היי לכם ,
רציתי להתייעץ איתכם בכל הנוגע לנושא הכעס עצמי והלקאה עצמית.
אני בן אדם שלפעמיים חווה תקופות של דיכאון וחרדות לרוב זה בגלל נסיבות חיים וקשים מיוחדים שצצים מדי פעם ובאמת הרגשה של כיאילו העולם קרס עליי , לשמחתי לרוב התקופות האלה עוברות ואני מצליחה להתייצב מחדש אם כי זה לא פשוט.
בכל אופן , בתקופות הרגישות שלי שהדיכאון והחרדות משתלטות עליי אני נוהגת להתנהג בצורה מאוד חסרת ביטחון - מנסה מאוד בכל הכוח לשדר "עסקים כרגיל" וזה מתבטא בכך שאני נופלת בלשוני מבטיחה הבטחות לאחרים,מפילה עלי עוד קשיים ומנסה לתת לאנשים אקסטרה ממה שאני יכול
שלום ,
בן זוגי סובל זמן ממושך מחרדות כלליות , לאחרונה החל שימוש בכדור הציפלרקס שהוסיף יחד איתו גם דיכאון והגביר את החרדות.
הזוגיות שלנו עלתה על שרטון מאז.
אני בן אדם בעל אינטלגנציה רגשית מאוד מפותחת וידעתי להתמודד איתו כאשר סבל מחרדה בלבד (עוד מלפני נטילת הכדור).
לאחר נטילת הכדור קיבלתי בן זוג אחר , לא סובלני, עצבני , חרד , מדוכא , לא אכפת לו מכלום ורק מה שיש לו בראש זה הייאוש שלו.
איני יודעת איך להכיל ואיך להתמודד , מרגישה שכל מה שנבנה עד היום בנינו נהרס ונשבר (אנחנו בזוגיות שנים).
גם האמון נפגע אחד של השני נפגע (לא מדובר על בג
אנחנו רק בני אדם, ובפרט שלא תמיד מרגישים טוב ועושים טעויות,
אני גם עושה טעויות, ולפעמים טעויות ענקיות, שאני לא יודע איך לתקן אותם מרוב גודלם
ולימדתי את עצמי, להתחרט, בודאי שכן!
לכעוס על עצמי, בשום אופן לא, שהרי אני רק בן אדם, ובן אדם עלול לטעויות, מה לעשות,
ובפרט שאם אפילו אני לא ירחם על עצמי וידון אותי לכף זכות, מי ירחם עלי?
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו