אני חוזרת הביתה אחרי שבוע ארוך בצבא ואני נאטמת
אני לא יודעת למה. אני מרחיקה את עצמי מהמשפחה שלי, נסגרת מפניהם
כל פעם שנמצאת בקרבתם אני מתמלאת ברגשות אשם על שאני לא מספיק טובה אליהם ואני לא מצליחה להיות אחרת. אני רק בורחת ונעלמת, מתחבאת שלא יראו אותי, שלא ירגישו את הקור שלי, ולא מצליחה להיפתח
ואז אני מרגישה נורא לבד. כאילו אין לי בית, כאילו אין מקום שאני יכולה לנוח בו, כי גם בבית אני בורחת וגם בצבא אני בורחת, ואני רק מחכה שהכל יעבור.
לפעמים אני מצליחה להנות ברגעים קטנים, אך גם זה רק כשמנתקת את המחשבה שלי
אני מנסה לראות את הטוב ול
-
3 תגובות
