כל תקופה בחיי בה הרגשתי שיפור במצבי,המאפיין הבולט בתקופה הזו היה תמיד המדיטציה.באותן תקופות של רוממות הייתה גם שלווה פנימית ובהירות.הבסיס לזה הוא הפרדה,הבנה ראשונית והתעוררות לכך שהמחשבות התחושות והרגשות אינן מי שאנחנו.
דיכאון וחרדה מאופיינים באובדן של המודעות הזו,בהזדהות אם המחשבות,התחושות והרגשות.
תאווה ופחד שזורים זה בזה במעגל אינסופי…
חשוב להבין שאין מה לפתור,הרגשות שם,המחשבות שם,הפחדים שם,התשוקות שם…לא להתערבב בהם.להישאר שלו,מתבונן.
כמו צייד,דרוך וערני