מכירים את זה שאתם פותחים "שיחה חדשה" ומתחילים להקליד
אבל המילים לאט לאט נאבדות
ונמחקות
ובסוף אתם נשארים לבד, בלי הקול הפנימי שרצה לדבר
האצבעות משום מה כואבות
המוח לאט לאט נהיה מעורפל
ואז אתם מוותרים, סוגרים את החלון, וחוזרים למיטה
?
המחשבה הזאת, שכלום לא יעזור
מחניקה,
נראה שכולם לאט לאט מתרחקים, מפליגים ברוורס לים שלהם עצמם
ואני נשארת, עייפה
ועם אצבעות כואבות
הקהילות שלי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
היי.... אז אני לא כל כך יודעת מה להגיד, בעצם לכתוב. אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות דברים, ואת אלו שאני עושה אני עושה בקושי רב, ובהיעדר כוחות. אני סטודנטית, כרגע אני לא מצליחה ללמוד, ולא מצליחה לבצע את המשימות שדרושות ממני ממקור הפרנסה שלי (מלגה) אפילו שהמשימות הן כל כך פשוטות, אני מאשימה את עצמי כל רגע על זה שאני לא יכולה לעשות משהו כל כך קטן וזורקת לעזאזל את המקור היחיד שלי לפרנסה בתקופה של אבטלה כל כך קשה. אבל אני פשוט לא מצליחה. מעולם לא הייתי בטיפול או משהו בסגנון, וזו הפעם היחידה שאני מעיזה לכתוב משהו בפורום, כי אני מרגישה שלא מ
-
Edit
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.מנהל קהילה · 25.3.2020סימונה יקר. ראשית, אני מברכת אותך על כך שלקחת את היוזמה לידייך והחלטת לכתוב. שנית, את מתארת סימפטומים של מצוקה עזה. אני מניחה שרוב חייך היית אדם מתפקד וחיוני שהרי לא במקרה הגעת לאוניברסיטה ולעבודה שמזכה אותך במלגה...חוסר היכולת לעשות משימות פשוטות, קשי לעמוד במטלות, תחושת מועקה תמידית, האשמה עצמית, חוסר אונים, חוסר כוחות, בכי, עייפות - כל אילו הם דברים אמיתיים לגמרי והם מעידים על מצוקה אמתית!!!. במצב כזה הטקטיקה של הלכאה עצמית איננה עובדת, נהפוך הוא היא רק יותר מזיקה מאחר וחוסר האונים והמצוקה הם גדולים ומשתקים גם ככה. כמעט כל אחד מאית -
Edit אני פשוט במלחמה תמידית מול הקול שאומר לי: למה את לא קמה מהמיטה\מתקשרת למי שצריך\מבשלת? אני לא מצליחה להודות בפני עצמי, שאולי יש לי לגיטמציה לא להצליח. כי אני רק צריכה להוריד את השמיכה ולקום, זהו, זה כל מה שדרוש. אבל המלחמה הזו עדיין ממשיכה שעות. כל פעם שאני מגיעה למסקנה שאולי אני צריכה עזרה, אני מוצאת סיבה שלא, אם זה כסף, אם זה זמן, או שפשוט "אני יכולה להתמודד לבד", אבל כל פעם שאני מתמודדת, זה חוזר. בנוסף, בניגוד לעבר שאני זוכרת, כשאני כן מצליחה לבצע משימה, אני לא מרגישה הקלה, או שמחה על כך שסיימתי, אלא אני מוצאת את עצמי מותשת לגמרי ו -
Edit
מ מה נשמע אוהבת לקרוא היסטוריה .אנגלית.ספרות.לרוב אופטימית חוץ מהתקופה האחרונה .של קושי בשינה.נהנית מהדברים הקטנים של הטבע.יש לי חתולה.שיודעת לדבר.יש לנו תקשורת טובה.חבר קהילה · 26.3.2020סימונה לא נורא שיש לך רגשי אשמה.האמת זה קשה.ובלתי נסבל.אני גם עברתי את זה.כל פעם שיש לך את זה.זה משתחרר מהראש שלך.פשוט את מתנקה.זה כמו שאת פותחת ברז את רוצה מים חמים.את מחכה זמן מה.עד שיגיעו המים החמים.תני לזמן לעשות את שלו.בדרך כלל כשאין עבודה נוחים אז באים כל הכאבים.תנסי לסלוח לעצמך.ואם זה לא בא.אז זה יבוא באיזה שלב.אני מאחלת לך שתתחזקי.הזמן יעשה את שלו.וושוב יהיה לך שמחת חיים. -
Edit מה נשמע, תודה על המילים, התחברתי לדימוי עם המים החמים, כל כך קשה להאמין שהם יגיעו כשכל כך קר. אני מקווה שאת צודקת.תודה רבה!!! -
Edit
מ מה נשמע אוהבת לקרוא היסטוריה .אנגלית.ספרות.לרוב אופטימית חוץ מהתקופה האחרונה .של קושי בשינה.נהנית מהדברים הקטנים של הטבע.יש לי חתולה.שיודעת לדבר.יש לנו תקשורת טובה.חבר קהילה · 26.3.2020הנפש שלנו צריכה להתנקות כל עשור אצלי זה כל עשור קורה מצטבר.ועוד מצטבר אחר כך מתנקה.דרך אגב תקליטי את השיעורים שלך בכיתה.תחזרי הביתה תדעי את כל החומר מצוין.אני למדתי NLP אחרי הדכאון.הקלטתי ותפסתי הכל.מאוד מעניין.זה נותן לך לצאת ממצבים לא נעימים.ואת מיישמת את זה.משנה לך את תפיסת החיים.כל מיני הנחות יסוד.ראפור.ומדבר על ההצלחות שהיו לך בחיים.ז.א הרגש איך הרגשת.כשקורה לנו משהו בחיים תמיד אנחנו מחפשים את הפתרון אין פתרון. הזמן עושה הכל.בהצלחה
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו