ש Edit דיכאון כמו חול ואין מה לאכול אני אתחיל בזה שעוברים עליי ימים מאוד קשים. יש פער נורא גדול בין איך שהחברה תופסת אותי לבין השנאה העצמית שלי. מהצד אומרים לי שאני מוכשרת, יפה, טובה ועם המון פוטנציאל להצליח. ואני רואה רק שחור, מרגישה שאני לא מסוגלת לתפקד כבן אדם מן השורה, שאני כועסת, ממורמרת, ועושה אין סוף השוואות ביני לבין ״אנשים שמחים ומאושרים״ ומתמלאת ברגשות אשם, קנאה, ריקנות ודיכאון. אני כל כך רוצה להחלים לצאת מהמצב הנצחי הזה של העצבות שעוטפת אותי ולא נותנת לי לראות צבעים, חיים, אנשים. אני כבר לא יודעת מה לעשות זקוקה לעזרה. כתבתי שיר שאולי יכול להדגיש לכם מה אני מרעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה דיכאון כמו חול ואין מה לאכול תוכן<p>אני אתחיל בזה שעוברים עליי ימים מאוד קשים. יש פער נורא גדול בין איך שהחברה תופסת אותי לבין השנאה העצמית שלי. מהצד אומרים לי שאני מוכשרת, יפה, טובה ועם המון פוטנציאל להצליח. ואני רואה רק שחור, מרגישה שאני לא מסוגלת לתפקד כבן אדם מן השורה, שאני כועסת, ממורמרת, ועושה אין סוף השוואות ביני לבין ״אנשים שמחים ומאושרים״ ומתמלאת ברגשות אשם, קנאה, ריקנות ודיכאון. אני כל כך רוצה להחלים לצאת מהמצב הנצחי הזה של העצבות שעוטפת אותי ולא נותנת לי לראות צבעים, חיים, אנשים. אני כבר לא יודעת מה לעשות זקוקה לעזרה. כתבתי שיר שאולי יכול להדגיש לכם מה אני מרגישה.<br /> קמתי ללילה מאיים,<br /> התעוררתי לחלום מרחף<br /> שבתי לניתוק מלטף<br /> יצאתי לפחד משתק</p> <p>רצתי בתוך אילוזיה<br /> נשמתי דרך אינפוזיה<br /> כיוונתי מצפון לקילקוליה<br /> ציפיתי לבוא האות הצפויה</p> <p>חיפשתי צרור של אמת<br /> כמהתי לרוגע של מת<br /> שמימיו לא צפה בחטא<br /> וחייו עברו כעת </p> <p>חייתי בעולם ללא תחליט<br /> שיוועתי למציאות רק לא למראית<br /> נפלתי אל תוך הצללים<br /> גוועתי בין כל השדים </p> <p>חשתי פיצול בין אמת לשיגעון<br /> צבעתי חלום לדיכאון<br /> הפכתי תקווה לפחדים<br /> כיסיתי רגש בציפוי קלפים </p> <p>מפזרת את ימי כדמות אפלולית<br /> מיוחדת, וגבולית<br /> שטה ואיטית.<br /> מדלגת למראית.</p> <p>צצה לי מחשבה שמעיקה ומדמיעה<br /> עיניי דומעות עד שקיעת החמה<br /> שפתיי מייללות עד צאת הלבנה<br /> ואני ממשיכה לרוץ אל תוך השכינה<br /> מייחלת לאמת ומשמעות מרגיעה<br /> מגע, חיים ואהבה<br /> רק אלו מרפאים את הצעקה.</p> <p>העצבות מתייצבת בתוך לבי המצולק<br /> הניראות מאיימת על אופיי הנמחק<br /> הקיים הלך ונמק<br /> הציור נמרח ונצלק<br /> החיוך נדלק ונשכח<br /> המספר סיפר ונישחק<br /> העוול הלך ונסלח<br /> אלוהים רק אמר בוא ותיקח </p> <p>הזילות הופצה להמונים<br /> הצביעות קיבלה גוונים<br /> החלקלקות הרקיע שחקים<br /> הזמינות יצרה מפורסמים<br /> הטיפשות קבעה חוקים<br /> ואני נותרתי עמומה כחלקיקי אמת צבעוניים.</p> <p>השתמשתי בהסוואת ראי<br /> ברחתי אל תוך קונכייתי<br /> לבשתי את כל מלתחתי<br /> חבשתי מוח נקי<br /> הפכתי ג׳אנק לבריא<br /> הסתרתי דמיון נביא<br /> ציפיתי לשינוי מהותי<br /> וקיבלתי במתנה את בגרותי.</p> <p>. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה