אני יושבת פה מול המחשב.השעה רבע לשלוש,ואני לא מצליחה להרדם.קופצות לי שוב אותן התמונות אותן ההרגשות המוכרות רחוקות,שהיו לי אז בתקופה ההיא.בזמן הזה שהרגיש כמו נצח בלתי נגמר.שהרגיש כמו מעגל זוועות בלתי נדלה.ועוד פעם התחושות המסריחות האלו. נשימה עמוקה עמוקהאני פוקחת עניים, ורואה את השחקנית ניצבת מול הראי. "עכשיו תעשי כאלו את שונאת את עצמך, תעשי כאלו את לא רוצה להיות בגוף הזה, כאלו את מצטערת שהוא חלק