אני אתחיל בזה שעוברים עליי ימים מאוד קשים. יש פער נורא גדול בין איך שהחברה תופסת אותי לבין השנאה העצמית שלי. מהצד אומרים לי שאני מוכשרת, יפה, טובה ועם המון פוטנציאל להצליח. ואני רואה רק שחור, מרגישה שאני לא מסוגלת לתפקד כבן אדם מן השורה, שאני כועסת, ממורמרת, ועושה אין סוף השוואות ביני לבין ״אנשים שמחים ומאושרים״ ומתמלאת ברגשות אשם, קנאה, ריקנות ודיכאון. אני כל כך רוצה להחלים לצאת מהמצב הנצחי הזה של העצבות שעוטפת אותי ולא נותנת לי לראות צבעים, חיים, אנשים. אני כבר לא יודעת מה לעשות זקוקה לעזרה. כתבתי שיר שאולי יכול להדגיש לכם מה אני מר