אני מרגישה די קטנה לעומת כל מי שכותב פה.. אני בת 14.
אולי אחרי מה שאני אכתוב פה יחשבו שאני קטנה מידי כדי להבין מה זה טראומה..
בזמן האחרון עם כל הפיגועים האלו
נהייתי מאוד בלחץ... אפילו סתם להסתובב ברחוב. החדשות היו מפוצצות בכתבות על דברים שקורים ואני לא יכלתי שלא לראות כי ההורים שלי צריכים להתעדכן.
היום ראיתי שהיה פיגוע בגן שמואל, שזה 5 דקות מהבית שלי. כששמעתי את זה נכנסתי לסוג של טראומה. התחלתי לבכות ולרעוד. אחרי זה אמרו שהוא ברח לעיר שלי. ממש! ועכשיו אני בכלל לא יודעת מה לעשות, אני לא יודעת אם תפסו אותו או שלא.. בנתיים אני רק בוכ
קצת על עצמי
If your hobby is eating, we will be a good friends.
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
מלחמה?
בזמן האחרון אני מרגישה מבולבלת וחסרת ביטחון בארץ שלי. אני מרגישה שאפילו להסתובב בחצר שלי הופך להיות סיוט. כאילו הכל נסגר עלי וכל אדם שמסתובב ברחוב אני מיד חושדת בו. כאילו הוא יתקוף אותי וישלוף סכין.
אני ביומיים האחרונים
הבנתי שאני נפגעתי רגשית מהמצב הבטחוני כרגע...
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
אני אגיד לך משהו שאולי ישמע נדוש: אל תעצרי את שגרת החיים שלך בגלל הפיגועים.
אם להיות כנה, בעיניי אנחנו לא מספיק חזקים מול הטרור. שלא לומר שיש לנו את הממשלה הכי-סופר-גרועה בעולם (עוד מעט תהיי בת 18 ותוכלי לנקום בהם בקלפי, בערך כשתיגמר תקופת הכהונה שלהם), אבל זה שהממשלה גרועה, זה לא אומר שצריך להיות בפחד.
אז נכון שמה שאני אומר לא ממש יעזור אבל... המטרה של המחבלים היא להביא אותנו למצב של שיתוק מוחלט והישארות בבית. שנפחד מהם. זה בדיוק מה שהם רוצים. אם כולנו עכשיו נעצור את שגרת חיינו ולא נלך מחר לעבודה או לבית הספר, מי שיפגע מזה ב
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחועדי 26 בוקר טוב,
אכן עוברים ימים לא קלים על מדינתינו ובהחלט יש סיבה לדאגה ולחרדות שאת מתארת.
החשיפה של הארועים אלה בתקשורת במינון לא פרופורציונאלי לא מקל על הצופים או מאזינים.
לפחד יש גם תפקיד חיובי והוא שומר אלינו. ובימים אלה בהחלט יש להיות ערניים יותר מתמיד ולדווח למשטרה על כל ארוע חריג, אדם חשוד בסביבה שלך. אזרחים גם הצעירים בהחלט יכולים לסייע לכוחות הביטחון ובלא מאט מקרים נמנעו אסונות או פיגועים גדולים יותר בזכות האזרחים. ביכולתך לעזור.
דבר נוסף, אינני יודע אם בביתך הטלביזיה פתוחה כל היום בערוצי ה
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחורציתי לספר לך שהייתי בערך בגילך כשהעיר שלי הייתה בכותרות ודי הרבה.
וזה הכי נורמלי בעולם מה שאת כותבת, את מזכירה לי את עצמי בגילך .
אני זוכרת אז שפתאום נגמרה חופשת סוכות(האירוע הראשון קרה בחופש) והתחלנו לדבר על זה שמחר צריך לנסוע לבית ספר באוטובוס ולעבור שם .. וכולם פחדו ולא ידעו מה עושם עכשיו.. סוג של סידרנו לעצמנו כללים של זהירות כי לא הייתה ברירה. אני ממש מקווה שהפעם ירגע פה הרבה יותר מהר מאז..
בכל מקרה רצית שתדעי שאת לא היחידה שמרגישה ככה , ושיש עוד אנשים שעברו את זה כשהם היו בגילך, ושאני פה אם את צריכה לדבר.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחועדי 26 ,
רציתי להוסיף לתגובה המקסימה של פנינה שנכון שיש עוד הרבה שעוברים את המצבים הלא סימפטיים יחד איתנו.
אך בניגוד להרבה אחרים לך היתה את התבונה לשתף. זה מה שהוא שלא תמיד עושים ולפעמים שומרים את הדברים בבטן. טוב עשית שפנית וספרת. הרבה פעמים תחושי הקלה בלשתף, ובשביל זה אנחנו כאן.
אם תמצאי לנכון תפני ליועצת בי"ס כפי שהמליץ דניאל.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו