רציתי לשתף סרטון שמדבר על התמודדות אם קשיים וכמה זה הכרחי לצמיחה ולהתפתחות שלנו בתור בני אדם.
האומן מהסרטון:varg vikernes
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
מקורות העולם המודרני
במהלך התמודדותי אם תופעת הדיכאון הגעתי למסקנה שאיני סובל מבעיה אישית ואני גם לא היחיד שסובל מבעיה זו. דיכאון הנו מחלה של הנפש אך גם כן של הגוף,מדובר בביטוי חזק לגוף שאיבד את כוחותיו. המסקנה העיקרית אליה הגעתי היא שהעולם המודרני עצמו חולה. האדם איבד את דרכו. והבסיס לכך הוא ניתוק של האדם מהטבע.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
מנקודת המבט של קארל גוסטב יונג,דיכאון וחרדה היא פעולה הגנתית של הנפש כאשר היא חווה פיצול,כלומר פעילות שגויה של האינדיבידואל. הכוח הנפשי (הליבידו) נשאב מטה.כדי להצביע לאורגניזם שמשהו לא כשורה.זה יכול להיות כל דבר ,עבודה או זוגיות שכבר לא מתאימים לנו(אינם משרתים את התפתחותנו האישית) ועד לעמדה ותפיסת עולם שהפכה לחסרת תועלת ביחס למציאות חיינו. במצב זה פעולה חרדתית ונמהרת ל"פתרון" לא בהכרח תעזור,אלא צריך באמת להתבונן ולהבין את הדכאון כדי להפיק ממנו את מירב התועלת. הדיכאון הוא הכוח שלא מאפשר לנו לחיות בשקר,שבסופו של דבר קורא לנו לעשות את הד
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 14.7.2016מעניין. לאן אתה לוקח את זה בחיים האישיים שלך?, האם זה מעניק לך נקודת מבט אחרת על הסבל האישי שלך?
אני קוראת שוב ושוב את הדברים ויכולה לאמר שאולי יש בזה משהו אבל משהו זעיר. כאשר הדיכאון הוא עמוק הוא מעכב את ההתפתחות ו״ההגנה״ שלו הופכת ללא יעילה.
מה דעתך? -
Edit בלי ספק באופן כללי הוא מעקב...אך לעניות דעתי האישית הוא מעקב רק בגלל תגובה לא נכונה לדיכאון.אני מרגיש שאני מצליח מדי פעם להגיב באופן שאני חושב שהוא נכון ומחזק.לדוגמה בתקופות בהם הרגשתי את הדיכאון באופן קשה מאוד הגבתי בצורה של עוד יותר פעילות גופנית,משקולות ויציאה לטבע.ניסיתי לעשות פעולות ברמה הבסיסית,עבודה בגינה וכו. וזה עזר לא רק שזה הקל על הדיכאון ההרגשה הייתה גם שאני חוזר לעצמי,לגוף שלי.ברגע שמגיבים בצורה הזו השיפוטיות יורדת האדם הופך לפשוט יותר.במקרים אחרים אפילו מצאתי מקום מבודד וניסיתי לבטא את ההרגשה של הדיכאון בכל דרך אפשרית בצ -
Edit שלום לכולם
דכאון היא תופעה איומה שמנטרל את חיי ומוציא את המעט שמחת חיים שיש לי . אז איזה הגנה לנפש שאני מרגיש בזמן דיכאון כמו חשופית ?
אז עברו מעל מאה שנים שקארל יונג אמר ולמדנו על בשרינו שזה לא ...
אז ננסה להפיק את המיטב ממה שאין .
שלווה ורוגע לכלנו . -
Edit לא יודע. לי זה מרגיש עוזר כן לתת לדיכאון ביטוי. לחוות אותו במלואו כדי להבין ממה הוא נובע. מה השורש. הדיכאון עולה בתוכנו, הוא האחריות שלנו, לא של אף אחד אחר. והוא רק מתחזק ככל שאנחנו מתייחסים אליו כאל מפלצת נוראית שהורסת את חיינו. -
Edit אציין שנכון לעכשיו אני מרגיש את הדיכאון בתור מבחן להתגברות עצמית. אם אצלח אותו או לא זו כבר שאלה אחרת... -
Edit אני לא בטוח שהגורמים החיצוניים הם האחראים הבלעדיים על דיכאון.אדם בדיכאון יכול לשפר את תנאיו החיצוניים ועדיין להיות בדיכאון,לעומת זאת אדם אחר יכול לחיות בתנאים חיצוניים לא נוחים ואף מסוכנים ולא להרגיש דיכאון.מלחמה,עוני וכו...למה דיכאון נפוץ יותר בחברה המערבית בהם החיים נוחים יותר?
לכן אני רואה בדיכאון בתור משבר פנימי,אני חושב שהדרך לחוות אותו,היא התמודדות ישירה איתו ולבטא את ההרגשה של הדיכאון בכל דרך אפשרית,כמו שבמידה אנחנו כועסים יש לבטא את הכעס לא לעצור אותו,אם אנחנו עצובים לבכות וכו.זה יכול להיות במקביל לעשייה אך לדעתי הרבה יותר -
Edit מה שגיליתי מתוך הדיכאון האישי שלי הוא שאני חייב להתחיל לחיות את חיי במלואם. -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 17.7.2016היי לוקי. כידוע לך, היו שלושה חברה- פרויד, יונג, ואדלר. אני מתחברת הרבה יותר לגישה של אדלר. לפי הידע שלי על הפסיכולוגיה האינדיבידואלית, הגישה היא שהדיכאון אינו משרת שום מטרה. הוא המטרה. לפי אדלר, ברגע שאנחנו נולדים אנחנו מתחילים לפתח סגנון חיים שמופק מהאופי שלנו, ממה שאנחנו לומדים מההורים והסיבה החברתית שלנו. אנשים שנכנסים לדיכאון והופכים את עצמם ללא שמישים מבחינת החברה הסיקו באיזשהו שלב שזה מה שיגרום להם להיות בעלי ערך. למשל- משה גדל לזוג הורים שכל פעם שהפגין התנהגות של עצבות, כירכרו סביבו ופינקו אותו במתנות. משה למד שכדי להרגיש בעל -
Edit מעניין,כנראה שזה נכון במקרים מסויימים אבל התיאוריה הזו לא יכולה להסביר הכול.לדוגמה אנשים שנכנסים לדיכאון מתוך משבר אמצע החיים. מעבר לזה אני חושב שאדלר דיבר בעיקר על עצמו
"אדלר נולד בשנת 1870 בווינה למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. היה השני מבין שבעת הילדים של לאופולד אדלר (1922-1833), סוחר דגנים שמוצאו מקיטזה, בורגנלנד (פעם בהונגריה) ושל פאולינה בר (1906-1845), ילידת טרביטש (מורביה). הוא סבל בילדותו מרככת והיה חולני ומוגבל ביכולתו לשחק עם ילדים אחרים. מוגבלותו זו עוררה בו תחושת נחיתות ביחסיו עם אחיו וחבריו, שהמריצה אותו להשקיע את מאמצי -
Edit לדעתי האישית,גם רגשי הנחיתות של אדלר וגם המיניות האינפנטילית של פרויד הם נכונים ברמה מסויימת אך ברמה מאוד שטחית. -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 17.7.2016אני לא הכרתי את התורה של אדלר בכלל עד שהיו לי ילדים. מצאתי את עצמי בלימבו וקשיים מאוד גדולים. ואז הייתי בהרצאה של מכון אדלר. ואז- אתה פתאום קולט. האסימון נופל בגדול. ולא רק זה שבעקבות ההמלצות של השיטה שלו החיים שלך בבית עם הילדים נהיים שפויים- יותר משפויים, מעולים. אלא פתאום אתה מבין את עצמך, בתור ילד. ואז את עצמך בתור מבוגר. אתה חושב שאתה לא סובל מרגשי נחיתות ורצון להשתלב בחברה בדרכים מעוותות? אני יודעת שזה מה שמניע אותי. כל בוקר אני קמה עם רגשי נחיתות ומחשבות איך לפצות עליהן. כל שניה אני חושבת איך אני משתלבת בחברה, ואם אוהבים אותי. -
Edit בטח שלאדם יש קשר לחברה...אבל הבסיס לזה הוא דווקא התת מודע הקולקטיבי כלומר השבט,יש לאדם אחריות כלפי השבט שלו והמשפחה שלו.אבל זה רק טיפה בים. שיטת התועלתנות של אדלר חופפת ותואמת לפסיכולוגיה וראיית העולם גם של כל שאר ההוגים היהודים סוציאליסטים שחיו באותה תקופה. ואכן זה מתאים בול לצרכים הפסיכולוגים של אותם יהודים, חיים בתור שבט נבדל שמנסה להשיג לעצמו סטטוס והערכה בעולם זר ומנוכר. במידה מסויימת אני חושב שהנארטיב הזה מתאים גם כמעט לכל חברה קפיטליסטית -
Edit לדעתי אדם מפתח תלות ונמנע מאחריות בראש ובראשונה מתוך פחד,הוא תקוע באיזשהו שלב ילדי וההתפתחות שלו נעצרה מסיבה כזו או אחרת.כמובן שיש בדבר מכניזם של תועלתנות אך זה רק חלק קטן ורק על פני השטח. -
Edit הפיצול,הוא שורש הבעיה כאשר האדם מתפתח בחברה יש בתוכו שני אנשים(ואף יותר) מצד אחד יש את הילד הישות המקורית שאיתה התחלנו את חיינו,הילד חי בעכשיו ורק רוצה שיקבלו אותו כפי שהוא,במהלך ההתבגרות אותו ילד עובר התניות מהסביבה בצורה פחות או יותר דומה להיפותזה של אדלר כלומר גמול ועונש.
כעת יש לנו שתי רצונות מנוגדים(כביוכול) מצד אחד ילד והרצון שלו להיות עצמו ולחיות בעכשיו ומצד שני האדם הבוגר ואחריותו כלפי השבט. אדם אשר ממלא באופן בלעדי את הרצון של הילד אכן נשאר ילדותי וחסר יכולת לדאוג לעצמו ולקחת אחריות אמתית מצד שני אדם שמזניח את הילד והמטפח -
Edit ביקורת עצמית היא צורת תגובה אופיינית של הבוגר לילד שלעיתים רחוקות משיגה את התוצאה הרצויה . -
Edit כרגע מרגיש את הפיצול ממש חזק וגם הצורך והכמיהה לאינטגרציה בין כל החלקים השונים של העצמי.יש את משמעות חיי המוזיקה שהפכה לברורה יותר בזמן האחרון.מצד שני יש את הצורך בלשרוד ועצמאות כרגע יש מאבק בין שני החלקים בנוסף ללחץ מהסביבה.שמתבטא בשלילה טוטאלית של מה שאני רוצה לעשות.בין כל זה יש כאב וכעס מן העבר שטרם שחררתי,הרגשה של אובדן עשתונות ,אפיסת כוחות וחוסר תקווה.אל מול אהבה כלפי החיים וכול מה שהם כוללים בתוכם. -
Edit בגדול הכוונה שלי היא כזו.אתה בדיכאון,תקבל את זה,אם כל הכאב שכרוך בדבר אל תיילל ותחלום שדברים יהיו אחרת או שזה פשוט יעלם.זה פה מסיבה כלשהי.זה לא יעלם לא משנה כמה ניילל .מתוך המצב הזה שאתה נמצא כאן ועכשיו באפילה שאופפת אותך אתה צריך למצוא נקודה של אור,פה כאן ועכשיו,לא בעתיד וורוד יותר ולא בפנטזיות.
מתוך הכאוס יוצא סדר,מתוך החושך יוצא אור -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 20.7.2016לוקי- מכירה את הצורך הזה לעשות משהו שאוהבים, ומצד שני לפחד מזה, לפחד מהמאמץ המתיש, ומהצורך להלחם בשיניים ובציפורניים בסביבה שלך כדי שתאפשר לך לעשות מה שאתה אוהב. לפני כמה שנים הייתי אומרת לך- לך על זה, זה שווה את זה, תעשה מה שאתה אוהב, במקביל תעבוד כמו חמור, תתאמץ ותלחם בכולם. היום אני כבר יותר סקפטית. אולי כי אני עייפה מהחיים. אני כי להלחם בכולם זה מתיש. וגם לעבוד כמו חמור. אם הייתי צריכה לתת לך עצה: הייתי אומרת, תנסה, תשתין על מה שכולם אומרים, ואם קשה לך מדי, ובא לך להפסיק, תפסיק. מה תפסיד?. האפילה שאתה מדבר עליה מוכרת לי. בזמן האחר -
Edit היי ביצועית,כן אני מלחין וכותב.מעוניין לפתח את זה וללמוד קומפוזיציה קלאסית.באופן כללי אני מרגיש פחות מלחמה אם הסביבה,אני מזהה את הביקורת שלהם בתור מראה לסקפטיות שקיימת כבר בתוכי.
לגבי האפילה,זה הזדמנות לראות משהו שלרוב האנשים פשוט אין גישה. המעמקים, המקום הנמוך בו אנו נמצאים בזמן הדיכאון.ברגע הזה בו אנחנו מאבדים הכל...וכבר אין תקווה,דווקה שם יש איזושהי הזדמנות שברוב המקרים אנחנו בכלל לא מודעים אליה.אי אפשר לדבר על זה באופן שכלתני,צריך לחוות את זה.יש סרט שדי מדבר על זה אם את מכירה "fight club"
הקטע הזה מסכם את הנקודה בצורה מושלמת:
http -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.7.2016הי לכם יקרים. הדיון כאן הוא מאוד מלמד וחשוב. מבחינתי לאחר שלמדתי גם אצל ה״מניקסים״ יש להם הרבה סרטונים באינטרנט .אני מאוד מתחברת למה שלוקי אומר. שני דברים חשובים מאוד לתת עליהם את הדעת בזמן דיכאון האחד הוא המחשבות שלנו: מה אנחנו אומרים לעצמנו?, האם זו האמת?, האם זה משרת את מטרותינו? והדבר השני הוא שחרור המועקה הגופנית- לתת לכאב לצאת בבכי, אנחות, דיבור כל דרך העיקר שלא לאפשר לו להישאר.... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.7.2016יחד עם כל זאת מניסיוני העשיר איננו יודעים עדיין את כל המנגנונים של הדיכאון. האם ידעתם למשל שישנה תאוריה שרעלנים שונים תוקפים את המוח?, לכן מבחינתי גם טיפול תרופתי הוא הרבה פעמים אופציה טובה לפחות בשביל להרים את הכוחות בכדי להתחיל לפעול אחרת... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 22.7.2016אשמח אם תמשיכו את הדיון ונלך ונעשיר כולנו את הידע שיש לנו וגם את הדרכים לפעול. ישר כוח.... אתם מדהימים... -
Edit יש לי נסיון אם טיפול תרופתי,המסקנה האישית שהגעתי אליה היא שמדובר בסמים לכל דבר,וכאלה שגם יוצרים תלות לאורך זמן.המידה בה הם עוזרים זהה למידה בה סמים מכל סוג אחר עוזרים בתפקוד היום יומי,כמה אנשים היו משתגעים בלי הכוסית היומית,הסיגריה או סדרת הטלוויזיה האהובה?רוב האנשים אכן מתחזקים את עצמם אם התמכרות או פטיש כזה או אחר.
השאלה היא האם אנחנו רוצים לטפל בסימפטומים או במחלה? אני תוהה לגבי טיפול זמני אם סמים,האם הוא באמת אפקטיבי או שהוא פשוט שם את כל התהליך בהולד.לדעתי יש לקחת בחשבון גם פקטור נוסף שאין להתעלם ממנו וזהו חברות התרופות שעושות אלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
בתוך באר עמוקה,מחזיק חזק
טפטוף של מים,בקצב אחיד
במבט אל השמש,צחוק וסגידה
מחליט לשקוע,מטה לתחתית
להקריב את עצמי לעצמי
אל המעמקים של הלא נודע
כדי להשיג משהו צריך קורבן
להרוג את זה אשר מבקש למות
בכל אדם שני חלקים
האחד עייף וחלש קורבני
השני ער,מלא חיים ושמחה
טפטוף של מים,בקצב אחיד
במבט אל השמש,צחוק וסגידה
מחליט לשקוע,מטה לתחתית
להקריב את עצמי לעצמי
אל המעמקים של הלא נודע
כדי להשיג משהו צריך קורבן
להרוג את זה אשר מבקש למות
בכל אדם שני חלקים
האחד עייף וחלש קורבני
השני ער,מלא חיים ושמחה
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.7.2016מה שחשוב הוא לבחור בחלק הנכון לטפח אותו... -
Edit Stay in the darkness until you find a spot of light.
light comes not from light but from darkness
the shaman was allways a sick man but one who healed himself and than healed
everyone else .
Healer heal yourself!
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
כל תקופה בחיי בה הרגשתי שיפור במצבי,המאפיין הבולט בתקופה הזו היה תמיד המדיטציה.באותן תקופות של רוממות הייתה גם שלווה פנימית ובהירות.הבסיס לזה הוא הפרדה,הבנה ראשונית והתעוררות לכך שהמחשבות התחושות והרגשות אינן מי שאנחנו.
דיכאון וחרדה מאופיינים באובדן של המודעות הזו,בהזדהות אם המחשבות,התחושות והרגשות.
תאווה ופחד שזורים זה בזה במעגל אינסופי...
חשוב להבין שאין מה לפתור,הרגשות שם,המחשבות שם,הפחדים שם,התשוקות שם...לא להתערבב בהם.להישאר שלו,מתבונן.
כמו צייד,דרוך וערני
דיכאון וחרדה מאופיינים באובדן של המודעות הזו,בהזדהות אם המחשבות,התחושות והרגשות.
תאווה ופחד שזורים זה בזה במעגל אינסופי...
חשוב להבין שאין מה לפתור,הרגשות שם,המחשבות שם,הפחדים שם,התשוקות שם...לא להתערבב בהם.להישאר שלו,מתבונן.
כמו צייד,דרוך וערני
-
Edit
ד"ר מיכה וייס בעבודתי הציבורית אני הפסיכולוג הראשי במחלקה להפרעות אכילה למבוגרים בתל-השומר. אני מטפל הן בפסיכותרפיה בגוון התייחסותי והן בגישת ה-DBT, בהתאמה לצורכי המטופלים. הקליניקה שלי ממוקמת בגבעתיים, בגבול ת\"א.חבר קהילה · 6.7.2016טוב שיש לך את הדרכים שלך להתמודד עם המורכבויות. -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 7.7.2016אני התחלתי להתעניין במיינדפולנס מדיטיישן. בעיקר של ג'ון קבט צין, אני אוהבת את ajahn brahn . נתן לי הרבה תובנות אבל נורא קשה לי עם זה לפעמים. לשבת במדיטציה עם המחשבות שלך- זה יכול לשגע. התמודדות עם רגשות מאוד קשים. צריך הרבה חוסן בשביל זה. -
Edit
כן צריך הרבה חוסן,כוח פנימי וכנות לא מתפשרת.באופן אישי אני פחות מתחבר לשיטות המודרניות.הטקסטים העתיקים של הבודהיזם ברורים מספיק.
באופן עקרוני צריך אומץ רב כדי ללכת בדרך הזאת.וגם פה יש סכנות,זה לא השאנטי ההיפי שהחבה המודרנית חושבת שזה -
Edit העולם המודרני מהווה את האנטיתיזה המושלמת לעקרונות של מדיטציה ושליטה עצמית.כל מה שהאדם המודרני עושה זה הסחות דעת,סיפוק של התאוות שלו ובריחה מהפחדים שלו.האדם הממוצע היום חי במצב של נוחות ושפע גדולה בהרבה מזו שהייתה למלכים בעת העתיקה.אך האם זה עשה אותו מאושר יותר? ממש לא... -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 8.7.2016הי לוקי. אתה צודק בכל מילה!!!. האם יש דרך שתוכל ללמד אותנו כאן איך לעשות זאת?, האם ישנם טקסטים מסוימים שעוזרים לך שתוכל לחלוק אותם איתנו...
תודה
אורית -
Edit אני לא בטוח שאני יכול ללמד,שכן אני בעצמי לומד ורק בתחילת הדרך.הטקסטים שאני קורא הם בעיקר מהקאנון הבודהיסטי המקורי.לדוגמה Majjhima Nikāya .http://metta.lk/tipitaka/2Sutta-Pitaka/2Majjhima-Nikaya/Majjhima1/001-mulapariyaya-sutta-e1 הטקסט הספציפי הזה עוסק בחוסר הזדהות detachment.הוא מבטא באופן מצוין את הלך הרוח הרצוי וההכרחי,ריאליסטי ללא פשרות.הטקסט חוזר שוב ושוב על הריאליזם הזה,ומונע מהקורא לשקוע בפנטזיות.המטרה הראשונית היא פיתוח של אינטליגנציה וראיה ברורה של המציאות.יש להימנע מכל צורה של מיסטיקה ו wishful thinking .פשוט להתבונן. כל המס -
Edit זה אומר גם חוסר הזדהות אם מצבים נפשיים שונים כמובן.ברגע שאנחנו מזדהים אנחנו נהיים פסיביים. כמו אחוזי דיבוק. כפי שהטקסט למעלה רומז הבסיס להזדהות הזו היא תאווה,אני לא מדבר על תשוקה למשהו או תחום עיסוק מסוים אלא זה כמו צמא,התמכרות.אנחנו מתמנכרים לתחושה מזוייפת של ביטחון אנחנו נהיים שאננים רדומים.אחרי זמן מה אנחנו מתפקחים מהאשליה מבינים שהבטחון היה מזוייף,אנחנו סובלים.
"it is not what happend to you but how you react that matters"
-old european proverb -
Edit כן,עדיין יש הרבה קשיים.דיכאון וחרדה,חרטה ואשמה.יש עוד דברים רבים בחיי בהם אני צריך להשתפר,זוגיות עבודה וכו..אבל במהלך הדרך הבנתי שבראש סדר העדיפויות צריך לעמוד הבריאות הפיזית והנפשית,שליטה עצמית. יש את המלחמה הפנימית ויש את המלחמה החיצונית.המלחמה החיצונית היא רק מראה למלחמה הפנימית שהיא העיקר. זוהי לא דרך להקלה או לנחת אלא מדובר כפי שאמרת בדרך חיים.והדרך חיים הזו הינה דרך חיים הירואית,האדם שהולך בדרך הזו בדרך כלל לא מחפש מים שקטים אלא בדיוק ההפך הוא מברך את הסערה והקשיים! הוא יודע שדרך הקושי והמאבק הוא יהיה חזק יותר.
הטבע הוא אכזרי -
Edit חיים בהתאם לטבע,אם הטבע בקצב של אמא אדמה.לא למהר,לא להשתהות...יש בתוכנו כוח פנימי שמניע,האמת שלנו...מבחוץ יש פחדים,ציפיות מהסביבה ולחצים שונים.כל יום אנחנו בוחרים בין הקול של הטבע שלנו הפנימי,לקול החיצוני...רוב האנשים הולכים אם העדר ומאבדים את עצמם. הרבה פעמים משבר זה הזדמנות -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 9.7.2016נכון. אני מאמינה בכל העקרונות האלה. מצד שני, החרדה שלי לא נותנת לי לא להיות קשורה, כי עמוק בפנים אני מאמינה שאם אני לא אאחז, אני אגיע לאבדון. אז מצד אחד אני אומרת לעצמי לא להאחז, מצד שני אני חושבת שאם אני לא אאחז אני אצטרך לוותר על כל מה שנזירים בודהיסטים נמנעים ממנו- כסף, משפחה, מין, בגדים, נעליים. ואני לא מוכנה. המשפחה שלי, וההשרדות שלי יותר חשובה לי מהבריאות המנטלית שלי, ואז אני חייבת להאחז. וכשאני נאחזת מגיעים כל השדים. -
Edit וההיאחזות לא מביאה אותנו לאבדון? -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 10.7.2016כן, באיזשהו שלב חשבתי שזה הפתרון בשבילי. הקטע הוא שזה לא פתרון קסם. זו עבודה קשה. וברגע של קושי, זה הדבר הראשון שעף מהחלון ולא עובד בשבילי. זה לא משהו להתרפק עליו, זה כמו דיאטה חריפה. בשבילי, בכל אופן. זה הפוך מהטבע שלי. כדי להרגע אני צריכה לעשות, וכשאני אומרת לעצמי כל הזמן לא לעשות, הנפש שלי במאבקים מהגיהנום. אני מרגישה מצוקה מאוד קשה, דכאון, שנאה עצמית, עייפות, חוסר אמונה. ואז, כמו בבינג' של שתיה או אכילה, הכל חוזר כמו בומרנג ואני בעשיה קומפולסיבית מטורפת, עד שאני נרגעת. -
Edit היי,אל תיכנסי לזה בקטע מזוכיסטי של עבודה קשה...זה המצב הטבעי שלנו אם יש משהו שאסור לך להקריב זה את זה.זה לא הפוך מהטבע שלך,דאגה וחרדה זה הפוך מהטבע. הטבע לא חרד,הטבע לא דואג...ממה שאת כותבת אני יכול לראות שיש בך רצון אמיתי וכנה לחופש.זה הרצון שהביא אותך למדיטציה.אבל חשוב לא לקחת את זה בתור 'דיאטה חריפה'.כל צורה של סגפנות פה זה החטאת המטרה.המאמץ במטרה לא צריך להיות מאמץ 'קשה' או מאמץ 'קל',אלא מאמץ נכון,וסבלנות.
being a hero means holding just one moment longer
בזמן הדכאון,שנאה עצמית,עייפות חוסר אמונה,להצליח לעשות מדיטציה(או אפילו לנסות) -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 12.7.2016כן. יש לי נטייה להכנס להכל בקטע קשה.
חזרתי עכשיו לעשות קצת מדיטציה לפני שאני הולכת לישון, וזה עוזר לי.
מנסה לקחת את זה בקלות בקטע של לגרום לזה לעזור לי, אם לא אז לא נורא.
גם מנסה תמצית צמחים של אריאלה נטר להרגעות. לאט לאט נקווה לטוב. -
Edit כל הפעמים בהן ניסיתי לעשות רייקי או מדיטציה נגמרו בתסכול עמוק והגבירו את דיכאוני. אין לי שום אפשרות להתנתק.
נרשמתי לקורס, וכשרק שמעתי שהדרישות בו הן לערוך מדיטציה פעמיים ביום - פרשתי.
ראשי טוחן ללא הפסקה. אני בוהה והמחשבות מתערבלות.
לאחרונה נאלצתי להודות בפני עצמי שאני נושאת מטענים של חרדות ומתח. כל צפצוף של מכונית מקפיץ אותי. אני פוחדת לנהוג במכונית. התקפי רעד ופיק ברכיים משתלטים עליי. כאבי ראש ופעימות לב חזקות מנטרלים אותי ואני בורחת לשינה היסטרית.
לא קרה שום דבר ספציפי לאחרונה שאמור היה לגרום לתופעות אלה, אבל המצב הולך ורע עד -
Edit
ביצועית סובלת מחרדות שנוגעות לביצוע בתחום העבודה ואו סי די באותו נושא. וורקוהוליקית עם כל הסממנים ,מאז הילדות כנראה.חבר קהילה · 16.7.2016הי עדינלה. זה לא קל להכנס למצב התנתקות מדיטטבית, ונראה לי שלאנשים שמפחדים להתעמת עם המחשבות האיומות שלהם, כמו אנשים שהם לא מאוד יציבים מבחינה רגשית, זה יותר קשה. אני חושבת בכל אופן שלא כדאי לחשוב שזה יביא איזה רוגע. חשוב לדעתי לעשות את זה כדי לקבל תובנות. כדי לשבת ובאמת להקשיב למה שמתרחש במוח מדי פעם. לעכל ולהבין מה קורה שם. תחשבי על עצמך כמנתחת, שמגיעה לפצע נגוע ונוראי. כדאי לפעמים לנקות שם, לתפור משהו. אם יותר מדי קשה אז ללכת, ואז לחזור. התנאים הם לא אידאלים. אבל כדאי מדי פעם. לא להכריח, רק פעולה של תחזוקה כזו.
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אחרי כמעט 8 חודשים בלי פורנו נשברתי...הדחף והטמטום הביסו אותי...8 חודשים ששמרתי על משמעת של בלי פורנו בלי אלכוהול,פעילות גופנית...
אני לא חושב שכל העבודה הלכה לפח אבל ללא ספק ההתמכרות עדיין כאן,הייתי בטוח מדי.חשבתי שהבסתי את המחלה הארורה הזו.אני כותב את זה כאן בתור הבטחה לעצמי... אני לא יפול לזבל המנוון הזה שוב.פעם הבאה שיתעורר הדחף,אני זורק את המחשב מהחלון לפני שאני נכנע (:
אני לא חושב שכל העבודה הלכה לפח אבל ללא ספק ההתמכרות עדיין כאן,הייתי בטוח מדי.חשבתי שהבסתי את המחלה הארורה הזו.אני כותב את זה כאן בתור הבטחה לעצמי... אני לא יפול לזבל המנוון הזה שוב.פעם הבאה שיתעורר הדחף,אני זורק את המחשב מהחלון לפני שאני נכנע (:
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 2.7.2016לוקי יקר. כל הכבוד לך שהצלחת לעמוד במילה שלך במשך שמונה חודשים!!!!! האם עשית זאת לבד או קיבלת סיוע? גם עבורנו וגם עבור עצמך ... האם אתה יכול להסביר למה דווקא הפורנו להרגשתך הוא שהורס את חייך?, האם מדובר בעמדה מוסרית או בהתמכרות הרסנית מבחינת המשמעויות שלה בחייך? -
Edit תודה,
כן הצלחתי לבד,מבחינתי מדובר בהתמכרות לכל דבר,אני יכול להגיד שבחוויה האישית זה נתפס אצלי כלא פחות חמור מהתמכרות לסמים...שחכתי לציין שמספר חודשים לפני כן נגמלתי מסיגריות(גם כן מתוך החלטה אישית). הפורנו מבחינתי הינו ככל סם אחר,הוא תיפקד בתור משכך כאבים ובסופו של דבר שיעבד אותי.הפורנו והסיגריות הן לא הדברים שהורסים את חיי,אלו רק סימפטומים,זה הצורך עצמו בהתמכרות,האיחזות במשהו, craving. הכניעה לדחף הזה היא חולשה ובורות. אין זה משנה אם ההתמכרות היא לפרונו,לקוקאין או אף למערכת יחסים.העבודה העצמית היא לחסל את החולשה,לחסל את הבורות,ליצור -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 3.7.2016לוקי יקר. כל הכבוד לך!!!! אתה דוגמה לאומץ ונחישות. יחד עם זאת אני רוצה לתת לך פנס קטן לדרך: השימוש בכל סם ממכר הוא בשביל לא להרגיש כאב. לנו הבוגרים יש פחד אדיר מלהתעמת עם הכאב שבתוכנו.... לאפשר לו לצאת. נסה לבחון מה הכאב שלך?, עם מה אתה פוחד להתמודד. טיפול בהתמכרות הוא שלב הכרחי שבלעדיו לא תוכל להיעשות כל התקדמות אבל התמודדות עם הכאב תאפשר לך לחיות חיים מלאים ולהמשיך קדימה..
מה דעתך? -
Edit כן אני מסכים,אני גם מנסה להבין מה המקור של הפחד והכאב..בדרך כלל אני משתמש בפחד בתור סימן למה שאני צריך לעשות.הרבה פעמים המשכתי בעבודה מסויימת או הלכתי לפגוש אנשים רק מהסיבה שהסיטואציה הפחידה אותי ובדרך כלל ברגע שהאתגר הסתיים כך גם העניין שלי בו נגמר.ההרגשה העיקרית של הכאב נובעת מתחושה עמוקה של חוסר שייכות.אני מרגיש זר בכל מקום,גם בתקופות בהם הייתי כל יום אם חברים תמיד הרגשתי זר.יש בי תמיד סוג של תחושת נוסטלגיה וגעגועים למקומות שמעולם לא הייתי בהם.המקומות היחידים בהם אני מרגיש שייך זה שאני במרחב בטבע,בבדידות.אבל התחושה של הכאב והפחד מה -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 10.7.2016לוקי יקר. נשמע שאתה אדם רגיש שיושב על גוף גדול של כאב. חשוב מאוד לשחרר את הכאב הזה כל זאת מבלי להאמין למחשבות המייאשות... -
Edit אני משתדל לשחרר אותו כל פעם שהוא בא,אני בוכה לעיתים קרובות יותר עכשיו.בפעמים קשות יותר הלכתי למקומות מבודדים וצעקתי ואמרתי מה שיש לי הלב...זה עוזר.זה נתן הרגשה חיובית של שחרור.הבעיה היא כפי שציינת.המחשבות המייאשות.לפעמים אני מצליח ולא מאמין להם.ובפעמים אחרות אני נופל.מאמין בהם לחלוטין. -
Edit אני מזהה את המחשבות שהן באות בתור לא הגיוניות ולא עוזרות...אך הבעיה היא ברגע שאותן מחשבות מהדהדות יחד אם הסביבה הקרובה בעיקר משפחה,בצורה של ביקורת.זה מרגיש כאילו אני שותה רעל שלאט לאט גורר אותי מטה.ליאוש,לחוסר תפקוד.אני מנסה לפתח עור עבה יותר.אבל באמת בזמן האחרון גיליתי כמה שאני רגיש אחרי הרבה זמן שפשוט אטמתי את עצמי לסביבה ולרגשותיי(שעזר לי לתפקד יותר טוב אך אם מחיר כבד).עכשיו נראה שכל דבר קטן,המילה הכי קטנה יכולה לשבור אותי.יש דברים שאני רוצה להשיג בחיי,להתעסק במוזיקה,למצוא אהבה,לעבור לגור באזור כפרי ולגדל את המזון שלי מהאדמה. ואני -
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 15.7.2016לוקי יקר. החלום שלך מציאותי אך לא פשוט לישום. אל תיפול ברוחך, תכנן את הדברים צעד צעד. בנוגע להערות המרעילות... כתוב לך משפטים מעצימים שמדברים אלייך ושנן אותם כל יום בוקר וערב. מה דעתך? -
Edit תודה,אני יעשה את זה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק