היי קהילה :)
בת 32, מוגדרת דיכאון כרוני, מנסה לשמור על אופטימיות.
מחפשת חבר לעט, כזה כמו של פעם. מישהו שמאמין במילים כמוני. מרגיש שכולם בחוץ מזויפים
די, נגמר לי הכוח.
אין לי כוח לכלום
לא לתחביבים שלי, לא לעבודה שלי
אני חושבת על להיפגש עם חברים קרובים אבל קשה לי המחשבה שאני אשתף על עצמי ובעצם אהיה עוד מעמסה עליהם, כנל לגבי בני משפחה
נמאס לי מזה שלשנייה הכל בסדר, סיימתי לעבוד, היו לי תכניות להמשך היום, ואז ברגע להתחיל לבכות שוב, בלי שום סיבה, לוותר על כל התכניות שהיו לי ולהיקבר במיטה, עם כרית רטובה מדמעות שאני לא יודעת על מה הן יוצאות.
אני לבד
כל כך לבד
ונמאס לי להיות אני בעולם הזה
אני לא יודעת איך להעלות את עצמי למעלה
או איך להיות אדם אחר
ופשוט נמאס לי מעצמי.
הצילו
-
14 תגובות
-