Adi61

המשפט הנ"ל נאמר לי היום על ידי אמא ופגע בי כל כך. היום לראשונה בחיי הלכתי לרופאת נשים. אני דוחה את זה שנים. יש לי ממש בעיות, ואני ממש סובלת מכאבי תופת, עד עלפון כמעט כל חודש. אבל לא הלכתי. מהביישנות. עד שראיתי שהחודש המחזור ממש עושה לי בעיות, ואמרתי לאמא. והיא אמרה לי שזה יעבור. ובשביל מה לי לקבוע תורים אבל ראיתי שזה מסתבך לי החודש, אז לראשונה.. הלכתי היום בבוקר. הרופאה לא הייתה ממש נחמדה, אבל לא משנה. היא נתנה לי בדיקות. ורק דיברנו, בלי שום בדיקה. בדיוק כפי שרציתי. שאלה על עבר של מחלות במשפחה.. אז אמרתי לה סרטן של סבא.עוד...

מרגישה שאני פותחת כל כך הרבה הודעות. אבל אני לבד עכשיו בבית.. :/

:( אני ממש בלחץ נוראי.. שוב חוזרים לשגרה.. שהיא כלום.. איך אתמודד עם החזרה לכל הבעיות שלי? כשהחג היווה מן מפלט כזה לא ממש מהנה מהן? אמא היום ירדה עליי על המיילים שלי וכל כך נפגעתי. היא אמרה לי שאני כותבת כל כך הרבה ולאף אחד אין זמן לקרוא את כל זה, וזה לא מעניין אף אחד והיא ממש ממש ירדה עליי וכל כך נפגעתי. ומצד שני.. היא אמרה שכשהיא כתבה יותר מ 3 שורות לרופא המשפחה והוא אמר לה שהוא לא קרא כי זה ארוך מדי, אז היא אמרה שהיא התעצבנה ממש. אני במצב ממש גרוע, ואני מדחיקה את העובדה שהחג נגמר, אני בלחץ נוראי כי אני לוחצת את עצמעוד...

אני כותבת ומזועזעת. אף פעם לא אהבתי את הסבתא הזו מצד אבא, היא תמיד הייתה בן אדם קשה ובעייתי. אחרי שסבא נפטר, המצב שלה התחיל להתדרדר. עכשיו היא חולה באלצהיימר ושוכחת דברים, וכל שניה שואלת מחדש את אותה השאלה. עכשיו היא התקשרה לאבא.. והוא תמיד צורח עליה והיא תמיד בוכה, זה לא חדש לי. אבל הפעם, לא יכולתי לשמוע את זה. יש לה 3 בנים, וכולם מתאכזרים אליה. היא התקשרה אליו כי הבן שלה השני אמר למטפלת שלה להחביא ממנה את הכדורים, ועכשיו 9 והיא מסתכלת על הקירות והם לא נותנים לה כדור שינה כדי ללכת לישון. כי אחרי זה היא תקום בלילה ועוד...

אני לא יודעת למה אני ממשיכה לכתוב שם. התגובות שם פשוט מזעזעות!!: אנשים עיקשים ילמדו רק בדרך הקשה ורק מעצמםהקוסמת הורודה18/10/2019 | 00:29113 צריך לשחרר ולתת להם את החופש לדפוק לעצמם את החיים. ולפעמים אין מנוס מלשחרר גם כשהאדם בוחר לסיים את חייו. אי אפשר להציל את כולם בטח לא אנשים שלא פתוחים אלייך. אז שחררי. אופירה היקרה למה להתאמץ? תניהקוסמת הורודה18/10/2019 | 00:23214 לאנשים לבחור את גורלם בעצמם וליצור מהחיים שלהם זהב או חרא כאוות נפשם ןעל פי בחירתם. מה אכפת לך את לא אחראית לגורלם. זה לא תפקידך להציל אחרים. תני להם לעוד...

אני כבר לא יודעת איך להתמודד יותר. אני מוצאת את עצמי יורדת למטבח אחרי שההורים הולכים לישון, בלי נעליים, כדי שלא ישמעו, ואוכלת.. סליחה על הביטוי, כמו בהמה. הכל. מפוצצת את עצמי בזבל, עד שאני כל כך נגעלת מעצמי, והנה באות להן שוב המחשבות האובדניות. אמרתי לעצמי שאתחיל דיאטה. אז לפני שבוע, שבועיים, באמת הצלחתי לרדת 2 קילו. אבל מהר מאוד.. נראה ששום דבר לא אכפת לי, ואני חוזרת לאכול בלי הפסקה רק דברים מתוקים. אני לא אוכלת כל היום ארוחות בכלל. זה יכול להסתכם בלחמניה עם שוקולד ליום שלם, אבל עם מלא עוגיות ושטויות אחרות. אני לא יודעת מה לעעוד...