משעמם.. צריך להסיח את הדעת.. נכנס לאתר.. עובר על הפוסטים.. בא להגיב ו…
בעצם..? התגובה רק תדכא אותם. עדיף לשתוק.

כותבים על אופטימיות רגעית וכל מה שעולה לי זה ״ואז עולה השחר והחשיכה חוזרת״.
כותבים על התאבדות וכל מה שעולה לי זה ״תאכלס.. למה לא?״.
כותבים על כמה קשה וכל מה שעולה לי זה ״כן.. אאוץ׳. זה המצב.״

לפעמים אני מתלבט אם הייתי רוצה את הרגשות האלה שרואה פה. יש לכם רגעי שמחה, תקווה ואופטימיות .. אבל זה גם מוביל לנפילות קשות. בינתיים תמיד יצא ששמחתי בחלקי (כמה שאפשר לשמוח..).
אני רואה פה חבר׳ה שמתארים כאב שלא יצא לי *להרגיש*. כן.. קשה