Dave1819

גרושתי לעתיד לקחה את 2 הבנות ונסעה לדרום ולראשונה אני עושה את ערב שישי לבד יצאתי מהבית התאמנתי והבאתי קייטרינג ועכשיו אין לי כוחות או אוויר לאף אחד מליון מחשבות רצות בראש ים של חרדות לקראת מה אני הולך ואיך הגעתי לכאן הפלאפון עובר למצב טיסה כל הבית חושך לא בא לי לראות אף אחד איך מאדם שחולה על הקיץ מת על הים אני נסגר לחלוטין ביום כזה יפה

עכשיו רק שמתי לב שלא כלתי כלום מיום שבת בצהריים ולא בא לי להכניס כלום לפה

bmi נוסחה שקיימת מ1840 ועדיין ישימה לעולם המודרני לפני השרוול הייתי 138 קילו מידה 56 במכנסיים ו3 xl בחולצות הייתי קונה בגדים רק במקומות ייעודיים היום אני 98 קילו המון מסה של שריר אבל לפי המחשבון אני אוביס עודף משקל סיכון בריאותי לעצמי אני מידה 33 בקסטרו וחולצות מדיום רץ 10 ק"מ בבוקר ומתאמן עוד שעה אבל לעשות ביטוח בריאות מעלים לי את הפרמיה ועל מה שיוציאו את המדד הגרוע הזה כבר מהלקסיקון

השדים באים בלילה קולעים צמות מהכאב זה רק הלב שכואב לך אל תדאג זה רק הלב....................

יו איך שמנת מה קרה לך??? יו איך רזית איזה יופי יו איזה שרירים מה נהיית חתיך יו מה קרה צמחה לך קצת בטן מה אתה מזניח יו איך אתה רץ כלכך הרבה ועדיין לא רזה יו מה זה מה אתה אוכל יו מה זה למה אתה שותה יו ויו ויו ויו והנפש מה איתה?? מישהו פעם בא ושאל יו אח איך הנפש ? איך אתה מרגיש בפנים מה גורם לכל השינויים הקיצוניים

אז איך קמים ועוזבים בית עם 2 נסיכות קסומות ומקסימות? איך מגיעים לתובנה שזהו אין אופציה אחרת? איך עושים שלא ייפגעו איך קמים ללילות שאין 2 נסיכות בזווית של העין ישנות (

אני תמיד מסתכל קדימה אם אפשר 5 או אפילו 6 צעדים בכל דבר קטן החשיבה שלי מאוד רחבה וההבנה שלי מאוד גבוהה זה אמור להיות דבר טוב רק שאצלי זה לא כך הייתי מעדיף להיוולד טיפש או חסר מצפון לא לחשוב לא לדעת לתחמן לא לעשות מניפולציות ולאבד עשתונות והכי חשוב לא לשקוע אל תוך חשבון הנפש המוגזם שמייצר לי על כל דבר קטן 161511515156644 תרחישי אימה

אני מסתכל לצדדים ורואה אנשים רובם נאבקים חלקם מצליחים למה אני בוחר להתמקד במצליחים ולקנא ולא באלו שלא ולהסתפק במה שיש לי לא שיש הרבה למה אני מחפש רק מה דפוק בי וממשיך לדפוק עוד ועוד יותר את מה שכבר הרוס מה זה היצר הנוראי הזה ואיך לעזאזל מכבים אותו?

איך זה שזה שעוזר תמיד לכולם צריך עזרה לא מוצא אף אחד שיבוא זה שמארח את כולם מוצא את עצמו לא מוזמן זה שמשמש אוזן קשבת נשאר בלי מקום לפרוק האם זה האבסורד בו אני חיים? קשה לי להיות רע קשה לי נורא זה קורה מידי פעם אולי פעמיים בשנה שאני מאבד את זה אבל רגשות האשם שבאים אחכ הם איומים וזה לא בכוונה בכלל הלוואי והייתה אפשרות ליצר שקט בתוך הראש ניסיתי טיפול פסיכולוגי אבל היא לא הצליחה לחדור אותי לא הגיעה למקומות הקשים לי באמת גם לפרוק בכתב זה משהו לילה טוב