אנונימית

אני קוראת את הפוסטים פה ורואה את השמחה בהם על ההתקדמות.. ואני חוזרת 10 שנים אחורה ורוצה להישאב לזה שוב. רוצה את השליטה באוכל, ולא הוא ישלוט בי. רוצה להיות חזקה ולא לעמוד בפיתוים. רוצה להיות רזה. קיץ אחד להרגיש טוב עם עצמי בבקיני בים, קיץ אחד.. משהו.. אני מנסה להישאב לזה לאט לאט שוב - והכל בכוונה..

אני פשוט מיואשת מהחיים האלה..אני כל פעם במחשבות ורצון שיסתיימו, יודעת שלא אעשה בסופו של דבר כלום..אבל רוצה לצאת מזה..לחיות עם בעלי ועם האהבה שלנו בשלווה.. הוא כל פעם מנסה לעזור, אבל המחשבות משתלטות.. אני לא יודעת איך יוצאים מהדיכאון הזה,מהמחשבות שלא מפסיקות ובאות באמצע כל דבר.. אני עייפה. אין לי מושג איך להרים את עצמי.. הלימודים,העבודה,המשקל,המסביב.. אין לי כוחות לכלום, אין לי כסף לדבר עם מישהו.. אני יודעת שאני צריכה עזרה ולא יודעת מאיפה לקבל אותה. אני לא יודעת אם להמשיך בלימודים, שנה א ואני כבר בת 27, אני לא סגורה, לא יודעת מה אני עוד...