שחזור סיסמה

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

Nati

Nati

חבר קהילה
הצטרפתי ב־ 27/11/15

קצת על עצמי

Suicidal and proud

בלוגים שמעניינים אותי

Nati

אני צורח אך הגה לא יוצא מפי

אני תקוע בתוכי ולא יכול לצאת לחופשי

שקוע במחשבות וטובע בדמעות היבשות, שלא יוצאות וקיימות רק בדמיונות

מתי אחיה ולא רק אשרוד, אחייך ולא רק בחלומות

 אי פעם אמצא את מקומי, בתוכי, עם עצמי ואשוב לאהוב את החיים היפים, המתוקים שמלאים בהזדמנויות וחוויות


 משעשע לגלות את רמת הניתוק מעצמי.. באמצע סרטון ראנדומלי להסחת דעת פתאום עולה גל של תסכול וכאב עם מילים כ"כ ספציפיות שגרמו להוציא את הפלאפון ולתעד בפתקים.. תוך חצי דקה רצף המילים נקטע ואני חוזר לסרטון. לאחר כמה דק' אני מציץ על הנכתב ומרגיש ניתוק מוחלט מהמילים ובקושי זוכר מ

שיחות עמוקות. המתכון לאושר? (צילום: אתר סטוק פוטוז)
  • User Avatar
    1 תגובה

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati

I guess it's that time of the month...

 

התקופה הזאת בחודש אחרי שבועות של שקט יחסי.. שקט שקרן ומזויף, שקט שמחייך בחיוך זחוח כי הנה עברו כמה שבועות וזה הזמן שלו להתנדף, להתחפף ולפנות את המקום למציאות. מציאות רועשת, מכוערת אך אמיתית. החיוך המזויף מתחלף באחד אמיתי ומלא רשעות. מציאות שגורמת לגוף להיות נוקשה, לחזה להתכווץ והלב לכוד, מתכווץ מהעצבות, מהלחץ, מהפחד... 

לעבור בפורומים השונים ולראות אנשים מבוגרים פי כמה ממני שמרגישים דומה וחושב לעצמי שזה מה שמחכה לי.. התחלתי את המציאות הזאת ביסודי ומאז המציאות רק עולה שלבים.. בכיוון ההפוך. זו לא מצ

  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati

הפעם מה שהוביל אותי לשפל הייתה ההבנה החוזרת שאני כנראה לא אצא מהמצב הקיים... 

היא חוזרת כי אני חושב על המצב הקיים כל יום-כל היום מה שאומר שכל יום-כל היום ההבנה הזאת מנפצת את הפנטזיה הנקראית ״לחיות ולא לשרוד״.

זה כנראה מתיש כי אני מותש.. זה כנראה מבאס כי אני מבואס.. 

הפתרון הוא כמובן למחוק את המחשבה מהראש ולהמשיך הלאה. הרי כמה אפשר להתבוסס ביאוש?  כנראה לכן אני מופתע כל פעם מחדש.. שכחתי שרק לפני דקה הבנתי שהחיים הם בלתי אפשריים והנה כבר הספקתי לפנטז על חיים אחרים ועל אפשרויות אחרות ויפות יותר מהמצב הנוכחי, גם אם רק בקצת. 

כנראה אני לא שוכח

  • User Avatar
    2 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati

פותח את העיניים בחצות הלילה, אחרי חצי שעה שכבר ער אבל מנסה למשוך את השינה ולעכב את הבלתי נמנע. עירנות.

עירנות משמעותה מודעות. עירנות כלומר להיות. עירנות שלא תקדם אותי בשום צורה.

אני לא זוכר איזה יום היום אבל אני כן זוכר שזה לא משנה.

אני קם לישיבה, בוהה בקיר בעוד המודעות מתגבשת ואני מבין שיש לי 18 שעות להעביר עד שהתשישות תחזור ואוכל לחזור לישון. 

מעביר כמה שעות בצפייה בסרטונים ראנדומליים ביוטיוב בלי באמת עניין אבל לפחות הם מספקים קצת הסחת דעת. הרי הסחת דעת היא המטרה. הסחת דעת שתדחוף את המודעות הצידה אפילו אם רק לכמה רגעים בודדים.

לבסוף כבר

  • User Avatar
    9 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
נמאס מהקול של דפיקות הלב שמרעידות את כל הגוף. נמאס מהקול של הנשימות הכבדות ומלאות החרדה. נמאס מהקול של המחשבות שרבות על תשומת הלב וגורמות לכאוס. נמאס מהקול שחוזר וטוען שתאכלס כל שאלה מובילה לאותה תשובה.. 'אין תועלת בחיים האלה. פשוט תפסיק.'. ותאכלס.. הוא צודק.
  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
אינסטינקט הישרדות. מכירים את השטות הזאת? תאכלס.. למה אדם שסובל לא פועל למען השחרור מהכאב? מה עוצר אותו? פיזית הכול אפשרי ומוכן לפעולה אז למה אין פעולה? מה מונע מאיתנו לצלול לבור החשוך ולקוות לשלווה? מה גורם לנו להפסיק באמצע? מה גורם לנו להתרחק מהקצה? מה גורם לנו להמשיך בשגרה-לא שגרה הזאת שלא מקדמת אותנו לאף מקום? העבר לא רלוונטי, הווה לא קיים והמילה ׳עתיד׳ לא קיימת במילון. אז.. למה לא? למה להמשיך כצמח לא מועיל? לחיות למען כלום, בלי פריחה או פירות להנות מהם. מכירים את השטות הזאת?
  • User Avatar
    6 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
היום נפרדנו מעוד חבר בקהילה. הוא פתח פוסט שבו הודיע על כוונתו ותוך כדי עדכן איפה נמצא בתהליך עד לרגע האחרון. באותו הזמן עשרות משתמשים שהיו מחוברים סיפקו תמיכה -כמה שיכלו- ואיחלו לו לקבל את מה שרצה. סוף רגוע וללא כאבים. מדובר בקהילה בינלאומית עם מספר גדול של משתמשים שמוצאים נחמה באזור וירטואלי שבו אפשר להרגיש בנוח עם האובדנות האישית של כל אחד. המטרה היא לא לעודד אובדנות אלא לא לדחות אותה. אני כותב את זה כי לראות את הפוסט גרם לי לחשוב על ׳אין לאן לפנות׳. זה גרם לי לחשוב על כל אלה שיושבים לבד ועוברים גהינום. גהינום שאם ישתפו או
  • User Avatar
    19 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
בתאכלס.. אולי זו ה-בעיה? התסכול מהעובדה האכזרית ש.. אנחנו לבד? אפילו אנחנו עם עצמנו. אולי המחלה האמיתית היא חוסר ההבנה של הקשיים שהאדם מתמודד איתם? כאשר לא מבינים לא יכולים להזדהות, לעזור ולייעץ. לא יכולים לפתור, להקל ולהבריא. פשוט לא יכולים. נטועים בחול טובעני והתזוזה היחידה היא כלפי מטה. כמובן, כל אדם שונה וזה לא רלוונטי לכולם אבל אולי זו בדיוק הנקודה? כל אדם שונה. כן, אפשר ליצור קהילות עם אותו רקע, אבל בתאכלס? כל אדם שונה. אנחנו לבד.
  • User Avatar
    5 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
משעמם.. צריך להסיח את הדעת.. נכנס לאתר.. עובר על הפוסטים.. בא להגיב ו… בעצם..? התגובה רק תדכא אותם. עדיף לשתוק. כותבים על אופטימיות רגעית וכל מה שעולה לי זה ״ואז עולה השחר והחשיכה חוזרת״. כותבים על התאבדות וכל מה שעולה לי זה ״תאכלס.. למה לא?״. כותבים על כמה קשה וכל מה שעולה לי זה ״כן.. אאוץ׳. זה המצב.״ לפעמים אני מתלבט אם הייתי רוצה את הרגשות האלה שרואה פה. יש לכם רגעי שמחה, תקווה ואופטימיות .. אבל זה גם מוביל לנפילות קשות. בינתיים תמיד יצא ששמחתי בחלקי (כמה שאפשר לשמוח..). אני רואה פה חבר׳ה שמתארים כאב שלא יצא לי *להרגיש*.
  • User Avatar
    3 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
הישרדות ולא מעבר. לשרוד זה התעסקות ְתמידית. לחפש ללא הפסקה הסחות דעת כי רגע אחד של שקט יפתח את הדלת למחשבות. לשרוד זה תשישות. להיות ער חמש שעות, להרגיש שעברו עשרים ולדעת שיש לפחות עוד שתים עשרה. לשרוד זה לשכוח. לא להיסחב עם העבר אלא לישון ולקום מוכן לספוג את המחשבות של היום החדש. לשרוד זה להימנע. עדיף לא לעשות משהו שאולי יהיה רע או טוב מאשר לנחות על הרע. לשרוד זה להסתגר. יש מספיק קשיים פנימיים גם בלי להוסיף התערבויות מבחוץ. לשרוד זה לוותר. וויתור אולי הורג אבל אכזבות הורגות עם כאבים. לשרוד זה ריקנות רגשית. להיות אטום לסביבה ו
  • User Avatar
    8 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
תרשום. תקבע. תתכנן. תראה את העתיד! המצב ישתפר. לא, דוקטור. זה לא עובד. קניתי ציוד בשביל לרכב לאורך הארץ רצוף. אני עדיין רוצה למות. קבעתי לרכב עם קבוצה בשכונה כל ערב. אני עדיין רוצה למות. ​ קבעתי להגיע לאירוע רכיבה עוד שבוע. אני עדיין רוצה למות. קניתי כרטיס לקורס נדל"ן עוד שבועיים. אני עדײן רוצה למות. התחלתי ללמוד על מניות והשקעות. אני עדיין רוצה למות. קבעתי תור למחר עם סוכן נדל"ן. אני עדיין רוצה למות. קניתי דרמל לעיצוב יצירות מעץ. אני עדיין רוצה למות. קניתי איפד בשביל ללמוד לצייר. אני עדיין רוצה למות. הכנתי מחמצת לאפיי
  • User Avatar
    7 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
Nati
מכירים? מזדהים? תפסתי את עצמי אומר את זה לעצמי... תאכלס משפט משעשע. קצת הזוי. יש שיטענו שלא הגיוני. הרי כשעייפים בסוף היום הגיוני שלא יהיה לנו כוח.. אבל למה שלא יהיה לנו מספיק כוח ליפול למיטה עם המזרן האורטופדי בחדר האישי והמרווח שיש בו מזגן אישי שיסדר את הטמפ' בדיוק למה שצריך וכל זה בזמן שכלבה מתוקה מכורבלת בין הרגליים? אין לי מושג. אז שאלתי את עצמי. ומה שהבנתי זה.. - אסוציאציה. כשאני חושב "לישון" אני לא חושב על החדר הנעים, על המיטה הנוחה או על הכלבה המתוקה. אני חושב על שקט. שקט רועש. שקט שמאפשר כניסה של כלום והכול בו זמנית. ש
  • User Avatar
    11 תגובות

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק