זייתוני

לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל את הסיפור. אני בזוגיות כבר 6 שנים. בניהם הבן זוג סבל מסאגות דיכאוניות, אחת מהם הייתה ממש קשה וארוכה, אני כבר עמדתי לברוח. נפלתי גם לדיכאון בגללו, ולקח לי זמן להרים את עצמי מחדש. הוא סירב לקבל כל עזרה שהיא.. אחר כך הסכים לטיפול סי בי טי וכמובן שהוא על כדורים. בשלב מסויים הפסיק את הטיפול בטענה שהוא חסר משמעות עבורו.. לאט לאט הגיע תקופה טובה.. שמחה. אני לעומתו הגעתי לטיפול שעד עכשיו מאד משמעותי עבורי . ואני חושבת שהתרופה הטובה התחילה בזכות העבודה שאני עשיתי על עצמי.. הוא הציע לי נישואים ואני מאד התרגשתי.. בתקועוד...

שלום, אני ובן זוגי כבר 4 שנים ביחד, מתוכן הוא סובל מדכאון לסירוגין 3 שנים. היו תקופות ברצפה שישב בבית ללא חשק לחיות והיו תקופות יותר מאוזנות. נשארתי איתו לאורך כל הדרך.. ליוותי אותו, תמכתי בו.. דברתי עם ההורים שלו ושאר החברים שלו לאורך כל התקופות. לאורך כל התקופות האלו עלו בי רגשות תסכול קשות כלפי דברים, חלקם גדולים חלקם פחות. מצאתי את עצמי חסרת בטחון והגעתי למצב שגם אני לא רוצה להתעורר כל בוקר. הלכתי לטיפול ובעצם שם המטפל הסביר לי שהבן זוג שלי לא פנוי אלי, כלומר הוא מלא בחרדות ובפחדים שלו שאין לו מקום להכיל אותי, ומשם נובע כל העוד...

שלום, מחפשת עצה טובה ומועילה. הבן זוג שלי עובר תקופה ממש קשה. עבר תהליך של כמה חודשים של דכאון וחרדות שבסופם התפטר מהעבודה שלו והתחיל טיפול פסיכאטרי קבוע ונטילת כדורים. בנתיים מצא עבודה חדשה התפטר שוב. הפסיכאטר שלו טס לחול ומרגיש לי שהוא ממש לא משמעותי ולא עושה איתו בכלל עבודה. המצב מדרדר מיום ליום, התקפי חרדה ובכי של כמה שעות, הוא לא עונה לי על שאלות, מאד מבולבל במחשבות שלו. כולם מתקשרים ומנסים לעזור. מחלקים לו עצות. הבעיה שהוא לא מקשיב לי. אני מתעקשת איתו על טיפול אבל הוא מסרב. מוכן להיפגש רק עם הפסיכאטר הזה שנמצא בחול ויחזור רק עודעוד...