_בן של מלך_

הניגון שיוצא מן הלב
שמחולל בו ניסים,
ניגון הנשמות התואמות.

הניגון שלנו יתנגן, אם לא בזה העולם אז בזה שאחריו.
הניגון שמאחה את החורים והקרעים,
ששומר עלינו שלמים.

זה ניגון האהבה.

אני יושב עכשיו, במרפסת, קצת לפני השעה שאת הכי אוהבת.
השעה שלך.
השעה שאני מרגיש הכי קרוב שאפשר.
מול הנוף הזה שאהבתי לשלוח לך,
עם קצת רוח נעימה.
והייתי רוצה אותך פה לידי.

את יודעת שאני מתכוון לכל מילה, כשאני אומר שאני אוהב אותך כל כך.
ומתגעגע אלייך.
לקול שלך, למבט שלך, ולצחוק.
לשיחות, להודעות, למכתבים ולמתנות.
מתגעגע למראה שלך, "הנוף הכי יפה", זוכרת?
מתגעגע, באמת מתגעגע.
וכשאני חושב

את יודעת, חשבתי לי.

מה נשאר לי, היום. עכשיו.

והגעתי למסקנה, שאני לא זוכר את מה שהיה לפני.

אני לא זוכר את החושך, את הבדידות.

אני לא זוכר את הכאב, את הקושי.

אני לא זוכר את השנאה העצמית והטעם של הייאוש בפה.

אני כבר לא זוכר, כי זה לא שם.

איפה שהיה חושך, יש קרני שמש (שאני כבר פחות פוחד מהם היום).

איפה שהייתה הבדידות, יש שם אחד שנגמר ב י' שלא יוצא לי מהראש.

איפה שהיה כאב וקושי, יש היום התמודדות.

איפה שהייתה השנאה, יש אהבה, לך וגם קצת לעצמי.

ובפה, יש טעם של תקווה.

וכל זה, בזכות בחורה אחת מיוחדת, עם לב בגודל של אוקיינוס, שהסכימה להכיל את הכאב שלי, בתוך

אך לא לשווא, הדרך הובילה לכאן.

לא לחינם נמצאו בנו הכוחות, ללכת בה לכל אורכה.

ואולי היה עלינו לחצות את כל העולם, רק בכדי לזכות לגלות את מה שנסתר, הרחק אי שם,

בליבנו פנימה.

כל מה שעוברים בדרך, כל מהמורה, כל מכשול, בונה אותנו ועושה מאיתנו אנשים חזקים עד אין סוף.

כמה שנגיד שעברנו, זה בעצם כמה אנחנו חזקים.

וכמו היום, השמש תזרח גם מחר.

♡??

הייתי רוצה לקחת ממך את כל הכאב.

ללחוש מילים שיהפכו את הכל.

לתת כמו שאני זוכר, 

ולהיות בכל הכח - עד שהכל יימוג.

הייתי רוצה להיות שם בשבילך.

לשיר מנגינה שתרפא,

לתת יד שתחזק.

הייתי רוצה, אבל אני לא יכול.

ואני יודע, שהייתי נותן הכל.

כל מה שיש לי.

זה לא הרבה, אבל זה משהו.

אבל כשאני לא יכול, אז את יכולה.

יש בך כוחות שאין בשום אדם בעולם,

אני יודע. ראיתי.

יש אש ששורפת את כל המחסומים,

נחל ששובר את כל הקוצים והסלעים.

יש כל כך הרבה עוצמה בלב הזה,

יש אינסוף עומק בעיניים האלו,

שרק המחשבה עליהם גורמת לי לבכות.

אני ראיתי נשמה, ראיתי עוצמה,

וראיתי עתיד, בתוכם.

ראיתי

היום הלכתי לפסיכיאטרית.

ציפיתי... טוב לא יודע למה בדיוק ציפיתי.

אולי לכדור קסם, תרופת פלא...

משהו שיעזור לי עם הסבל הנפשי-גופני שאני עובר.

למרות שיש לי קצת שיפור בהתקפים בתקופה האחרונה, וקצת פחות סובל, עדיין אני צריך פתרון.

יצאתי עם מרשם לכדור בתוספת הבהרה "אל תפתח ציפיות..."

לא יודע מה להגיד.

באסה, נכון, ממש קיוויתי אם לא לאיזה תרופה רצינית לפחות שהיא תתן שם לתופעה הרפואית ותגיד לי שהיא מכירה את זה, אבל לא.

אני עדיין מקרה נדיר שאף אחד לא מכיר ויודע למה ואיך בדיוק אני סובל.

אבל לבנתיים אני ימשיך הלאה, בטיפול הולך טוב לאחרונה, ואני יוצא משם קצת

לפעמים,

נרגיש חשוכים.

ריקים, מרוקנים ובלתי ראויים.

לפעמים נרגיש חלולים, 

ללא מטרה ותכלית.

וישאלו?

איפה החיוך הזה הקטן?

איפה הגומות נעלמו?

מה קרה למותק שהכרנו לפני כ"כ הרבה שנים?

אז אפשר לספר שצרות, 

ואפשר לספר שכאבים והתמודדויות.

אבל בפועל, התשובה ברורה.

אדם שמתמודד - 

מעצמו נותן, ולעיתים נותן כל כך,

מתוך הכרת הכאב של האחר

עד שלעצמו אינו שומר.

האדם המשמח - לעיתים עצוב.

והמחזק והגיבור - שביר.

ועלינו לתור בזיכרוננו,

 בכל המקומות בהם הפקדנו מדם ליבנו,

בכל השברים שהדבקנו בלב אחרים,

בכל החללים שמילאנו במילים עצומות,

ולבקש מעט מאותו טוב שלנו חזרה.

הטוב שנתנו השפי

לנחל שלי.

אתה יודע, עבר הרבה זמן מאז שנפרדו דרכינו.

הרבה זמן, וגם קצת זמן.

ואני לא מצליח להפסיק לחשוב ולדאוג מה איתך.

איך הזרימה, מה איכות המים, האם אתה עדיין משבר קוצים וחוחים או שבכלל אתה אינך זורם.

אבל מיד אני נזכר כמה זה לא שאלה בכלל.

ברור שאתה זורם, ברור שאתה עוצמתי, ברור שאתה תקיף ועדין.

הרי אתה אתה! לא מישהו אחר.

ואתה זורם ותקיף, אין חשש.

הימים בהם נחתי בצילך היו הטובים בחיי.

ימים של מרגוע, של תקווה, של עוצמה.

הימים האלו אינם.

ואני שוב מחפש ותוהה.

אבל אני יודע, שאתה זורם.

זורם ושוצף כתמיד.

אני יודע, שהחיים שבכוחך לתת הינם חלק בלתי נפרד ממך, מ

If I was in the library of your mind for a while

I would place the smell of coffee next to the memory of you learning how to ride the bicycle

So you would remember that you have to start in order to find your balance

I would erase the feeling of sunlight on your skin

So you would experience it again for the first time

I would help you blur the mental image of your self-imposed imperfections

Because feeling beautiful is a decision

Maybe tamper with the spelling of your name

Just to mess with you

I realized that our existence can only be mirrore

נאלץ לעזוב... תודה לכולם ❤

הבוקר הגיעה התעודת בגרות בדואר...

אחרי 3.5 שנים שאני מנסה ללמוד, בבית לבד/עם מורה פרטי, ונסחב כל פעם להיבחן במקום אחר (זה דרך השלוחה האקסטרנית),

סוף סוף סיימתי עם זה. לא ציונים הכי טובים, אבל בהחלט יש קצת סיפוק על זה שהתמדתי והצלחתי קצת במשהו, והשלמתי טיפה ממה שלא יכולתי לעשות בעבר

שמח קצת בעצמי וגאה בי לשם שינוי

נאבדתי.

איבדתי.

איבדתי את עצמי, את החיים.

את האהבה, את האושר. 

את השמחה, את החיוך.

ונשאר רק הכאב, 

כל כך הרבה כאב.

אתה מקשיב? אתה שומע?

שאני צועק בלי מילים???? בוכה בלי דמעות??? 

שאני צריך שתתערב ועכשיו!

אני רוצה למצוא מחדש

את עצמי, אותה.

בבקשה, רק עליך אני יכול לסמוך בזה

אני פה רץ,

אייל קורא, צבי קטן שמחפש את הנחל

בבקשה תעזור לי