אני ממש מרגישה שמשהו לא בסדר אצלי…
אני ממש אוהבת את האנורקסיה שלי.
לא, באמת! לא רוצה טיפול, לא רוצה לצאת מזה ולהיות נורמלית.
זה הדבר היחיד שאני אוהבת בעצמי.
כל החיים שלי הייתי שמנה. כל החיים שלי שנאתי את עצמי ואת כמה שאהבתי לאכול. הרגשתי רע תמיד כי אף פעם לא הצלחתי לעצור את עצמי.
ואז, באה האנורקסיה
לא יודעת למה,
לא יודעת איך,
אבל היא באה, וככל שהכרתי אותה ככה אהבתי אותה יותר.
פתאום יכולתי להגיד לא לאוכל, להיות ריקה ולאהוב את זה, לעשות ספורט, להיקרא שלד על ידי אותם אנשים שצחקו עלי.
וכן, זה בעצם כל מה שרציתי, זה הגוף שאליו שאפתי תמיד. ו