Blacksmoke

אני ממש מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי... אני ממש אוהבת את האנורקסיה שלי. לא, באמת! לא רוצה טיפול, לא רוצה לצאת מזה ולהיות נורמלית. זה הדבר היחיד שאני אוהבת בעצמי. כל החיים שלי הייתי שמנה. כל החיים שלי שנאתי את עצמי ואת כמה שאהבתי לאכול. הרגשתי רע תמיד כי אף פעם לא הצלחתי לעצור את עצמי. ואז, באה האנורקסיה לא יודעת למה, לא יודעת איך, אבל היא באה, וככל שהכרתי אותה ככה אהבתי אותה יותר. פתאום יכולתי להגיד לא לאוכל, להיות ריקה ולאהוב את זה, לעשות ספורט, להיקרא שלד על ידי אותם אנשים שצחקו עלי. וכן, זה בעצם כל מה שרציתי, זה הגוף שאליו שעוד...

כשמשתחררים מאישפוז בניגוד להמלצת הרופאים (במקרה שלי אשפוז מלא במחלקה להפרעות אכילה ) זה באמת ילווה אותי בכל החיים? גם כשאני ירצה לעבוד.. או ללכת לצבא? זה פוגע בעתיד?

שלום, אני בת 16. סובלת מהפרעת אכילה שנתיים. לפני שלושה חודשים הגעתי לאישפוז במלחקה ד' בבית חולים שניידר. כעת אני במשקל תקין (לאחד שהייתי bmi 14) ואני לא רוצה להגיע למשקל היעד המתוכנן. אני כן מוכנה להגיע אליו עם אימונים ועלייה בשרירים כי המבנה גוף שלי רחב ולמרות שהמשקל לא גבוה זה נראה ככה. עכשיו אני יודעת שזה חלק מההפרעה לחשוב ככה, אבל אני באמת אומרת כי כל האנשים שמכירים אותי מסכימים שכרגע אני נראת יחסית מלאה. בכל מקרה, אני לא רוצה להמשיך את האישפוז ומכוון שאמרו לי שזה החלטה שלי אני רוצה לצאת. עכשיו השאלה שלי כזאת, האם אפשר וניתן לאשעוד...