אני לא בחרדה נוראית עכשיו, מאלו שגורמות להיפר-ונטילציה, אבל אין ספק שזה כבר בתדירות יומית. אני מרגישה חנק בנשימה, רועדת...
יש לי רקע של חרדה כלכלית.
הבנתי שאני חסרת אמצעים, לא מסוגלת יותר למחשבה על עבודה מסודרת מרוב שרע לי עם מעסיקים, בעלי מפרנס יחיד, ילד מיוחד, לא מצליחה להרים עסק והעתיד נראה רע.... בלי חסכונות, בלי אופק כלכלי, במדינה שזורקת קשישים לזבל שאפילו בדיור מוגן עם תשלום של 10אלף לחודש זורקים עליהם זין....
אני נחנקת כאן..... נלחמת חזק בהתקף אבל מרגישה שהריאות מעופרת. שוכבת בשקט, לא מסוגלת למחשבה להרים את עצמי מהמיטה לשתות או להסתובב, לא יודעת מה לעשות, איך לחלץ את עצמי מהלופ ולעוף גבוה.
-
3 תגובות
הם באים רק בלילה. אני מתוסכלת שאין לי מענה בלילה, הבית שקט, כולם ישנים אבל אי אפשר לדבר בחופשיות.... הצאט לא זמין, אין מצב לחכות יומיים למייל, האנרגיות הגבוהות שלי בצניחה חופשית וקשה לי לנשום....
אני מבינה שיש שעות פעילות, מבינה שאין מספיק מתנדבים והעומס גדול, מבינה שיש רק שיחה אחת ביום... ההגיון מאשר הכל... אבל בהתקף כשהנשימות לא יעילות וחנוק וכואב - אני רוצה להעמיד את עצמי במקום הראשון. כי מגיע לי. כי אני זקוקה לזה. כי לא טוב לי ואין לי באמת עם מי לדבר מלבדכם...
אני מתקשה להתמודד עם ההתקפים האלה. מתקשה לנשום. כואב לי בחזה. מתקשה
-
5 תגובות
לא יכולה להתקשר לקו, מרדימה ילדה קטנה והצאט וואטסאפ לא עובד לעסקי....
מי כאן להיות איתי
-
4 תגובות