בכל מקרה אני הולך צעד צעד ואנחנו לוקחים את זה לאט כרגע.מעניין מה יהיה, בא לי לדעת כבר אם נהיה בני זוג ממש. הוא אמר שהוא רוצה להכיר אותי יותר במפגש האחרון. בינתיים קבענו לצאת לסרט בפעם הבאה.אני קצת חושב על התגובות של אנשים מהלימודים או חברים או אפילו ההורים, מצד אחד בא לי כבר לחיות נורמלית לגמרי, כי יש לי כל כך הרבה תכניות ושאיפות ומה לתרום ולהציע ומצד שני אני עדיין פוחד מאד מהתגובות השונות לענין הזה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.11.2015עצוב יקר. אכן, אתה והורייך כל אחד מפנים ומעבד את שלו. אני ממש שמחה לשמוע שהקשר עם הבחור מתקדם וכנראה זה גם לטובה שזה מתקדם בצעדים קטנים...אני באמת חושבת שזה לא הזמן לשאול שאלות ולבחון אלא פשוט לחיות את החיים. אני סומכת עלייך שתוך כדי הזרימה תעשה את ההחלטות הטובות ביותר עבורך. מה דעתך? -
Edit נכון, זה הזמן להתרגל לשגרת חיים נורמלית בלי נחיתות והמראות ותיזוזים נפשיים עד אין קץ. אני מרגיש שילוב של עייפות ובגרות, ממש כמו אדם מזדקן שכבר אין לו כח. אבל מצד שני אני לא נכנע, משקיע מאד בלימודים, נפגש עם חברים, עובד, יש לי שגרה די עמוסה ואני חושב שאני מצליח השנה גם להינות מהדרך. אולי הטיפול של שנתיים פלוס, הטיפול התרופתי וגם הגיל כבר עושה את שלו. אין לי כוחות להתרגש מכל הערה, מכל דבר, הותשתי במאבק האינסופי והחרדות והדכאון. באמת שאני חש שגרה די נורמלית כרגע (גם אם מבלבלת וקצת עצובה לעיתים, שכך הם פני הדברים).אני אצטרך ללמוד להשלים ע -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 26.11.2015מבולבל יקר. אתה מציג דילמה שעולה הרבה פעמים אצל אנשים שמתחילים דרכם בעולם ה"פנויים - פנויות", הרצון להינות מה"לונה פארק" של מפגשים, התרגשויות, סערות לרגע ויותר. התהליך הזה לעיתים משמעותי מאחר שהוא מרגיע איזה חלק רדום או מתוסכל שרצה הרבה זמן לחוות את עצמו כמושך . נראה שרק עכשיו התחלת לבנות את הזהות של עצמך כגבר המושך גברים אחרים ויש לך כנראה צורך לבחון את עצמך בעולם הזה - להרגיש את קסמייך את הכוח שלך - להיות מחזר ומחוזר - להתנסות. כניסה לזוגיות ואפילו כזו שחלמת עליה ורצית אותה סותמת את הגולל (לפחות זמנית) על התנסויות אלו. אני מניחה שב -
Edit היי,
כרגע הקשר עם הבחור מתנהל בעצלתיים, הוא לא יותר מידי מרגש אותי אבל אני משתדל לשמור על זה על אש קטנה, שתהיה לי את האופציה להמשיך.
לגבי הלימודים, יש לי המון עומס, אני עושה כמיטב יכולתי ותובע מעצמי המון שעות והשקעה ומקווה להצליח, לשם שינוי, במבחנים הקרובים. ויכול להיות שיקח לי יותר זמן ואצטרך סמסטר נוסף להשלמות בסוף השנה הבאה, ואני מבין ומעכל שזה לא לגמרי נורא ולא מעיד עליי כלום, אלא רק מצביע על העקביות, ההתמדה והנחישות. אני משתדל להמחיש לעצמי כמה התקדמתי.
בכל מקרה, עדין קשה לי עם הנטייה המינית. אני ההורים בכלל לא מדברים על כך וחלפו כ
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.12.2015עצוב יקר. כל הכבוד על נקודת המבט המפרגנת וסופסוף הלא ביקורתית שאתה נוקט כלפי הלימודים. אכן, לא יקרה דבר אם הלימודים ימשכו סמסטר נוסף...זה יתן לך זמן לנשום ולעבד באופן פחות מלחיץ את החומר. רבים וטובים עושים זאת. אני עדיין מאמינה שכאשר תהיה בקשר עמוק אמיתי ומרגש תוכל להתחיל להרגיש "בשלום" עם עצמך. כואב לי שכל כך קשה לך לקבל את מי שאתה כי יש בך כל כך הרבה טוב....האם אין מישהו בסביבתך שאתה יכול לספר לו (פרט לאותה ידידה) ולהאמין שהוא ימשיך לאהוב ולקבל אותך כפי שאתה? -
Edit היי. יש אנשים כאלה. אני מאמין שנקודת הראות השחורה שלי בסופו של דבר הץממשה והעולם המשיך כהרגלו, התהליך היה כל כך ארוך ומפותל, שאני חש עייפות גדולה בחודשים האחרונים. אולי ההשפעה של האסטו מרדימה, מרחיקה, מאפשרת קצת הרדמה של הרגשות והתנודות.בסופו של דבר אני מקבל את עצמי, אבל חסרה לי אהבה עצמית, אני לא מצליח להרגיש שלם, שייך, שווה. וזה תהליך וצעדתי כבר המון ואני חש שיפור מתמיד, אבל עדיין. אולי האתגר הוא באמת, לאזור אומץ ולספר לאנשים נוספים. אבל אין לי כוחות להתמודד עם המחשבות, "איך יקבלו, מה יגידו", אני אחרי זה. אני חושב שאני כל כך עייף בי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 19.12.2015עצוב יקר. אכן, לא בכל רגע ורגע צריך להיאבק ולהתמודד ואם אתה מרגיש כרגע שיותר נוח לך ומתאים לנות, להינות מקרבה ורוגע של חברים, קח לך את הזמן...אין בכך כל פסול. אני מודה שהתגובה של הורייך אכן מאכזבת אבל היא אינה צריכה להרתיע אותך כפי שכתבתי לך בעבר ואני בהחלט מאמינה בכך הורייך נדרשים לעבור סוג של תהליך ואתה "תפסת" אותם בתחילתו בשלב ההלם וההכחשה מאוד יכול להיות שעם הזמן גם הם יזוזו מהמקום הזה. אהבה עצמית היא תהליך, כאשר יהיה לך זמן וכוח נדבר על דרכים לעבוד עליה. עם הכל כמי שמלווה אותך כבר לא מעט זמן אני רואה איזה כברת דרך ארוכה ומאתגרת ע -
Edit נכון, עברתי כברת דרך משמעותית מאד, הרים וגאיות, ואני בוגר בנפשי. מצד אחר, אני עדיין רגיש ופגיע, חסר בטחון בתחומים מסוימים למרות הקריירה הצבאית שהייתה אמורה להקנות יכולות התמודדות במסגרות. נניח עכשיו מאד קשה לי בעבודה עם אחת המלצריות, היא ממש רודה בי ומבקרת אותי ואז מתייחסת יפה וזה מתעתע.
הערב אחרי משמרת מאד קשה, שגם לפניה עשיתי כושר ולמדתי למבחן נזכרתי בקול הפנימי הפגיע, שאני משוחח עליו בטיפול. מאד רגיש. זה קול שאומר שלמרות הכל, אחרי הכל, יש לי בעיה תמידית שמלווה אותי והיא תמיד שם, הנטייה המינית. "אי אפשר להתעלם מהעובדה שזה לא שווה ע
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 31.12.2015עצוב יקר. לפני מספר שנים היה ערב של מנהלי "כמוני" ועל הבמה עלתה אישה, ספורטאית , יפה וכריזמטית ו...נטולת שתי רגליים אשר נקטעו בשל תאונת רכבת שעברה בגיל 16 - פסקל פרץ, שני דברים קרו לאנשים בקהל: האחד - כל מי שישב שם רצה להיות פסקל והדבר השני - הבנה עמוקה וצלולה שאיך שאתה מסתכל על עצמך ככה אתה יוצר את עתידך. אותה פסקל - אלופה אולימפית בחתירה (נדמה לי) נשואה לאהבת חייה (מדריך הסנפלינג שלה) ומגדלת שתי בנות לתפארת וידה עוד נטויה.... אני באמת יכולה להבטיח לך שלא כל חייך תחייה עם כאב מאחר וישנה הסתגלות ויתרה מסו שכאשר תהיה בעל זוגיות ומשפחה -
Edit תודה על הסיפור הנפלא אורית. זה נכון האמת - שמסתכלים לאורך זמן, רואים התקדמות עצומה, הכרעות אמיצות מאד, כוח נפשי רב וזאת תחת אילוצים ומאמצים נפשיים, מחשבתיים ואפילו פיזיים רבים. זה נכון. אני מרגיש שהיומיום שלי טוב ביותר בלימודים, בסה"כ אני נהנה מהשגרה גם כשהיא עמוסה ותובענית ואני מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי ומרגיש צעיר ובטוח. אבל במקביל, כל הזמן מלווה אותי ההתמודדות הזו שאני מרגיש לא שווה ערך, לא מתאים לעולם כל כך, הכל הלך לי עקום ובמאבקים מאד קשים, אבל זה נכון שזו גם צורת הסתכלות: בסוף אני מתקדם, מצליח, מוערך מאד. גם אם הדרך שלי -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 4.1.2016עצוב יקר,
כתבת בסוף דבריך שאתה חושש להיות נחות בפני אחרים. אם אני זוכר אינך מתגורר בתל-אביב עצמה או באיזור תל אביב, אני אומר זאת מהסיבה שבמקומות רבים בעיר הגדולה, כולל כמובן מקומות עבודה, לא רואים בהומוסקסואליות נחיתות מסוג כלשהי, ייתכן והסביבה בה אתה שמה לך את המראה הזו אבל אני ממאמין שהגישה הנאורה גם אם לא תגיע מהר לכל נקודה בארץ, היא תחלחל בה. מספיק לזכור שעד לפני 25 שנה הומוסקסואליות הייתה מחוץ לחוק, דבר שנשמע היום מופרך (שוב לפחות למי שגר במרכז). ולגבי הורייך, נזכרתי בכמה אנשים קרובים יותר או פחות שעברו תהליך דומה לזה שלך. לרוב (ו -
Edit היי טל, אהבתי את ההקבלה לכך שזו למעשה חרדה של ההורים. אני מודע לזה, גם מכך נובעת יתר השמרנות.
אבל אני עדיין חש עייפות סביב הסוגיה הזו וחוסר יכולת לגבש לעצמי חלום סביב זה. אני אתן לכם דוגמא, כמעט בכל מסגרת שאני נמצא בה יש לי חלום, חזון, תכנון, שאיפות. אבל כאן, בתחום האישי והמשפחתי אמנם התייצבתי ואני מקבל את עצמי, (כמובן לא מרוצה או מחבק את זה, אבל הבנתי שזה כורח המציאות) אבל לא מצליח להרגיש עם עצמי בנוח. אני לא עוסק בזה באובססיביות. אני עסור בעבודה, בחברים, בהתנדבות, בלימודים המון. אבל בתחום האישי בניגוד למקצועי ולחברותי וכו' אנ
-
Edit היי, גם שאני עובד קשה על ההרגשה שלי ומשתדל לעשות לי חוינ אחרת במבחנים - יותר קלילה, יותר מתונה, יותר מצחיקה. הרבה לימודים עם חברים, עדיין התוצאות שמתחילות להגיע קצת מאכזבות. נכון, כבר לא מדשדשות כמו פעם, סרט אחר - אני תמיד בין 80 ל90, אבל לא מצליל להצטיין כפי שאני רוצה. כנראה, שגם עם השיפור בגישה ושימוש בהומור ובאיזון, אני אהיה טוב יותר בעבודות. שמעתי ממרצה מסוים שיש אנשים שחלוטין טובים יותר בעבודות.
אני מקווה להצליח לשלב לימודים ועבודה כי לפני סמסטר מאד עמוס. עכשיו, אני קצת מאוכזב מהציונים ומזה שלוקח לי המון זמן להצליח, אבל אני -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 2.2.2016עצוב יקר, מבין השורות שקוראים את דבריך חשים בשינוי, אולי אתה פחות מרגיש כי הוא רציף וכפי שאמר פרופ כהנמן זוכה פרס נובל אנחנו מרגישים את הדלתא. תבחן את מה שכתבת לפני חצי שנה ותראה את השינויים שעשית. גם בלימודים לא עוברים מדשדוש למאיות. אתה חושב שיש לך חרדת מבחנים? כי יש דרך לטפל בזה.
ולגבי אבא, זה ייקח לו זמן. הוא לא חש את זה מבפנים כמו שאתה חש, זה יגיע בסוף מניסיוני עם הנושא כאשר מגיעים הנכדים ההורים נרגעים, אבל היי אל תרוץ לשם. צעד צעד -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 5.2.2016עצוב יקר. העובדה שההערות של אבא שלך אינן מטלטלות אותך מעידה על שינוי עמוק ורציני. האחד זה כבר לא גורם לך לפקפק בזהות שלך עצמך וזה הישג עצום ושתיים זה כבר לא "מחרפן " אותך. עדיין נותר עצב וזה בסדר....זו תגובה נורמלית שאני משערת שגם היא תחלוף...יבוא יום והערה מסוג זה לא רק שלא "תזיז" לך אלא גם תוכל לחוות אותה ככשל חסר משמעות של אבא שלך יותר מאשר איזה מציאות כואבת. אכן, בחרת בתגובה הנכונה - אין טעם להעיר ואין טעם להתייחס לא רק ברובד החיצוני אלא גם ברובד הפנימי. להיות בין 80 - ל90 זה הישג עצום. אלו ציונים מדהימים שהרבה היו חותמים עליהם. א -
Edit היי יקרים, תודה על התגובות ועל הליווי. זה לא מובן מאליו ותודה רבה גם לכל מי שלא מגיב אך קורא ומתרשם. אני מאמין שזה משפיע על אנשים.
לפעמים ההתמודדות שלי נראית כה מעיקה ומעמיסה. החויה הרגשית שלי מאד קשה ובלתי מאוזנת. הייתה עבודה שעשיתי עם חבר, מאד השקענו בה וקיבלנו 85. ציון טוב מאד אבל לא משקף לדעתי את כל ההשקעה. הוא לא התרשם בכלל, כי זה אחוז קטן מהציון ויש לו ממוצע גבוה בהרבה ואילו אני, שצריך להתאמץ על כל אתגר עקב השנה הקודמת לקחתי את זה ממש קשה ומאד נפגעתי. אני לא חושב שזה פרפקציוניזם, זו חשיבה מושכלת על ההמשך - אני לאעומד ב -
Edit
טל מוזס שמי טל ואני פסיכולוג שעוסק בסיוע לאנשים עם קשיים רגשיים, קוגניטיביים ופיזיים.בהשכלתי אני בעל תואר שני בנוירופסיכולוגיה שיקומית מהמכללה האקדמית ת"א יפו. בנוסף כבוגר תואר במדעי המחשב עבדתי שנים רבות בתחום ההייטק כמנהל פרוייקטים ומנתח מערכות.הטיפול השיקומי לראייתי הינו טיפול המנסה לסייע לאדם למצוא נתיב מחודש למחוז חפצו תוך התבוננות באתגרים הנפשיים והגופניים והתייחסות לתחומים המשפחתיים, החברתיים, התעסוקתיים והאקדמיים.בעבודתי הטיפולית אני משלב ראייה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) ושיקומית רחבה המאפשרת טיפול קצר מועד בבעיה מוגדרת או לחילופין טיפול אינטגרטיבי ארוך טווח.הטיפול מתבצע תוך שימוש בטכניקות הממוקדות בגוף ובנפש ובמידת הצורך נעשה גם שימוש בביופידבק המסייע לשלב ביניהן.עובד כיום במחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב ובעבר גם במחלקה הנפרולוגית ובמחלקה הנוירוכירורגית. בנוסף בעל קלניקה פרטית (אפשר אחרת) http://www.talmoses.comחבר קהילה · 7.2.2016עצוב יקר, אני מסכים שלא כל רצון לציון גבוה הוא פרפקציוניזם. אכן כשאתה רוצה להתקבל לתכניות יוקרתית כל ציון הוא גורם לפתח והרבה פעמים אי נחת. מאידך האם לפעמים אתה יכול להחמיא לעצמך? לומר היה מבחן קשה או סה"כ הציונים לא היו גבוהים ו 85 זה ציון מאוד גבוה ביחס לאחרים...
קראתי את מה שכתבת, בחרת לך שותף מצטיין, עבדתם קשה וקיבלתם 85, חשוב שתבחן מה זה אומר.
1 המרצה לא העריך מספיק את עבודתינו
2 הציפיות של המרצה לא ראליות ביחס לדרישות הקורס
3 נמאס לי להשקיע כ"כ הרבה ולקבל רק 85
4 השותף שלי הוא מצטיין ואם הוא עובד איתי כנראה שגם אני -
Edit היי, אני חושב שיש המון אמת במה שכתבת. באמת, הגישה צריכה להיות יותר קלילה, יותר מבינה. החלטתי להתמודד לבדי, ללא עזרת מורה להוראה מתקנת שאמא שלי המליצה לי, משום שחשבתי שבתחום האקדמי אצליח בעצמי. אולי זו הזדמנות כן לבקר אצלה מספר פגישות ולהבין איך אפשר לשדרג את עצמי. העניין שאני כל כך הזמן שוכח, שתעשיית המבחנים היא בכלל לא אקדמיה, בעבודות הביצועים שלי כמעט תמיד מצוינים, טובים ואני חש תהליך עמוק של למידה והתפתחות. כנראה יש משהו בשיטת ההערכה שאני צריך עוד ללמוד.
הבעיה המרכזית היא, שתואר ראשון מוערך במדעי החברה והרוח בעיקר ע"ב מבחנים, ויש -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 11.2.2016אני כל כך גאה בך!!!!!!
איזה דרך עשית!!!! -
Edit אולי כדאי שתתחיל לפרק בעיותיך לגורמים כדי לטפל בכל בעיה ובעיה בנפרד ולא ביחד ? העייפות היא תוצאה של מחשבות רבות מידי.. תן לעצמך כמה שעות ביום מנוחה , תעשה דברים שאתה אוהב , תרקוד תשיר תצייר תתחבק או כל דבר שעושה לך טוב... בעיותיך ימתינו בסבלנות .. אל תלחץ מדעתם של אחרים ..החשוב ביותר זה שאתה תקבל עצמך ותאמין בדרכך גם אם היא מלאה במהמורות ! -
Edit אני חש ירידת מתח. השיחות עם אבא שלי, המבחנים שלא הצלחתי בהם כפי שרציתי. אני למוד אכזבות. חציתי דרך כל כך ארוכה אבל בימים האחרונים אני מבולבל ומתקשה להאמין שאוכל לעמוד בכל האתגרים שהצבתי לפני. בסוף. המציאות לא השתנתה על אף החלפת הגישה הדרסטית. ההורים אותם הורים, מסר לכאורה מקבל אבל בתכלס ממש לא ואף סולד, והלימודים בשלהם - אני מדשדש על אף מאמצים עילאיים להשתפר.
אני חש תקוע ועל אף השמש היפיפיה - עצוב ואפרורי. אני מייחל לפחות משהו אחד לא יסתבך כל כך בחיי. אם יסתבך - אתמודד איתו בגבורה, אבל אולי גם לי יאיר היום פנים? -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.2.2016עצוב יקר. אל תכעס על מה שאכתוב לך עכשיו בבקשה - אבל אני מרגישה שאני חייבת להגיד לך דברים אלו: טלטל אותי המשפט "אני למוד אכזבות" עד כדי הרגשת התקוממות .בכל כך הרבה דברים הצלחת בחיים : חוננת במראה מצודד, באנטיליגנציה גבוהה , ביכולת אדירה לממש דברים. בצבא סיימת קורס קצינים, שירתת ביחידה מובחרת, התקבלת ללימודים בפקולטה יוקרתית ויש עוד ועוד - צא יקירי לשמש ותהנה ממנה - יש לך עיניים טובות ובריאות טובה עוד נכון לך עתיד שיש בו אהבה והתקדמות בכל תחום שתבחר. כמה נקודות בציונים לכאן או לכאן ממש ממש לא משנים את מסלול החיים. אסור לך לתת משקל כל כך -
Edit היי חברים. צודקות וצודקים. אין ספק שהשיפוט המחמיר לא מיטיב, שההסתכלות המקובעת על החיים לא מועילה. אבל שוב ושוב אני חוזר בעתות משבר לדמות הקורבן. אני לא אמור לחוש כך. יותר מזה, אסור לי, עם כל כך הרבה הצלחות והישגים לחוש כך.
מצד שני, למציאות חוקים משלה וכך אני מרגיש פעמים רבות. אולי שאריות מעידן אחר, עידן הנעורים המצולק שעדיין מבקר בשטח.
אני עובר תהליך ארוך, קשה ומייסר, לדעתי בסדרי גודל, מול ההורים. זה תהליך מפותל, שיש בו את שנאמר מעל פני השטח ואת מה שמשודר מתחת לו, וזה שואב המון משאבים להבין מה האמת עצמה. כמו תמיד, התדמית היא כל -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 18.2.2016עצוב יקר. אני חושבת שאתה כל הזמן מנסה לקבוע לעצמך מה אתה צריך להרגיש ואם חווית החיים שלך אחרת מזו שציפית אתה מלקה את עצמך ללא רחמים. אני חושבת שמה שחשוב זה שתלמד לקבל כל רגש שעולה בך בכבוד, ברכות ובחמלה. תלמד להתבונן בו ותניח לו לחלוף - אלו דברים שלומדים כאשר לומדים לתרגל מדיטציה בודהיסטית. אינך חייב להתלהב מסמסטר חדש. אינך חייב לרצות לנהל חיי ליליה סוערים - אתה מה שאתה...ברגע זה...מה דעתך? -
Edit היי,
נכון. אני מי שאני ואני צריך ללמוד לקבל את הרגשות מבלי להיות שיפוטי כלפיהם. אני חושב שבקרוב אלך ללמוד מדיטציה. אני בשלב יותר יציב ויכול להכיל תיאוריות מורכבות של יציבות לאורך זמן, על חשבון התמודדות עם כאב וסבל. אני חושב שאני בשלב אחר, בוגר יותר אולי. עשיתי דרך ארוכה והגיע הזמן שאלמד משהו שיחזיק אותי יציב לאורך זמן ולא יתן לי להתרגש לטובה או לרגע מההתרחשויות. אני חושב שזה עשוי מאד להתאים לי ולחיים שאני מנסה לחיות - קו יציב אחד, על חשבון מהמורות, הצלחות וכשלונות, לטוב ולרע. ואני מקווה שלמרות הגנטיקה השיפוטית כנראה זה דבר שניתן לעבו -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 27.2.2016אני מאוד גאה בך. אין לי ספק שעשית ועדיין עושה דרך ארוכה. אכן, לא פשוט להתמודד עם הגנים השיפוטיים אבל חשוב מאוד להתמודד איתם וללמוד לנווט אותם: תמיד יהיה מישהו יותר מוצלח במשהו ותמיד אפשרי שיהיו ציונים טובים יותר ותמיד אפשר להרוויח יותר - אבל - אי אפשר לחיות ככה. מרוב רצון להיות תמיד יותר טוב ויותר מוצלח אתה אף פעם לא מרוצה מאיך שאתה עכשיו....ואני לא מתכוונת רק אלייך אישית אלא אל כולנו וזו הסיבה שכל כך הרבה אנשים הולכים ללמוד את התאוריות והפרקטיקה הבודהיסטית... -
Edit היי הסמסטר התחיל אביבי וכך גם המרגש, לרוב. הייתי בתרגול אחד והיה חביב, לתיאוריה אני מאד מתחבר - אנחנו התודעה שלנו, הבחירה לראות את "הדברים כמו שהם" ברגע זה מאד מדברת אליי וכך גם השאיפה להגיע לאושר עילאי, כי אם העולם מורכב ממי שאנחנו ברגע נתון ואנו חשים בני מזל, זה משפיע מאד על ההרגשה וכך כל יום הוא נהדר בפני עצמו.
בתווך הבחור משנה שעברה חזר לתמונה - אני מאד נמשך אליו והחלפנו מבטים כל שנה שעברה, אבל ממש לא יודע אם הוא בעניין. הוא יפה במיוחד, באופן בולט. שוב חשרתי לדינמיקה של ספקולציות אודותיו ועיסוק בו וקבלת מסרים מסוימים -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 5.3.2016עצוב יקר. תאר לך שיכול להיות שהוא עצמו נמצא באותו המקום שלך ומקננות בו אותן הספקות.... דרך אחת להתמודד היא לנסות לפתח איתו סתם שיחות חולין: מה הוא לומד?, מה הוא מרגיש? וכד'. אני באמת מאמינה שתוך מספר שיחות כאלו כבר תרגיש מה קורה...מה דעתך? -
Edit יכול להיות שזו סתם פנטזיה, ואני רוצה לראות אם אני מסוגל. אבל כרגע אני מרגיש מוחלש, יש עוד שיחות עם ההורים על הנושא ועל כך שהם חרדים לגורלי עקב העובדה הזו, ובכלל לא עונה לאתגרים כאלה.
אולי אני נדרש לחשוב קצת אחרת, למצוא מישהו שלפחות הוא בעניין ויודע את זה על עצמו. לא לבחור באתגר הכי קשה בסביבה תמיד. אלא לאפשר לעצמי להכיר מישהו מקרוב, גם כך זה מורכב ומסובך ועדין, לא נראה לי שאני מסוגל לעשות את הצעד הזה מול הבחור הספציפי. האתגר יהיה לעבור לבחור אחר ולנסות לשכוח ממנו. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.3.2016יפה אמרת. אני חושבת לאור הכרותנו הארוכה ואף כתבתי לך זאת בכמה נסיבות שאתה תמיד בוחר באתגרים הכי קשים ומאיימים. מותר לך לבחור גם באתגר שאינו מאיים. בצעד קטן....אני חושבת שישנה אפשרות ליצור קשר עם אנשים שאתה יודע בוודאות את נטייתם ולהתחיל משם. מה דעתך? -
Edit הבעיה היא, שזה שוב ושוב מתקדם. אני כן מתקדם מולו אבל הוא בעצמו נראה כל כך מורכב ומסובך שזה כולל הרבה מפחי נפש. מרגיש עצוב שאולי כל הנסיונות הללו להבין, לגעת, לגשש, היו קצת לשוא. אני באמת דלוק עליו כנראה וזה מסבך את העניינים מאד. בעזרת הידידה יצרתי איתו קשר יותר קרוב, אבל זה עדיין נותר במתח של שלום-שלום, ואולי קצת מעבר לכך, אבל אם הוא בכלל לא בעניין? וזו הבעיה - אני מרגיש שכן, מהדינמיקה, מהמבטים, מההתנהלות. לא יודע. מבלבל. כמובן שכל העניין היה מבלבל בפני עצמו, אבל כאן יש כל מיני סיבות נוספות שמעיבות על הסיטואציה. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 11.3.2016הידידה לא יכולה לברר את כוונותיו?, יכול להיות שאפשר דרכה לשאול באופן ישיר. מה בעצם אתה מסכן כאן? ומצד שני או שלישי אולי כדאי להחליט מהראש שלא כדאי להיכנס לקשר עם אדם מסובך שיהפוך את החיים ליותר קשים ומסובכים? מה דעתך? -
Edit אול. הבעיה היא שאני מחליט הרבה פעמים לעבור הלאה, ושאני נתקל בו כל התכניות והתכנונים מתרסקים. אני מרגיש כלפיו הרבה דברים, היו היתר כי שנה שעברה הייתי מאד מבולבל ועברתי תהליך מאד כאוב, והוא היה סוג של אידיאל עבורי במה שהוא לומד, באיך שהוא נראה, בהערצה חסרת התקדים שהוא זוכה לה. השנה זה כבר יותר בסדר, הוא חזר מחו"ל ואני רוצה את האדם עצמו - קליל ומושך אותי מאד. לכן, אולי לומר "לא להכנס לזה" זה קצת ממני והלאה ואני צריך להתעמת עם זה כרגע כדי להיות מסוגל לעבור הלאה - איתו בקשר או בלעדיו. אני מרגיש שזה מאד הדדי אבל קשה לי לאבחן כי התגובות שלו -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 12.3.2016עצוב יקר. כואב לי לקרוא את מה שאתה כותב - כל כך הרבה ביקורת עצמית וחוסר קבלה עצמית. הבחור הזה שאתה רוצה אותו הוא סוג של הולוגרמה. אינך יודע באמת מיהו: אתה מלביש עליו סיפור אידאלי ומדמה אותו להיות מי שאתה היית רוצה להיות....במה אתה חושב שאתה נחות ממנו? אתה מוכרח לכתוב את כל הדברים הטובים שבך (ויש המון כפי שאנחנו יודעים) ולהפסיק להתבייש במי שאתה ואייך שאתה. אגב, גם אם אתה התחלת איתו והוא לא רוצה...מה זה אומר עלייך? שאתה נחות ממנו?, אנשים מנסים כל הזמן להתחיל עם אחרים ודרך אגב גם מחליטים להפסיק אחרי שמכירים ורואים שזה לא זה... האם העובדה -
Edit נכון, אני מלביש עליו סיפור. או יותר נכון הלבשתי עליו. וחשבתי שהמשכתי הלאה, אבל שהוא חזר מחו"ל הבנתי שהוא עדיין עושה לי משהו. עכשיו אני במקום אחר, אני כבר לא חש נחות לגמרי, אולי קצת. בעיקר מבחינת הנטייה, שהוא ידע, במידה והוא אכן לא בעניין. ברור לי שגם אם הוא כן בעניין הדרך עוד ארוכה מאד - ליצור את הקשר, להבין את המקום שלו, להתגבר על הדעות הקדומות ועל האגו. ברור לי. אבל משהו בו ממגנט אותי. אולי זו הדמות המושלמת שיצרתי בראשי ועדיין קיימת, למרות שאני חושב שכרגע אני ממוקד יותר באדם, בקלילות שלו וביופי שלו.
במה אני נחות ממנו? בכך שאם אגי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 13.3.2016עצוב יקר. אני בטוחה שזוגיות אוהבת ותומכת תעשה לך פלאים. הידיעה שאפשר להיות בזוגיות שאפשר לאהוב וזה אפילו קל - תשנה את כל הרגשתך ביחס לנטייה המינית. אני יודעת אני מכירה את הדברים מקרוב - וברגע שאתה שניים אתה כבר לא בודד ובהחלט מרגיש שהעולם מקום בטוח יותר. חשוב שתמצא את בן הזוג שיאפשר לך את החוויה הזו - את המקום של חבר בטוח ואוהב. אני כלל לא בטוחה שהבחור הזה ימלא את הצרכים האלו אבל לא נותר לך אלא לבחון בעצמך. מה אתה אומר? -
Edit אהלן, אני בהחלט מסכים. למרות ששמעתי דעות מהומואים אחרים, שעד שאתה לא לגמרי מגובש עם עצמך וכלפי הסביבה לא תוכל באמת להחזיק בקשר יציב. בעבר כבר נכוויתי מבחור, השגתי אותו, ואז הבנתי שזה לא "זה". כאן, הפעם, יש משהו שהוא גדול בהרבה בממדיו מסתם בחור", כי באמת מדובר במוסד שלם של פנטזיות שפתחתי לאורך הלימודים, אולי כי אני מרגיש צורך לחזור לחלק הזה שוב ושוב. אז נסיתי לבדוק, וזה נראה לי שוב, כבעבר, מורכב, קשה, מפותל מאד. זה מתקדם מאד לאט ונשאר באיזור בטחון של שיחה שטחית. אז אולי לוותר? הבעיה היא שזו לא החלטה מושכלת, כי אני חוזר אליו שוב ושוב, ו -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 17.3.2016עצוב יקר.אכן, קשה מאוד לשלוט על הלב. מאירך אפשר לבלבל אותו. מה דעתך שמצד אחד לא תפסיק לנסות עם הבחור הספציפי הזה אבל באותה עת נסה גם עם בחורים אחרים ולא "תנעל" רק עליו. פתח לך אפשרויות ...מה דעתך? -
Edit נכון. במהלך נסיון נוסף ליצור עם הבחור קשר הבנתי שזה לא ילך, אני במקום אחר. נמאס לי מהמשחקים. אני צריך בחור שמכיר בבטחון בנטייה שלו, שבטוח בעצמו, שלא משחק משחקים מיותרים. זה נמשך יותר מידי זמן וזה מתיש אותי מאד. ברקע אני מתחבר יותר לכאב, לחוסר השוויון שאני חש באופן תמידי ביחס לאחרים, בתחושות הנחיתות על מנת לטפל בהן בטיפול. והתוצר של זה הוא עייפות, חלל וריק. אני מתחיל עבודה חדשה אז נקווה שהאנרגיות החיוביות והחשיבה הלאה גם תגיע, עם האביב. -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 26.3.2016אני בהחלט מאחלת לך אביב רגשי - בהחלט מגיע לך. מאידך מהכרותינו חשוב לי לשים"על השולחן" את ההרגשה שאתה שם לך "ציפיות מכשילות". התפיסה שלך למה זו הצלחה או מה זה "בן טוב" או מה שה אדם מוצלח וכד' קשה מאוד וכמעט לא אנושית התפיסות הללו "מכתיבות" התנהגות מסויימת וכמובן רגשות בהתאם. אני שמחה ומאוד מקווה שבעניין זה של הזוגיות למרות הקשי (ואינני מזלזלת במורכבות) תבחר לך למטרה נסיון ליצור קשר מיטיב ואמיתי עם אדם שיודע באופן בהיר ויציב מה הוא רוצה , מהי מטיית ליבו ומה י נטיית מינו...בכדי שיהייה אביב בלב חשוב שתוכל לא "להנמיך ציפיות" כי זה אינו -
Edit האמת בזמן האחרון דברים די משתפרים, אני חש יציב יותר. ה-בחור המיתולוגי קצת נחלש, אבל עדיין יש הרבה רגעים שאני חושב עליו שאני בלימודים ורואה אותו. ברור שקרה משהו בנינו, וגם לו זה מוזר לדעתי שאני מתעלם מהמבטים או קר יותר או פחות מנסה להיות נגיש אליו. אין מה לעשות. וויתרתי עליו סופית כי זה מורכב מידי עבורי וגובה ממני מחיר יקר מידי.
אני משקיע המון בלימודים ובעבודה חדשה שמצאתי שמביאה לי סיפוק, והלו"ז העמוס מיטיב איתי. נראה שהולך להיות אביב מפתח וכיפי, למרות ואולי הודות לעומס הרב, לתובענות בלימודים ובעבודה, כי אני יותר יציב ועשיתי דרך כל -
Edit מאד מאד קשה לי בימים האחרונים. אני חוזר לתחושות הקשות של חוסר הקבלה וכל מפגש ארעי עם הבחור או מפגש חברתי עם אנשים וזוגות מזכיר לי, כמה אני פגיע וחלש בנושא הנטייה. קשה לי מאד לקבל את עצמי. למרות הזמן הרב שאני בטיפול, למרות הנסיונות, למרות כל המאמצים כל כך עצוב לי.
לפני כמה ימים הייתי במפגש חברתי שהיו בו מספר זוגות ופשוט קנאתי ואח"כ התקשיתי להרדם, כל כך היה לי קשה להבין פתאום, כמה אני מאחור, עוד כמה יש לצעוד ובלי או עם התגובות הקשות והמורכבות של ההורים אני בעצמי עדיין שיפוטי, שמרני ומתקשה עם עצמי. חושב על התגובות של החברים והסובביך אותי -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.4.2016עצוב יקר. לפעמים גם כאשר מאוד מתקדמים עולה משהו שמצית בנו את הכאב ונדמה כאילו כלום לא קרה אבל בדרך כלל כאשר הכאב חולף מתחברים חזרה למקום אליו הגעת. אני בהחלט מאמינה שיבוא היום וחווית החיים הזו תהיה מאחורייך. יתרה מזו גם הורייך יעשו דרך....כמי שליוותה רבים בדרך הזו אין לך מושג איזו אבן יורדת מהלב כאשר יוצאים מהארון ומפסיקים להתעסק עם מי יודע מה יודע ומתרכזים אך ורק במה שחשוב ונכון לך . מה דעתך? -
Edit הלוואי, אני מאחל לעצמי מרפא למחשבות הקשות, לתקופות הקשות מנשוא ול'העביר הילוך' ולהמשיך לחוש אהוב, אהוד ורצוי בכל מקום. זה האיחול שלי לעצמי. לא מובן מאליו, לא לי ולא לשום אדם - יודע, מכיר, הייתי שם. אבל אני זקוק לכך כמו אוויר לנשימה כדי שאוכל באמת ובתמים לממש את עצמי ולעלות על דרך יציבה יותר. עברתי תקופה קשה של המון שאלות והתחבטויות והחופשה מהלימודים לא סייעה לי בלשון המעטה. הזמן נמרח, יש לי עוד הרבה מטלות ומעט זמן. אבל אני מתנחם שתיכף חוזרים לשגרה, שהיא חזקה מהכל, וכמובן שאצליח לסיים את כלל המטלות בזמן ובציונים נאותים. מעבר לכך, אני מ -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 29.4.2016עצוב יקר. אני ממינה שאתה צריך לאפשר לכאב ובמקביל להתמודד עם המחשבות הסגורות שמלוות אותו ( אני לא אצליח להיות מאושר, לא מגיע לי... וכד׳) . אין לי ספק שעשית כברת דרך גדולה....נראה לי שבמקום לחכות להרגשה יציבה ובטוחה כדאי לנסות להרגיש את אותם ימים, שעות רגעים בהם אתה כבר עכשיו מתחיל להרגיש משהו של קבלה עצמית ושל שימחה. מה דעתך?
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.-
Edit שלום לכולם
אני לפעמים לוקח לוריוון כאשר אני בסטרס וסובל מחוסר שקט בצורה קצוני.
אבל רופא צבאי אין לו מספיק ידע בפסכיטריה והוא פחות מרופא בקופת חולים .
-
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 3.7.2014שלום רב,
בעולם התרופות יש תרופות שמיועדות לטיפול בדכאון ויש תרופות שנועדו להקל על מתחים וחרדות.
ההגדרות הן חשובות, אך עוד יותר חשוב איך אתה מרגיש.
אם אתה לוקח לוריוון וכשאתה תחת ההשפעה שלו, אתה מרגיש רגוע יותר, קל לך לקבל את אופי השירות ואתה פחות מרגיש חוסר שביעות רצון ממנו, אז הלוריוון עושה את העבודה.
אם המחשבות על המוות ועל המהות בכלל, ו"למה לספוג את הכל" כמו שכתבת, נשארות כמו שהיו לפני הלוריוון (Lorazepam), אז אני מציעה לך לא לוותר, ולהתייצב אצל המפקד הגבוה ביותר שאפשר ולדרוש את הבדיקה הפסיכיאטרית שתאפשר לך לק
-
Edit היי סימה,
תודה על התגובה. אני מעורה מאד במערכת הצבאית ונמצא בתפקיד תובעני. המחשבות על מוות מגיעות עקב זמן רב של אבלות (בנוגע לנטייה המינית) וכן עקב שירות מאד תובעני ומפקדים קשוחים ולא נחמדים (בלשון המעטה). אני משתחרר עוד מעט אז מלחמות לא יועילו לכלום. פשוט לקבל טיפול הולם. הפניה לפסיכיאטר היא לא אפשרית כרגע ואין לי עניין לקבע לי תדמית שגויה רגע לפני הסוף.
אני מניח שעקב כך אני חולה בדיכאון. השאלה היא אם להתחיל הלוריוון ולא ישר בssri, כיוון שאני יודע בודאות שיש לי דיכאון. (עפ"י כלל התסמינים ובמשך זמן רב מאד - שנים).
תודה.
-
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 3.7.2014שלום רב,
לדעתי, אין לך מה להפסיד אם תנסה את הלוריוון.
אתה נשמע לי מודע לעצמך ומכיר תרופות.
יש בעייה של ערנות עם תכשירים ממשפחת הבנזודיאזפינים, כך שאם התפקיד שלך דורש ערנות, הייתי מציעה לך לקחת רק חצי כדור בהתחלה, ולעקוב אחרי ההשפעה הפיסית שלו עליך.
לפעמים גם חצי כדור עוזר בשביל להעביר מתחים וחרדה ולהזיז אותם הצידה, ולפעמים המינון לא מזיז.
אם יש מצבים שאתה מזהה שהם בעייתיים יותר, כמו ישיבות מעצבנות, פגישה עם אדם אחד ספציפי, אז תקח את הכדור רק לפי הצורך.
אחרי שבוע של נסיונות, כשתכיר את עצמך ואת הלוריוון יותר טוב,
-
Edit סימה אני מתפעל מהמקצועיות והמוכנות שלך להעניק מהידע שלך ל"המבולבל". רציתי לשאול אם יש ידע כללי בנוגע לפיצול מינון תרופתי למשל במינון של 5 מג. במירשם לקחת פעמיים ביום 2.5 (קרדילוק) וגם במינון של 80 מג. לקחת פעמיים חצי כדור (דיובאן) .
-
Edit למבולבל. במצבך לפי תיאורך יש צורך בהקלה מיידית בטיפול התרופתי, שכנראה בלתי נמנע עד שתשתחרר. לטווח ארוך כדאי מאד להיפגש עם פסיכולוג קוגניטיבי (CBT) כדי ללמוד דרכי התמודדות ולהגביר את החוסן הנפשי שלך, (זה מאד חשוב בשלב ראשון לעשות בלי לוותר על הטיפול התרופתי). ניתן בדרך כלל לסכם על 6-10 מפגשים ולציין שזו המטרה, כך תימנע מעצמך הסתבכות עם טיפול מתמשך ותוכל לבדוק את יעילותו בזמן קצר . זהו מהלך נכון שמתאים גם להתייחסות ללבטים המיניים. מאד חשוב לעצב גישה החלטית ונחושה בכיוון שתבחר בו ולדעת גם לקבל את עצמך בהתאם להחלטה ולא להיכנס כל יום לה
-
Edit היי בנדי, כפי שהסברתי אני נמצא בטיפול פסיכותרפי מתמשך, בן קרוב לשנה, שדן בסוגיות ההתמודדות עם הנטייה המינית, היחסים עם ההורים, הדיכאון והבדידות. אני לא כ"כ מתלהב מהטיפולים קצרי המועד כי יש לי יחסית הרבה זירות לאורך זמן להתמודד עימן. למרות שזה נשמע מסקרן וחדיש הקביעה "לא להסתבך בטיפול ארוך", אולי זו דווקא התשובה היותר מעמיקה לאיך לפתור פלונטרים נפשיים ולא "זנג וגמרנו", אבל אני בוודאי מתאר כאן דיון רחב מאד בעולם הפסיכולוגיה. -
Edit סימה שלום,
מזה כחודש משתמש בחצי כדור לוריוון בשעות הלילה, לפני השינה.
הכדור האמת מייצב מאד, מצד אחד לא מעייף מידי, מצד שני מכהה מאד אתה התחושות הדכאוניות, השחורות והנטחנות על העתיד, העבר והווה ובכלל, מאפשר דיון והתקדמות ככלל.
מומלץ גם אחרי המבצע והשחרור להמשיך באותה מתכנות למרות שהתכלית של הכדור היא הרגעה לתחושות חרדה ולא טיפול פקטו בדכאון קליני, בו אני לוקה? רופא היחידה אמר שלדעתו מומלץ להמשיך באותה מתכונת, כי קשה למצוא נוסחא טובה, ואם זה עונה על הציפיות יש מקום להמשיך את הטיפול גם לאחר השחרור, באזרחות.
השאלה היא האם
-
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 27.7.2014שלום רב,
מצד אחד צודק הרופא של היחידה שקשה למצוא נוסחא טובה ולכן הגיוני להמשיך בטיפול שעובד.
מצד שני, ברגע שתשתחרר, החיים שלך ישתנו מהקצה לקצה. מה שמלחיץ היום לא יהיה קיים, ודברים חדשים יצוצו. בתור בחור צעיר, השאיפה היא לפתוח דף חדש גם בצד הבריאות ולא רק בשגרה והפעילות היומית.
כך שהנכון הוא אולי להמשיך את הטיפול בלוריוון לתקופה קצרה אחרי השחרור.
לחפש רופא משפחה שיהיה לך נעים ונוח להגיע אליו עם בעיות שוטפות, ולשתף אותו מיד כדי שיהיה רצף טיפולי ולא תיפול בין הכסאות.
בהמשך כדאי שתבדוק את האפשרות לנצל את כל מה שהצבא מע
-
Edit היי סימה, האמת שאני כבר די סגור על לימודים ומעבר למעונות כך שהחיים באמת עומדים להשתנות. אני מכיר את עצמי טוב ויודע שהייתי בדיכאון קליני המון זמן ללא טיפול תרופתי נאות. גם באזרחות, מי שיש לו נטייה לכך ולא בטוח החלים - יימצא אינדקציות דיכאוניות לבטח גם בעולם באזרחי, למרות שהוא חופשי לכאורה יותר ואלמד משהו מעניין בסביבת אנשים איכותיים מאד. השאלה היא אם לא עדיף למנוע את הדיכאון מראש, כי הוא ממתין מעבר לפינהועדיין יש לי שעות דכאוניות פה ושם אם כי פחות מבעבר. הלוריוון הייתה פשרה לאור העובדה שתור עם פסיכיאטר היה קצת לא אפשרי בעת -
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 28.7.2014שלום רב,
לכל אדם באשר הוא יש רגעים, או שעות של דכאון. ואף אחד מאתנו לא רוצה לקחת טיפול מונע. לא דומה הדבר אצל אדם שיש לו נטיה לדכאון. והשאלה אם זה המצב אצלך.
היות שאתה הוא האיש שמכיר הכי טוב את עצמך, את ההחלטות תצטרך לקבל באופן עניני כאשר תשתחרר.
מה שהמלצתי זה למצוא רופא משפחה, (אפשר גם פסיכיאטר) שתהיה לך איתו שפה משותפת ויוכל לעזור לך לקבל החלטות קשות כאלה, כל עיצה שתקבל מעל האינטרנט, אין לה כל ערך, מעבר להיותה חומר למחשבה...
בברכה,
סימה
-
Edit היי סימה,
אחרי השירות התחלתי טיפול בפטרת עור וציפורניים בterbinafine של "טבע". שתפתי את רופא העור בכך שעד לפני שבוע וחצי לקחתי חצי כדור לוריוון, והוא אמר שזה בסדר להתחיל טיפול.
נרשם באופן חד משמעי שזה "למנוע סיכונים בין-תרופתיים...במיוחד לגבי תרופות לטיפול בדיכאון הכוללות תרופות ממשפחת הטריצקליים (כגון דסיפראמין), ממשפחת ה-SSRI וממשפחת חוסמי מונואמינואוקסידאז מסוג B. "
הלוריוון שייך לקבוצה האחרונה אגב?
השאלה היא מה, אם אני רוצה להתחיל שוב טיפול בתרופות נוגדות דיכאון וחרדה כמו לוריוון או בהמשך SSRI, שהקלה עליי בזמן המבצע הצ
-
Edit ?
-
Edit
סימה לבני אני רוקחת יועצת. וזהו עיסוקי העיקרי היום. משנת 2010 אני מנהלת את "המרכז לייעוץ תרופתי אישי" שנותן מענה לאנשים שמטופלים בתרופות ותוספים רבים ויש להם שאלות או חששות מבעיות שנובעות מתרופות. ב 2016 פרסמתי וב 2021 עדכנתי את הספר "לעשות סדר בתרופות ובתוספים - בעידן שבו המידע אינסופי". שנים רבות עסקתי בהפצה והטמעה של מאגרי מידע תרופתיים לרופאים ולרוקחים בקופות החולים ובבתי החולים כרוקחת בחברת "זיעור". קודם לכן נהלתי את בתי המרקחת של בתי החולים "הלל יפה" ו"רמב"ם". נכון להיום אני מנהלת את הפודקאסט "בין הכדורים" שעוסק בתרופות ותוספים וניתן למצוא אותו בספוטיפיי, יוטיוב ובכל מקום שאתם שומעים את הפודקאסטים שלכם. למידע נוסף הכנסו לאתר של המרכז לייעוץ תרופתי אישי, https://mypharmacist.co.il/מומחה כמוני · 23.8.2014שלום רב,
מה שלומך? אני שמחה לראות שהשתחררת!
לשאלתך הראשונה: לוריוון שמכיל Lorazepam שייך למשפחת הבנזודיאזפינים, שגם הווליום, וואבן קסנקס ואחרים שייכים אליה. לא מצאתי אינטרקציות בין הלוריוון לבין ה Terbinafine .
לשאלתך השנייה: כבר כתבתי לך למעלה, אין אדם שאין לו עליות וירידות במצב רוח ובחיים. לפעמים התנודות האלה שוברות אותנו, ולפעמים מחזקות אותנו. לגבי התחלה של תרופות נוגדות דיכאון וחרדה, אם היית הבן שלי, הייתי מנסה לעזור ולתמוך בכל דרך אפשרית כשהפתרון התרופתי היה נשאר בתור מוצא אחרון ולא בתור פתרון ראשון.


- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו