טלי-

טופלתי בעבר אצל דיאטנית כשנה, כיום המשקל תקין (BMI בתחום התקין, נמוך בתוך התחום התקין) מבחינת אכילה, לפעמים אוכלת 5-6 פעמים ביום כמו שהיא המליצה, לפעמים פחות ואז בערב או יום יומיים אחרי אוכלת המון ואז מנסה לחזור ל 5 ארוחות ביום...ושוב אוכלת פחות מסודר ושוב...סך הכל האוכל די מזין. כיום לא סופרת קלוריות, לא אובססיבית, זה פחות מעסיק מפעם, אבל הרצון לרזות ולרדת במשקל עדיין קיים. אני בטיפול נפשי (סביב נושאים אחרים) וכרגע לא קריטי לי לדבר על אוכל ומשקל שם, ויש נושאים אחרים חשובים יותר. ואני מתלבטת, האם הרצון לרזות ולרדת במשקל, ייעלם מתיעוד...

המשקל שלי יציב כבר 9 חודשים, והוא כמעט תקין מבחינת BMI , ומכל מיני סיבות, נראה לי שהוא בסדר גם לדעת הדיאטנית . אוכלת די מסודר, אין עיסוק אובסיסבי כמו בעבר, הרצון לרזות ברקע, אבל בכל זאת אוכלת הרבה כל יום. אני לא הולכת לדיאטנית, אז מתייעצת כאן. האם כדאי להצטרף לקבוצת ריצה? והאם מישי ניסתה ולא נתנו לה להצטרף בגלל bmi ורקע של הפרעת אכילה ? האם יהיה שם גם שיח על אוכל?

הי, רציתי להבין, לפי מה מחליטים לאבחון שמישהי סובלת מהפרעת אכילה? קראתי את ההגדרות ב DSM , ועדיין, לא מצליחה להבין עד הסוף, כי לי אישית הדיאטנית ומטפלות אמרו שיש הפרעת אכילה, אנשים סביבי העירו לי תמיד, ואני עצמי עד עכשיו לא לגמרי מאמינה בזה... ולעומתי, מישהי שאני מכירה, אמרה לי שבטוחה שיש לה הפרעת אכילה, בגלל שאוכלת לא מסודר, וכל היום אוכלת, וזה רגשי וכו'. ולי זה לא הרגיש הפרעת אכילה - ממה שהיא סיפרה, זה לא שהיא סובלת ממחשבות באטרף וכו. משהי אחרת שאני מכירה, היו לה תקופות שאכלה ממש מעט, והיא בטוחה שיש לה הפרעה, אבל תכלס זה בתקופותעוד...

איך זה? כשאכלתי איך שהדיאטנית המליצה, עליתי קצת במשקל, ואז הפסקתי...ואני אוכלת מעט, ולא מצליחה לרדת שוב כמו פעם. למה זה קורה? איך זה הגיוני שאני מכניסה לגוף מעט אוכל ביחס למה שבריא ואני לא יורדת? אפילו טיפה עליתי!!! זה מפחיד אותי, כי אם אצליח לחזור לאכול כמו שאני אמורה- אז מפחדת שאעלה עוד הרבה, אם כשאני אוכלת חצי מזה אני לא יורדת... ואני בתת משקל , אבל מקבלת מחזור, ולא רוצה לעלות. ועכשיו כבר לא יודעת איך ומה לאכול, ומנסה להמשיך וכן לאכול יותר, אבל מתה להפסיק ולאכול ממש ממש ממש מעט, רק כדי להרגיש שאני מסוגלת לרדת. מה קורה לי?

לא ממש קשור לפורום, אבל גם הפרעת אכילה זה פגיעה עצמית, אז אולי כן.

המטפלת שלי, הודיעה לי שמעכשיו אם אני פוגעת בעצמי - לא משנה איך, כל פגיעה פיזית שאני רגילה לעשות  או שאחשוב לעשות, אז לא יהיה לי טיפול לאחר מכן. 
היא הסבירה שזה לטובתי, כדי להגן עלי מעצמי.
אני כועסת, ופגועה מאד מאד מאד מאד מאד. התווכחתי איתה כל הטיפול, וזה לא עזר. מעכשיו זה ככה.

זה שיטה מקובלת? הבנתי מחברה שהמטפל שלה אמר שזה שיטה שגילו במחקרים שלא עוזרת להפסיק לפגוע...
לא יודעת מה לעשות. כמה ימים הצלחתי לא לחתוך, עד שכן חתכתי אתמול...אני מפחדת להתקשר לספר לה. אעוד...

התחלתי אצל דיאטנית, הפסיכולוגית לא הסכימה לטפל בי בלי מעקב מרפאת אכילה, ואחרי שהייתי בלי טיפול שבועיים נשברתי והלכתי. 
אני לא רוצה דיאטנית. היא אומרת הרבה דברים נכונים, עזרה לי לאכול יותר כמה ימים, אבל לא רוצה להמשיך  להגיע. רע לי במרפאה. 
איך היא יכולה לעזור כשאני לא רוצה עזרה? 
הפסיכולוגית ממש ממש מגזימה, רוצה לערב את המשפחה. 
רוצה להפסיק הכל.  
המשקל בתת משקל אבל אותו דבר כמה שבועות. מיואשת. 
 

אז אני חדשה פה,
שנים עם הפרעת אכילה, בשנה האחרונה ירידה חדה במשקל וכרגע אני ממש בתת משקל.

יש כזה דבר להבריא אבל להשאר בתת משקל? או שזה בלתי אפשרי?
אני לא רוצה לעלות במשקל, איך טכנית אתן מצליחות לאכול יותר ולעלות?
מה גורם לזה שצריך להגיע לאשפוז? כי אני לא רוצה להגיע למצב כזה, יש כללים או משקל שממנו חייבים אשפוז?
כשמבריאים, אז המח מפסיק לחשוב על אוכל ולרצות לרזות כל הזמן? זה יכול לקרות?