לנחל שלי.

אתה יודע, עבר הרבה זמן מאז שנפרדו דרכינו.

הרבה זמן, וגם קצת זמן.

ואני לא מצליח להפסיק לחשוב ולדאוג מה איתך.

איך הזרימה, מה איכות המים, האם אתה עדיין משבר קוצים וחוחים או שבכלל אתה אינך זורם.

אבל מיד אני נזכר כמה זה לא שאלה בכלל.

ברור שאתה זורם, ברור שאתה עוצמתי, ברור שאתה תקיף ועדין.

הרי אתה אתה! לא מישהו אחר.

ואתה זורם ותקיף, אין חשש.

הימים בהם נחתי בצילך היו הטובים בחיי.

ימים של מרגוע, של תקווה, של עוצמה.

הימים האלו אינם.

ואני שוב מחפש ותוהה.

אבל אני יודע, שאתה זורם.

זורם ושוצף כתמיד.

אני יודע, שהחיים שבכוחך לתת הינם חלק