אושר

דיברתי אתמול עם אחותי...בדרך כלל אינני מדברת איתה פתוח על הרגשות שלי אך החלטתי לתת צ'אנס.....
וסיפרתי לה על העצב שיש בי...על כאבים שאני חווה ....שבגדול אני בנאדם מאוד אופטימי אך העצב קיים בחיי למרות זאת...

היא זרקה לי אתמול יציאה....ואמרה לי שהיא...כצופה עליי מהצד...רואה סימנים של מאניה דיפרסיה....
לא בקטע של הגדרה....היא אומרת לי ....את רגע בהיי....כולך מבסוטה מהחיים ושנייה אחרי זה את מדוכאת ועצבנית....

לא חלילה שאני מחפשת לעצמי מחלות....אבל זה גרם לי לחשוב...
זה יכול לבוא מאלף ואחת סיבות...זה יכול להיות חוסר איזון הורמונלי.עוד...

היי מיכל...
כתבת לי באחת ההודעות שכדאי לי ללכת למעקב אצל דיאטנית להפרעות אכילה...דבר הגרם לי "להתעצבן" כי לא הבנתי במה היא שונה מדיאטנית אחרת...לא הייתי בטיפול ממוקד בהפרעות אכילה....כי לא רציתי כשהייתי יותר צעירה...רק כשהמצב שלי הדרדר אמא שלי עשתה כמה טלפונים ונבהלתי ...אז התחלתי לאכול כי לא רציתי להתאשפז(אמא שלי עובדת בתל השומר)....עכשיו ש"נרגעתי" רציתי לדעת באמת האם היום במשקל תקין יש מקום ללכת לדיאטנית?? האם היא תוכל לעזור לי לאכול נכון ובריא?
אשמח לתשובה...
אוהבת המון ומעריכה
אושר

שנה טובה לכלון!!!!
אז כמו שכתבתי לכן בהודעה הקודמת שלי...על מחשבות המתרוצצות בראשי....על הדחף הזה לצום...לבסוף זה הכריע אותי ביומיים האחרונים...קיבלתי החלטה...זהו...אני חוזרת לצום...כ"כ אוהבת את התחושה של ההיי הזה...של ההרגשה של ה"שליטה" בגופי.....אך כמו שאמרתי לכן יש בי גם את הצד הבריא שממש אבל ממש לא רוצה לסבול מכאבי תופת...מקושי בנשימה ועצבנות ואפשר פה למנות עוד הרבה תופעות לוואי לא נעימות...אז לאחר יומיים של צום...וכמעט ללא שינה...קלטתי מה אני עושה (לא שלפני זה לא קלטתי אבל הייתי קצת בהכחשה)...והחלטתי שדי...אני נלחמת בשד הזה...נמעוד...