Edit בלבול – הפעם מקצועי… שלום לכולם ולכולן, כתבתי כאן בעבר רבות בסוגיית הנטייה המינית. היום אני במקום אחר, מתחיל לרכוש חברים כמוני (שאוהבים גברים), יש לי עמוד שדרה פנימי שנבנה ביזע ובעמל רב ואני חש יציב. אלא מה, החיים תמיד מפתיעים. הפעם אני מבולבל בתחום המקצועי – בניתי לעצמי אישזהו מסלול של תואר במדעי החברה, אך כזה שמוביל להתפתחות מקצועית בארגונים ציבוריים ו/או פרטיים. הכיוון הוא טוב, יכול להוביל למשרות בכירות ולהזניק אותי לעמדות השפעה. אבל פתאום ב'אמצע החיים', אחרי שכבר בניתי לעצמי דרך, אני מוצא את עצמי כל כך מתבלבל לקראת סיום התואר הראשון. לא נותן לעצמי מנועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 37 תגובות בלבול – הפעם מקצועי… <p>שלום לכולם ולכולן,<br /> כתבתי כאן בעבר רבות בסוגיית הנטייה המינית. היום אני במקום אחר, מתחיל לרכוש חברים כמוני (שאוהבים גברים), יש לי עמוד שדרה פנימי שנבנה ביזע ובעמל רב ואני חש יציב. אלא מה, החיים תמיד מפתיעים. הפעם אני מבולבל בתחום המקצועי – בניתי לעצמי אישזהו מסלול של תואר במדעי החברה, אך כזה שמוביל להתפתחות מקצועית בארגונים ציבוריים ו/או פרטיים. הכיוון הוא טוב, יכול להוביל למשרות בכירות ולהזניק אותי לעמדות השפעה. אבל פתאום ב'אמצע החיים', אחרי שכבר בניתי לעצמי דרך, אני מוצא את עצמי כל כך מתבלבל לקראת סיום התואר הראשון. לא נותן לעצמי מנוח מהשאלה האם בחרתי את הכיוון הטוב, והאם אני לא צריך לשנות מסלול לתואר יוקרתי יותר, שקשור לנושא שאני מעורב בו. מדובר ב-5 שנים לפחות, לאחר מכן התמחות, הרבה לילות לבנים והרבה תסכולים, עולם תחרותי וקשה, בעצם כדי להגיע בערך לאותה נקודה: נקודת ההשפעה של המקום שאני קרוב אליו מהכיוון הנוכחי. </p> <p>אני לא יודע מאיפה מגיע הצורך הזה לחשב מסלול מחדש, למה אני לא מסוגל להסגר כבר על דרך, עבדתי כל כך קשה על יציבות ופתאום אני נתקף הרהורים עזים דווקא בתחום המקצועי, שתמיד היווה לי נחמה, ותמיד סמכתי על עצמי שאני עושה את הדבר הנכון. בכל מקרה, זו הרשמה לשנת הלימודים לא הבאה אלא זו שאחריה, וזו תקופה המתנה, ו-5 שנים מאד קשות ויש לי אישזהי חשיבה שיש כאן הרס עצמי, נכון שהמקור שלו הוא הרס יוצר, כדי שהאמירה שלי תהיה יותר משמעותית ויוקרתית, ביחס לאנשים שהם לא בוגרי התואר הזה.</p> <p>ויש כאן גם פן של התקדמות: היכולת הזו להיות כל כך הזמן בבקרה על המציאות היא הוכחה מדהימה לכך שההדחקה כבר לא פועלת מבחינתי, שאני בוחן את המציאות גם היא יכולה להכאיב, שאני מערב את עצמי באפשרויות ורוצה לבחור נכון ולהיות במקום שאני *בוחר* אותו, בוודאי ביחס לדברים שלא בחרתי. בסוף, יש כאן שיקולים של יוקרה ותדמית אבל גם של מהות – איפה האמירה שלי תהיה משמעותית יותר, מהותית יותר, אמיתית יותר?</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה